"נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם". במלים אלו מתחילה ההפטרה של שבת זו, "שבת נחמו". דורות רבים אמרו את דברי הנביא בלי לראות אף ניצוץ של תקווה, של נחמה, ואף על פי כן האמינו שדברי ה' שנאמרו מפי הנביא, יתקיימו.
היום אנחנו יכולים לומר שאנו רואים את ראשיתה של הנחמה. דורות על דורות עם ישראל התפלל בכל יום: "תקע בשופר גדול לחרותנו... וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל". 'מקבץ' בלשון הווה, אבל לא היה קיבוץ גלויות, לא היתה עלייה לארץ. היום, כשאנו אומרים ברכה זו, היא ממשית ביותר.
דורות התפללו: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם... ברוך אתה ה' בונה ירושלים". אבל במשך דורות רבים ירושלים היתה חרבה ושוממה ולא נבנתה. והיום, ירושלים ופרבריה נבנים בתנופה גדולה וברכת "בונה ירושלים" היא ממשית ביותר.
"הרואה ערי ישראל ביישובם אומר: ברוך... מציב גבול אלמנה". היום ב"ה אפשר לומר ברכה זו על יישובים רבים בכל רחבי הארץ. גם בתחום הרוחני יש צדדים של התקדמות. המשבר הרוחני החריף שהרחיק רבים מאמונה - נעצר, ומהפכה רוחנית חיובית מתפתחת והולכת בארץ-ישראל ובעולם היהודי כולו. נפתח שער לדופקי בתשובה. התורה חוזרת לארץ-ישראל, חוזרת לאכסניה שלה, חוזרת למקומה. יש ניצני אורות של נחמה והם מעודדים ומבטיחים.
אבל עדיין זקוקים אנו לדברי הנביא: "נחמו נחמו עמי". יש עוד קשיים גדולים, גשמיים ורוחניים. יש אורות, אבל גם יש חושך רב, התבוללות, כפירה, מתירנות מופקרת, ואיומי השמדה מצד המדינות הערביות הקיצוניות ועוד מדינות רבות התומכות בשאיפות הרעות האלו בשתיקה. אלו סכנות מאיימות בתחום הגשמי. ויש צורך בדברי נחמה מעודדים שהסכנות הגשמיות ובעיקר הרוחניות יחלפו, שכל הזוהמה הרוחנית הזאת תעבור ותחלוף. ומי יכול לנחם ניחומים של ממש, ממי אפשר לקבל ניחומים של אמת? לא מבשר ודם, ואפילו לא מגדולים וחכמים שבבני אדם, אלא מה' אלוקי ישראל בלבד.
אלוקיכם יאמר: "נחמו נחמו עמי", ומשמעות דברי הנחמה האלוקיים היא שהקב"ה פועל בדבריו את הפעולות המנחמות כי "דבר אלוקינו יקום לעולם", והוא משיב את עמו ישראל אליו, לארצו, לאמונתו. כאמור בהמשך ההפטרה: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר... הנה ה' אלוקים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו, הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו. כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא, עלות ינהל". ואז יתברר שהכל היה לטובה, גם החושך, גם היסורים, מהכל יצא אור גדול.