בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

אמונה חזקה

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

12 דק' קריאה
"המשך ללכת!"
"ויאמר ד' אל אברם, לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". כבר בפרשה הקודמת מוזכר שמשפחת אברהם התחילה ללכת לארץ כנען: "ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ויבואו עד חרן וישבו שם" 1 . רק כאן, בתחילת הפרשה, נגלה ה' לאברהם בפעם הראשונה ואומר לו "לך לך", תמשיך בדרכך. לומד מכאן הזהר, שכל דבר צריך להתחיל מאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), כלומר, כל דבר צריך להתחיל מהאדם, ואז בא הסיוע האלוקי מלמעלה - "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" - רק לאחר שאברהם התעורר ללכת לארץ ישראל, אז בא דבר ה' אליו: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך וכו'". כך היה אצל אברהם גם בתחילת דרכו. אברהם מחפש את בוראו, את בעל הבריאה, מחפש את המקור, ואז מתגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואומר לו: "אני הוא בעל הבירה".

ניתן לפרש את הפסוק באופן נוסף. "לך לך", תלך ותלך ותלך. יהיו מעצורים, תהיינה הפרעות, יהיו עיכובים, אבל אל תעצור. תמשיך ללכת, תתגבר על הכל, אל תראה במעצורים שבדרך סימן לכך שאתה לא הולך בדרך הנכונה. לא כן הדבר. לך עוד ועוד, המשך ואל תעצור. ואכן, היו מעצורים, אברהם נתקל בדרכו בכמה וכמה נסיונות: תחילה מגיע אברהם לארץ ישראל, "ויהי רעב בארץ". לאחר מכן יש מלחמות. בכל ניסיון וניסיון שואל האדם את עצמו האם זהו ניסיון או שמא סימן שצריך לשנות את הדרך. הקדוש ברוך הוא בוחן את אברהם עד כמה הוא קשור לארץ ישראל, עד כמה הוא מוכן להקריב וכמה קשיים הוא מוכן לסבול. אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם - דע לך שכל קושי הוא ניסיון, ותפקיד הניסיון הוא להעלות אותך למדרגה גבוהה יותר של דבקות בארץ ובריבונו של עולם אלוקי הארץ.

ניסיון העלייה לארץ
אברהם הולך ומגיע לארץ ישראל. וכשהוא מגיע - הוא מתעלה במדרגה. קודם, כשהיה אברהם מחוץ לארץ, לא התגלה אליו ה', אך כעת, כשהוא מגיע לשכם, "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת". קודם גם לא הייתה הבטחה לאברהם שיקבל את ארץ ישראל, אבל הכניסה לארץ כבר מזכה בהבטחה. ואברהם קורא בשם ה'. אברהם לא בא לבד, "את הנפש אשר עשו בחרן", הוא עושה נפשות, מגייר גרים. מי שמקרב אנשים אל תחת כנפי השכינה - כאילו עשה את הנפשות הללו. כביכול הוא יצר נפשות חדשות, ברא אותן. כעת מגיע אברהם לארץ ישראל ומרחיב את עבודתו לקירוב הבריות לאביהם שבשמים, "ויקרא בשם ה'".

ניסיון הרעב והירידה למצרים
ואברהם מתנסה, "ויהי רעב בארץ", ואין ברירה אלא לרדת למצרים. "ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה". הביטוי הזה מזכיר לנו את הנאמר על פרעה - "ופרעה הקריב ". שם יש דורשים: מדוע לא נאמר "קרב"? ומפרשים שכוונת הדברים היא שפרעה הקריב את ישראל לאביהם שבשמים. הוא התקרב עם כל מרכבותיו אל ישראל, ואז התעוררו כולם לקרוא בשם ה'. גם כאן השתמשה התורה בלשון זו, "הקריב לבוא מצרימה", לומר שאברהם מתקרב תמיד אל ה', גם כאשר הוא הולך להיפגש עם דעות זרות, כיון שזה מקרב אותו לחשבון נפש פרטי וכללי. כל הזמן ישנם בירורי אמונה. ואומר אברהם, "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את". חז"ל שואלים, מהי כוונת המילים " הנה נא", וכי רק עכשיו הוא ראה אותה? אחד הפירושים הוא שאכן רק כעת נפגש אברהם ביופייה של אשתו, כיון שעברו על יד נהר ופניה השתקפו מתוך מים, ואז חשש שמא תהיה בעיה במצרים, ששם כולם שטופים בזימה. אברהם הוא איש רוחני מאד, ולא ידע עד עכשיו ששרה יפה, מפני צניעות שהיתה בשניהם.

