בפרשת אמור, התורה מצווה אותנו על שמירת מועדי השם, כשהאחרון שבהם הוא חג הסוכות. בחג הסוכות מופיעה הדרישה האלוקית: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל...". משום שהוא המועד האחרון באה הדרישה "למען ידעו" - להפנים למוּדעות שלנו את החוסן העמוק של המועדים.
בתלמוד ישנם שתי דעות למה הכוונה "בסוכות הושבתי": לדעת רבי אלעזר היו אלו ענני כבוד, ולדעת רבי עקיבא היו אלו סוכות של ממש. החתם סופר מבאר כי 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' - המשפחות הפרטיות ישבו בסוכות כל תא משפחתי התכנס בסוכה אחת, ואילו כלל ישראל ישבו בסוכות שהם ענני הכבוד. הרעיון הגלום הוא שמועד זה מקפל בתוכו את החוסן הנפשי של האדם מישראל, שידע שכל אחד ואחד וכל שכן כלל ישראל חופפת עליו השגחה אלוקים מעל, המגנה וחופפת עליו מפני אויב ומתנקם.
עצם הישיבה בסוכה, שהמצוה בה היא "צא מדירת קבע לדירת ארעי" - אדם יוצא ממבנה של אבן ובטון או עץ ונכנס לסוכה שעשויה מקנים, (ובמיוחד הדבר מתחדד לאור העובדה שסוכה יכולה להיות כשרה גם מדין לבוד או גוד אסיק) וזה צריך להיות לו ל"מחסה מזרם וממטר", כלשון הפסוק? אלא הכוונה היא לנסוך את הביטחון שאדם ישא עיניו למרום ויראה את הכוכבים דרך נקבי הסכך, וזה ישמש לו למחסה מפני המזיקים מסביב.
לאחרונה אנו חשים שההתנכלויות מכל שכנינו מסביב, צוברת תאוצה. הם רוצים למנוע התרחבות בניין ארצנו ע"י אחינו בני ישראל, וכן מגבירים את הפיגועים והירי על תושבי מדינת ישראל. בדרך הטבע קשה לראות מוצא מהסבך המדיני והביטחוני שאנו נתונים בו. אולם, האדם שעבר את חגי חודש תשרי, וספג לקרבו את הערכים האמיתיים שהחגים תורמים - לרומם את האיש היהודי שידע שישנה השגחה למעלה השומרת אותו, ומגינה עליו. אדם כזה לא ייפול בייאוש ובחולשת הדעת, בגלל תופעות לוואי קשות של שונאינו. הוא סמוך ובטוח שאלה הם פרפורי גסיסה של הרשעים מסביב, ולא ירחק היום עד שנזכה לניקיונה של ארצנו כולה מידי מחבלים ותומכיהם. רק אנו צריכים לרצות את זה בכל לבנו, כמו שכותב הכוזרי בסוף ספרו "ירושלים אומנם תיבנה כשיכספו לה ישראל תכלית הכוסף". הלוואי שזה יהיה בקרוב בימינו חג שמח.