החופשה הגדולה - ההתמודדות

בקול שמחה גדולה יוצאים תלמידינו וילדינו לחופשת הקיץ, ראשיתה משמחת אותם מאוד, והשמחה הזאת בראשיתה מדביקה גם אותנו. חלומות ותוכניות יש לילדים - לישון, לנוח, להתבטל, להתפרק, לחפש עבודה ואולי גם למצוא, חברים, טיולים, שעות מחשב ועוד ועוד.
כשאנו חושבים על חופשת הקיץ בילדותינו, ההורים, לפני כמה וכמה עשרות שנים (מעטות או רבות) נזכרים גם אנו באותה צהלה ובטלה, הרבה שעות רחוב במשחקים שונים, צפיה בטלויזיה, קריאת ספרים, בני דודים וכד'. בהשוואה פשוטה ניתן להסיק שחופשה דומה לילדנו, גם אם אין בה תועלת גדולה, בודאי שאין בה נזק משמעותי. יתכן ויש לנו פרפרים בבטן כיצד נעסיק אותם מבלי שיעלו לנו על הראש יותר מידי. אך לא מעבר לכך. לדעתי הדברים שונים ויש לשים לב לכך.
בהתבוננות מעמיקה יותר, ברור וידוע שהזמנים מאוד השתנו, הרחוב אינו אותו רחוב, ובתוך הבית התעסוקה אינה אותה תעסוקה. המדיה המשוכללת להפליא, מביאה את כל היופי והזוהר לעיני ילדנו בבית וברחוב, ומעמידה אותם בפני אתגרים שגם מבוגרים לא תמיד יודעים לעמוד בפניהם.
תפיסות העולם על חשיבות העבודה ועל ניצול הזמן, גם הם כבר לא כל כך רלוונטיות, ועל כן אפשר להגביר את הבטלה. קיום מצוות צריך להיעשות מתוך התחברות-בדורינו, ואם כן כשאין חיבור אז למה שמשהו יקרה גם בכיוון הזה.
מציאות זו צריכה להעיר את כולנו, ציבור ההורים והמחנכים, כדי שהמשימה שלקראתה יוצאים ילדינו תהיה משימה בונה ומקדמת, ולא חס וחלילה, מקלקלת.
בשנה שעברה הצעתי מעל במה זו לקדם תוכנית לקיצור חופשת הקיץ, אך בנתיים הדבר עדיין לא התממש לצערי. לעת עתה חובתנו לתכנן יחד עם ילדינו את החופשה. לקבוע יחד מסגרת של זמנים, מתי קמים ומתי מסיימים את היום. מה עושים ועם מי עושים, לאן הולכים ולאן לא, היכן גולשים והיכן מסייעים לילדים ויוצרים סינון כדי שיהיה גם לאן לא. חזרה על לימודים, הכנה להמשך. ובתוך כל זה איך מבלים ונהנים, מחזקים את הקשרים המשפחתיים. משקיעים בילדים גם כשזה קשה ולא קל וגם יקר, כי כפי הנראה אין הרבה ברירה אחרת. ואולי כפי ששילמנו שכר לימוד חודשי במשך השנה, נוציא אותו שוב עכשיו בקיץ כדי לייצר לילדנו תעסוקה והנאה, אמון וגם הסכמה לחלקי היום הנוספים, בהם אנו מצפים מילדנו להתעסקות של תוכן ומשמעות וללקיחת אחריות.
אמר לי פעם הורה של תלמיד בכיתתי שהוא מעדיף להשקיע בצ'ופרים לילדיו כשהם "בסדר". במקום לחכות שהם לא יהיו בסדר, ואז להשקיע את הכסף בטיפולים והדרכות כאלו ואחרות.
המִנהל לחינוך דתי החליט להרים את הכפפה השנה, כדי שהחופשה תהיה יותר ערכית וחיובית. אך האחריות הראשית לחינוך ילדינו היא עלינו-ההורים. אפשר לקחת קבוצה בסבב בין ההורים למקומות העבודה לעניין אותם בדברים חדשים, לטייל יחד, לצאת להתנדבות במקומות שונים, לסייע במאחזים ובהתיישבות, ליצור קבוצות לימוד בחברותות או קבוצות גדולות יותר, ערבי פעילות סביב קפה או מנגל, אבטיח או גלידה ושיחה מעניינת, מונדיאל צפיה בסרט ודיון עליו ועוד ועוד.
בואו לא נשאיר את ילדינו להתמודד עם החופשה הארוכה-כל כך, לבדם. בואו ניקח אחריות וביחד איתם ניצור ונפעל, נהנה ונתקדם על אף הקושי שבדבר ובתקווה שבעתיד נבין שכדאי גם לקצר מאוד את החופשה האין סופית שבפתחנו. בהצלחה ובברכת כהן.
לתגובות והארות-musacohen@gmail.com