כשהיה הרב צבי יהודה זצ"ל מגיע לעניין הזה, היה אומר שגם מרן הרב זצ"ל היה כל כך צנוע, עד שלפעמים לא היה מזהה את אשתו. הרב היה מחמיר בביתו (על עצמו) בכל שאלה הלכתית, אף במקום שניתן להקל כגון במקום הפסד. וכשאשתו הייתה רוצה לבחון את הרב מה הוא יענה לאישה אחרת, הייתה דופקת על הדלת. הוא היה משיב שאפשר להיכנס, והיא הייתה משנה קצת את הליכתה ושואלת את שאלתה, והרב היה עונה בלי לדעת שזו אשתו. והרב זצ"ל לא חשוד על חיסרון באהבת ישראל או אהבת המשפחה, אלא שהכל היה באופן פנימי רוחני אצילי מרומם וזך. אברהם האחרון (אברהם יצחק הכהן קוק) בדרך של אברהם הראשון.

אברהם עומד בניסיון, וכשהוא יכול הוא מיד חוזר לארץ ישראל. וכשעומדים בניסיון, מתקדמים. יש עליה רוחנית ועליה גשמית , " ויעל אברם ממצרים... [וגם] ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב". ולאן הוא הולך? "וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה בין בית אל ובין העי, אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם אברם בשם ה'". אפשר לפרש שהכוונה היא למקום ששם הוא קרא בשם ה', אך אפשר לפרש שהייתה כאן קריאה חדשה, נוספת.

חז"ל אומרים בזוהר שסיפור מסעותיו של אברהם אינו תיאור המציאות הפשוטה בלבד, אלא תיאור של המדרגות הרוחניות של אברהם. במדרשי חז"ל, ובזוהר באופן מיוחד, מופיעות הרבה דרשות על מעלותיו של אברהם. אברהם מדגים לנו דמות מופתית, מיוחדת, עליונה, ראשונית, והסיבה שחכמים מגדילים לפנינו את המשמעויות של הפסוקים ומבארים אותם בעומק רוחני פנימי - בעצם מוכחת מהמציאות. כשאנחנו רואים את כל התולדות של אברהם, כשאנחנו רואים את כל הדורות, דורות על גבי דורות, שהם צאצאים של אברהם אבינו, והם ממשיכים את דרך ה' עד הדור שלנו, והאמונה שלהם הולכת ומתעלה ומתגלית בכל העולם כולו, והכל התחיל מאברהם אבינו - אנחנו מבינים שעלינו להבין כל מילה שאברהם אומר בצורה העמוקה לאור כל התולדות הללו, לאור כל התוצאות שאנחנו פוגשים. אברהם אבינו היה המתחיל ופורץ הדרך והוא היסוד של המהלך האלוקי של הופעת שם ה' בעולם באופן גלוי. היו גם קודם יחידי סגולה במשך הדורות אבל אברהם אבינו התחיל מהלך חדש שנהיה למהלך קבוע בְּמשפחה ולאחר מכן בְּעם שממשיך בכל הדורות את הקריאה בשם ה' עד לעתיד הגדול שכתוצאה מקריאה זו כל העולם כולו יקרא בשם ה'. "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
בניין גדול יכול לעמוד רק על יסוד מוצק ורחב, ועל כן מבארים לנו חכמים ביאור עמוק יותר את מעשיו של אברהם אבינו. אי אפשר לפרש את הפסוק "וילך אברהם הלוך ונסוע הנגבה" רק כפשוטם של דברים, שהוא הלך מהצפון לדרום, אלא ודאי התורה רוצה לתאר לנו את הגדולה של אברהם. אנחנו בטוחים בכך מתוך ראיית כל תולדותיו של אברהם עד דורנו, הדור האחרון, שחוזר בחלקו הגדול לארץ ישראל, ועיקרה של התורה נמצא בארץ אחרי אלפיים שנות גלות. הגויים כבר אמרו עלינו שנגמר תפקידו של עם ישראל עלי אדמות וכל תפקידו לסבול בגלות, והנה אנחנו רואים שעם ישראל חוזר לארצו וחזון הנביאים הולך ומתגשם. העולם עומד ואינו יודע איך לקבל את התופעה הזאת. הנה בדור שלנו הולך ומתברר הגודל הזה של המהלך של עם ישראל שהתחיל מאברהם אבינו.

