בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

בהוצאת "בית הרב" גליון מס' 131

שלושה כוחות מתאבקים

undefined

הרב דניאל הרשקוביץ

אלול תש"ע
3 דק' קריאה
כנער בישיבת מרכז הרב, אליה הגעתי לפני גיל 17, זכיתי להסתופף בצילם של ראשי הישיבה, הגאונים בהלכה ובמידות. בעיקר זכורה לי חווית תשעה באב בישיבה, אותה ציינו במבנה הישן של הישיבה. העוצמה הגדולה של אותו ט' באב, "קרא עלי מועד", חקוקה בזכרוני עד היום. דומה שהקסם המיוחד בחוייה זו היה החיבור בין האבל והחורבן ליסוד עמוק וחסר תקנה של אופטימיות, של התבוננות במעשי ה', של חתירה להבין את מהלך ההיסטוריה האנושית והישראלית, ולהשפיע עליה. מובן שלא כל המטרות הושגו, הגם שמאז התעצם הציבור הציוני דתי והתרומם, אך היסודות הרעיוניים לעוצמת הזכרון יחד עם עוצמת הבנין נחקקו בנו אז.
בבואנו לבחון את דמותו של הראי"ה קוק בפרספקטיבה היסטורית ניתן להעלות כמה וכמה נקודות מפתח, אך אני מבקש להעלות על נס את שאיפתו של הראי"ה קוק לתרבות דיון אחרת, תרבות דיון שדומני שכל החברה הישראלית צריכה להתכבד בה. תרבות דיון זו ינקה מאותם יסודות עליהם חונכנו אנחנו, ההכרה בגדלות מעשי ה' בעולם, בעוצמת התגלותו, וביכולתנו המוגבלת לרדת לשורשם של דברים.
הראי"ה כתב, באחת הפסקאות החשובות ביותר בספרו הנודע "אורות", ששלושה כוחות מתאבקים כעת במחננו, מחנה ישראל. הכוחות הם רגש הקדושה, הדתיוּת, רגש הלאומיות ורגש האוניברסאליות. בניגוד למחשבה הראשונה של רוב האנשים, הראי"ה לא ביקש לבטל כוחות אחרים מאלה שלו עצמו, להכפיף אותם ולהכניעם אל הקדושה. על אף שכל יניקתו ושרשיו הרוחניים היו מעולם הקודש, הראי"ה, בליבו הגדול ובדעתו הרחבה, השכיל להכיר בערך החיובי וההכרחי שבכל אחד מכוחות החיים שבעם היהודי.
לאמור, הוא חינך את ההולכים בדרכו שלא די לו לאדם לאחוז רק בנתח אחד מן האמת, לא די לו להסתפק במועט. חובה על כל אדם מישראל להכיר בכך שקיים גרעין אמיתי טהור ויסודי, גרעין א-לוהי, בתוך כל אחד מהכוחות האידיאולוגיים בעם ישראל. הראי"ה חינך אותנו שהדאגה לזכויות הפרט של כל אדם באשר הוא אדם, מתוך הכרה ש"בצלם א-להים ברא את האדם", היא דאגה קדושה. ההכרה שאסור לנו לפגוע ללא עילה וללא סיבה בזכויות המיעוטים בארץ, שחובה עלינו לתת הגנה ומקלט בפני הנרדפים, שיש חשיבות עליונה במלחמה על זכותו של כל אדם לחירות ולדין צדק - היא מיסודי שיטתו.
במקביל, ולא מתוך צרות עין אלא מתוך רוחב לב, יש לפתח ולטפח את הרגש הלאומי הער בתוך כל קהל ישראל. יש להזקיף את הקומה של היהודי שהגיע נרדף ומושפל מהגלות. יש להבין שבארץ ישראל זכותו וחובתו של העם היהודי להרים ראש, להשיב מלחמה שערה כנגד כל אויב ומתקומם, ולהכריז בגלוי על זכותו של העם היהודי על ארצו ומולדתו, זכות שאין לאף אחד יכולת ליטול ממנו. ההבנה שאף אחד לא יכול להכתיב לנו היכן לבנות את בתינו בארץ, מתי לבנות אותם ובאלו תנאים; ההבנה שזכותנו המלאה היא להגן על עצמנו, וכי המתקוממים כנגדנו באמצעים נלוזים ותת-אנושיים - דמם בראשם, ואל לנו להתנצל על שניסינו לפגוע בהם בכדי להגן על ילדינו; אלה ועוד הם יסודי גישתו הלאומית של הראי"ה, גישה עמוקה שיונקת היטב מתורת הסוד וההלכה.
יחד עם שתי גישות עמוקות אלה ביקש הראי"ה, כמובן, גם להעלות על נס את כח הקדושה. ההבנה שתורת ישראל איננה צרה למדעים ולמחשבה האנושית, שיש בה עומק לפנים מן העומק, שהיא מסוגלת להביא את עמנו למרחבים א-להיים ממש, ומכוחם לבנין מפואר של מדינה במציאות, כל אלה ועוד הם ההשלמה לגישתו המאוזנת ומרוממת הנפש של הראי"ה.
את האיזון הנפשי הנדרש הזה, את העדינות אל מול כלל ישראל, את האופטימיות העמוקה, הנחילו לנו באותם ימי תשעה באב, במבנה הישן של הישיבה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il