שאלה:


תשובה:
צרת רבים חצי נחמה, או נחמת שוטים, כאן זה באמת לא משנה הרבה. העיקר, הנושא שהעליתם הוא בודאי צרת רבים. מערכת החינוך שלנו פועלת לפי כללים שאימצנו מבחוץ, מאירופה. אילו היתה המערכת מנוהלת עפ"י רוח ישראל, כל החלוקה השנתית היתה שונה. מורים ותלמידים חייבים הפוגות. אבל מן הראוי לסדר אותם סביב החגים, קצת דומה למנהג בישיבות, שיש שלש פעמים "בין הזמנים": סביב סוכות, סביב פסח, ואחרי ט' באב. כך ראוי היה שיונהג גם בגנים ובבתי הספר. כך היו כולם שמחים, והחופשות היו מנוצלות לדברים חיוביים כמו סיוע להורים, שותפות בקהילה וגם נופש. אבל למעשה, הנושא אינו בידינו. בעז"ה כאשר נגיע לנהל את משרד החינוך נבצע את המהפך.
ולענין שהעליתם: בית אינו מקום "סטרילי" שמהלכים בו רק עם כפפות ומסיכת פנים. בית זה מקום של תנועה, של עשייה, של חיים. בחיים, כולם שותפים. בבית יש זכויות ויש חובות. גם ילדים צעירים חייבים לדעת שהם מקבלים המון מהבית, והם נושאים בעול כחלק מהמשפחה, כל אחד לפי יכולותיו. חלק בלתי נפרד מחינוך טוב הוא, לא "לרחם" על הילדים, אלא להטיל עליהם משימות. כך הם אוהבים יותר את הבית, מרגישים "גדולים" וחשים שהבית שלהם ולא כזרים בו. עם זאת, כאמור, גם ילדים זקוקים לחופש. אני מציע להורים לכתוב לוח עם סדר יום: מתי מתעוררים, מתי והיכן מתפללים, ממתי עד מתי עושים עבודות בית, מתי הולכים לבריכה וכד', ובסופו של יום, מתי מכבים אורות והולכים לישון. אפשר לשבת עם הילדים, "ישיבת עבודה משפחתית" כמו שיושבים עם מבוגרים, להציע להם תוכנית של סדר יום, לקבל מהם הערות ומתוך כך להגיע למצב בו הם ירגישו אחריות על סדר יום זה, ויתנהלו לפיו.
ועוד שני נושאים בדבריכם: הנושא הראשון: כסף ל"בזבוז". כסף אינו מיועד לבזבוז. גם מי שהקב"ה העניק לו הרבה, אמור להשתמש בכסף בתבונה, לצרכים נכונים. אם יש למישהו כסף לבזבז, עדיף שיתן אותו לצדקה. אפשר מידי פעם לקנות ממתק או ללכת למופע לא שגרתי בחופש, כדי להרגיש שזו חופשה, אך ילדים אינם אמורים להתעסק כלל בכסף. לסיכום : כסף הוא כלי חשוב. אך אסור להופכו למטרה. לכן, אם יש צורך לילדים, נותנים להם כסף לאותו צורך. אם אין להם צורך, לא נותנים כדי לבזבז.
הנושא השני, התפילות. נושא קשה, שכבר בזמן הגמרא היה מזולזל. "דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם". הדרך שאפשר ללכת בה היא, ע"י קביעת סדר יום, והעברת האחריות באופן מוחלט לילדים. הם חייבים לדאוג לעצמם, להתעורר בזמן וללכת לתפילה. אם הם מבקשים עזרה, כמו צלצול שעון או הערה שלכם, הסכימו, אבל בלי ליטול אחריות. גם אם לא יקומו, ייסורי המצפון יהיו שלהם, ויש בכך להשפיע עליהם לחיוב.