אם כן אברהם עומד גם בניסיון של הרעב וגם בניסיון בו שרה נלקחת לבית פרעה. איך הוא עומד בו? הוא בטוח שהקדוש ברוך הוא איתו ושלא יקרה לו שום רע. הוא לא מפקפק בכך לרגע. לאחר מכן מתברר הביטחון שלו כמציאותי ביותר. ולא זו בלבד שהקדוש ברוך הוא שומר על שרה, אלא אברהם גם יוצא משם ברכוש גדול. אנחנו לומדים שמכל ניסיון אנחנו יוצאים במדרגה גבוהה יותר, גשמית ורוחנית.

ניסיון הפרדה מלוט
כעת בא ניסיון נוסף. הפעם הניסיון הוא בתוך המשפחה. ישנה מתיחות. אברהם הולך עם לוט, "ולא יכלו לשבת יחדו". וגם כאן ישנה עליית מדרגה. אברהם מתעלה במדרגות הרוחניות, דווקא בארץ ישראל, עד שהוא נאלץ להיפרד מלוט, ולוט הולך לדרך אחרת. ואז, דווקא "אחרי הפרד לוט מעמו", מתגלה ריבונו של עולם אל אברהם ומברך אותו בברכה רחבה יותר - "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה. קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה".

ניסיון מלחמת המלכים
כעת מגיעים לניסיון חדש - מלחמת המלכים. חז"ל אומרים לנו שהכוונה של ארבעת המלכים לא הייתה למרוד בחמשת המלכים, אלא בעצם להילחם באברהם, שהוא עינו של עולם. הוא מפריע להם בדרכם. ארבעת המלכים מבטאים את ארבעת הצדדים לעומת המרכז, ארבעת כיווני העולם. אברהם הוא יחידו של עולם, הוא קורא בשם ה' האחד, לעומת הארבעה המורים על הפיזור 2 . הם אינם רוצים בקריאה הזו, והם נלחמים מסביב סביב כדי להגיע בסופו של דבר למלחמה באברהם. אברהם נכנס למלחמה ומנצח בה, ולאחר המלחמה באות הברכות. זהו עוד ניסיון ועוד התקדמות.

מדרש תנחומא מתחיל מדי פעם ברעיון הלכתי ואחר כך מקשר אותו לרעיון רוחני. בפרשתנו אומר המדרש:
ילמדנו רבנו, הכותב כל נכסיו לעבדו במתנה, מהו שיצא לחירות? כך שנו רבותינו: הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות ואם שייר קרקע כלשהו לא יצא לחירות. ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסי נתונים לפלוני עבדי חוץ מחפץ אחד שבהם [כלומר אם הוא נותן מתנה לעבדו ואומר "כל נכסי נתונים לך חוץ מחפץ אחד" - העבד לא יצא לחירות שכן ישנו חשש שהחפץ הזה הוא העבד בעצמו]. מעשה באחד שהלך למדינת הים והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל. כיוון שהגיע זמן מיתתו כתב כל נכסיו במתנה לעבדו וכתב לבנו שיהיה בורר לו חפץ אחד מכל נכסיו שנתן במתנה לעבדו. כיוון שמת כינס העבד את כל הממון ונטל אותו עם כתב המתנה ובא לו לארץ ישראל. אמר לו: מת אביך וכתב לי דיתיקי מכל נכסיו מלבד שתברור לך חפץ אחד מן הכל, מה עשה הבן? הלך אצל רבו וסיפר לו המעשה. אמר לו רבו: אביך חכם גדול היה ובקיא בדינין, אמר: אם אניח כל נכסי ביד עבדי הרי הוא גונב הכל ומפסידן, אלא אני כותבן לו במתנה כדי שיזהר בהן ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל, ועכשיו כשתלך עמו לבי"ד ויוציא אותו הדייתיקי אמור לפני בי"ד: "רבותיי, כך ציווה אבי שאני בורר לעצמי חפץ אחד מכל, איני חפץ בעולם אלא עבד זה" - ותקנה את הנכסים ואת העבד. עשה כך ומסרו לו בית דין בידו את הנכסים ואת העבד, שמה שקנה עבד קנה רבו.

מה הקשר בין הרעיון הזה לבין מלחמת אברהם וארבעת המלכים? אומר המדרש:
כך אמר הקדוש ברוך הוא: "הריני משים תחרות בין המלכים כדי שיבוא אברהם ויטול ממונם. מניין? ממה שקראו "ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה".

במקום שאברהם יצטרך לאסוף מכולם את הרכוש, הקדוש ברוך הוא ארגן שכולם ילחמו בכולם ויאסף כל הרכוש במקום אחד ואז אברהם יקח את הכל. ואברהם עומד גם בניסיון הזה, של המלחמה.

המדרש מביא כאן רעיון נוסף:
ר' יהושע דסיקנין: סימן נתן הקדוש ברוך הוא לאברהם שכל מה שהראה לו הראה לבניו. כיצד? בחר באברהם מכל בית אביו שנאמר "אתה הוא ה' אלוקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם", ובחר בבניו משבעים אומות שנאמר "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך", "ובך בחר ה' אלוקיך לסגולה מכל העמים". לאברהם נאמר "לך לך" ולבניו נאמר "אעלה אתכם ממצרים אל ארץ הכנעני החיתי האמורי והפריזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש", לאברהם נאמר "ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה", לבניו נאמר "ויברכך ה' וכו'".

כל מה שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם - הראה גם לבניו. אברהם הוא היסוד והשורש לעם ישראל וכל מה שיש בשורש הולך ומתגלה אחר כך בבניו לאורך כל הדורות כולם.

"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר, אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד". חז"ל אומרים שאברהם היה ירא משלושה צדדים: מתגובת הגויים, שמא הפסיד שכרו, ושמא עשה שלא כהוגן. ועל כך משיב לו ריבונו של עולם: "אל תירא אברם". לא פגעת בשום צדיק. הרגת את מי שהיה צריך להיהרג, פגעת במי שהיה צריך להיפגע. אתה חושש שמא יתנפלו עליך? "אנכי מגן לך". אתה חושש שמא איבדת את שכרך? "שכרך הרבה מאד". כאן אומרת לנו התורה שאברהם היה מושלם. כל מה שעשה היה על דרך השלמות. אברהם השלים את כוחותיו באופן כזה שהכל נעשה בשלמות. לפעמים קורה שאדם צודק, אך לא במאה אחוז. לא כן אברהם, שהיה שלם מכל הצדדים.

ריבונו של עולם מבטיח לאברהם שיהיה לו יורש. "ויוצא אותו החוצה ויאמר: הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו: כה יהיה זרעך. והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". דנים כאן הראשונים בפירוש הפסוק "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". אפשר לפרש שאברהם חשב לצדקה את זה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו בן, ואפשר לפרש שהקדוש ברוך הוא החשיב לצדקה את האמונה של אברהם. אברהם כבר לא היה צעיר וההבטחה על הבן הייתה ניסית, ואף על פי כן אברהם מאמין.

גזרת גלות מצרים
והנה, כפי שאמרנו, יש דעה שאומרת שבשאלה הזו ששאל אברהם "במה אדע כי אירשנה" יש פגם כלשהו באמונה. חז"ל אומרים במסכת נדרים: משום מה נגזרה גלות מצרים על ישראל? הגלות הזו מוזכרת כאן, בברית בין הבתרים. כנראה שאברהם שייך לזה, ולכן הקדוש ברוך הוא מודיע לו על כך. אומרים חכמים שלושה טעמים לגזרת הגלות:
א. על כך ששאל "במה אדע כי אירשנה". זהו עונש נורא שבא לטהר את הפגם הזה.
ב. מפני שעשה אנגריא (שימוש) בתלמידי חכמים, שכשיצא למלחמה נגד ארבעת המלכים לקח תלמידי חכמים מבית המדרש והשתמש בהם. זהו חוסר אמונה.
ג. על כך שכשאמר לו מלך סדום "תן לי הנפש והרכוש קח לך", הוא ענה "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך". היה בידו של אברהם לקחת את כל הנפשות שהציל ולהכניסן תחת כנפי השכינה, ולא עשה זאת.
אלו הם שלושה טעמים לגזרה על גלות מצרים.

אברהם עצמו לא נענש אלא צאצאיו, בני יעקב, יורדים למצרים ונענשים שם בגלות. המהר"ל מסביר את הדברים באריכות בגבורות ה', ואומר שדווקא בגלל גדלותו של אברהם והאמונה הגדולה שלו, דווקא מאדם כה גדול נדרשת אמונה מוחלטת. חולשה שהיא כחוט השערה, אצל ענק אמונה כזה, היא נוראה, ואסור שתהיה כלל. אצל אחרים זה כלל לא נחשב לחטא, אבל אברהם אבינו שהוא ה"צור" - בו צריכה להיות שלמות מוחלטת. הוא התעלה לשלמות מופלאה, הוא ראש לכל המאמינים, ועל כן היה צריך גם את העננה הקטנה, את הצל הקטן הזה לסלק לצחצח שלא יהיה. וזהו עניינה של גלות מצרים, שאחר כך ישראל יוצאים ממנה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". הם יוצאים ומתגברים באמונה גדולה ועצומה, וזה מתקן את חוסר האמונה המועט הזה. לאברהם, שהיה כל כך מושלם, אי אפשר היה לתת עונש. צריך גם להבין, שכשיש בשורש חיסרון כלשהו בשלמות, אחר כך בענפים מוצאים פתאום שענף שלם אינו כשורה. בשורש זה לא ניכר בכלל, אבל כשהכל גדל ומתפתח וגם ה"משהו" הזה שאיננו מושלם מתפתח, אחרי כמה וכמה התפתחויות נוספות מתגלה הפגם בצורה ברורה, וזה צריך תיקון. ריבונו של עולם בעצם מבטיח כאן לאברהם את התיקון, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", במובן פיזי ובמובן רוחני. היציאה ממצרים תהיה ליסוד האמונה. זהו עניינו של אברהם, המאמין הגדול. אברהם קשור אל ריבונו של עולם בקשר של יראה ושל אהבה, של יראה - "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" ושל אהבה - "זרע אברהם אוהבי " 3 , הכל נובע מתוך האמונה הגדולה הזו, "והאמין בה'".

בהמשך הפרשה נאמר "ויעל מעליו ה'". חז"ל מפרשים שהפסוק מתבטא בלשון "ויעל", כביכול ריבונו של עולם עולה, כדי להשמיע לנו שהאבות הם מרכבה לשכינה. הם ביטלו את כל מהותם כלפי ריבונו של עולם, וכל הופעתם בעולם הייתה הופעה של קידוש השם, של גילוי דבר ה', של עשיית רצונו של ה'. הידיים משרתות את רצונו של ה' יתברך, הרגליים הולכות לשם שמים, כל הפעולות, כל המחשבות, כל הרגשות, כל האישיות כולה בטלה כלפי אור ה' בעולם וכולה מלאה באור ה' בעולם, כולה כלי להופעת ריבונו של עולם בעולם, כמרכבה לשכינה. זהו עניין האבות בכלל, ובפרט אברהם אבינו שהיה ראשון לאבות, יסוד ושורש, "צור", שעליו עומדת כל האומה כולה לכל דורותיה, על יסוד האמונה העליונה העמוקה שלו.

אברהם מגיע לפסגה
אברהם מגיע למדרגה כל כך גבוהה עד שבסוף הפרשה הקדוש ברוך הוא מצווה אותו לתת לכך ביטוי מעשי במצוות המילה. כאן אנו מגיעים לשיא השלמות. אברהם מתקדש לא רק במחשבות ובצדדים הרוחניים אלא בגופו. הכל כבר חתום בחותמת עליונה אלוקית של קדושה, של טהרה. זו הפסגה העליונה. וכמובן הכל קשור בארץ ישראל. ככל שאברהם מתעלה מבחינה רוחנית, מובטחת לו ארץ ישראל באופן יותר מוחלט, עד שבסוף הפרשה נאמר לו "לזרעך נתתי ", הארץ כבר נתונה ועומדת.

הניסיונות שלנו
בפרשה זו ישנה "בעיה קטנה", שאנו סובלים ממנה עד היום, והיא הלידה של ישמעאל. כבר חז"ל אמרו שאוי לנו מבקשתו של אברהם "לו ישמעאל יחיה לפניך". אבל כנראה זהו חלק מהמהלך האלוקי, כך ריבונו של עולם מוביל אותנו בדרך אל השלמות. וכמו שאמרנו בתחילת הדברים - "לך לך", צריך להמשיך ללכת למרות כל העיכובים, ומכל עצירה להתקדם ולהרוויח ולעלות בעוד מדרגה. אנו צריכים לעבור גם את החלק הזה של ההתמודדות עם ה"פרא-אדם" . זהו שמו והוא לא השתנה.

חז"ל אמרו בפרשה זו, על מלחמת ארבעת המלכים את החמישה, "אם ראית אומות מתגרות זו בזו - צפה לישועה". שם הייתה התגרות, וממנה הייתה ישועה לאברהם אבינו, גאולה מסוימת עם הבטחות חדשות. גם היום אנו נמצאים במצב זה של אומות המתגרות זו בזו. אין כאן מאבק של פרט מסוים או אנשים מסוימים רעים שצריכים להיענש, אלא בעצם באופן עמוק יש כאן מאבק בין שתי השקפות עולם, בין שתי אמונות. זו התגרות עולמית, כיון שחלק גדול של העולם אוחז בתפיסה המערבית וחלק אחר בתפיסה המזרחית, המוסלמית. והם מתגרים זה בזה. כבר היו מספר מאבקים בין שתי האמונות המוטעות הללו, אך מי יודע - אולי הפעם זה יוביל לבירור יסודי של שתיהן, ולהתגלות אורו של משיח בגאולתנו השלמה האמיתית. כפי שמבאר הרב באורות המלחמה, שעל ידי התגרות האומות זו בזו מתחדדות הדעות ומתברר הצדק האמיתי, וכיון שכל האומות קשורות בישראל אזי מתגלות גם הנקודות המקבילות בישראל. ומתוך כך ישראל מתרוממים למדרגה חדשה. לכן יש לצפות לרגליו של משיח.

זה כמובן מחייב אותנו לעשות את עבודתנו, שאנו השורש של האמונה האמיתית, וענייננו דווקא בעת הזאת להגביר את עומק האמונה, להמשיך את דרכו של אברהם אבינו, ולראות את יד ה' בכל המצבים והקשיים שאנו נתקלים בהם. עלינו לדעת שיד ה' היא המובילה את כל המאורעות וכל מה שעושה ה' הוא לטובה. יש להיות סמוכים ובטוחים שהקדוש ברוך הוא מלווה אותנו, מסייע בעדנו, ולא לאבד לרגע את הביטחון, האמונה והשמחה. המאמין מתמלא בביטחון ובשמחה ומתוך כך יש לו כוחות עצומים לפעול, כיון שהוא יודע שריבונו של עולם אוהב את בנו בכורו, את עמו ישראל. הוא אינו נבהל מקשיים, אלא אדרבה, מתעלה מעלה מעלה. כך לגבי המצב הכללי וכך גם באופן פרטי.

אנשי האמונה - מנצחי הטרור
אנו נמצאים כבר כמה שנים במאבק, בטרור, ומתגלה כוח האמונה שלנו, כוח העמידה שלנו. והיכן הוא מתגלה בעיקר? כאן ביש"ע. אנשי האמונה המתיישבים ביהודה, שומרון ועזה, לא נרתעו ולא ברחו, אלא המשיכו לחיות את חייהם. אנשים רואים את זה ומתחזקים. קצינים וחיילים רואים אזרחים נוסעים במכוניות לא ממוגנות ירי בימים ובלילות, ונכנסים ליישובים ורואים שהחיים ממשיכים במסלולם, נפגשים במשפחות שעברו אירועי טרור וממשיכים בדרכם עם אמונה עצומה, ביטחון וחוסן, וזה מעלה את המורל שלהם ושל כל העם. עניינה של המלחמה הוא לפגוע בתחושת הביטחון, במורל של העם. הם לא יכולים לכבוש שטחים ולנצח אותנו בקרב, על כן הם מנסים לזעזע את בטחוננו, ומקווים וחושבים שנתקפל ונוותר ונעשה נסיגה חד-צדדית, ושאר מעשי ייאוש. לעומת זאת, אנשי יש"ע - במקום להתקפל, עלו על הגבעות ונאחזו בשטחי הארץ, משפחות בודדות על כל גבעה וגבעה. כאשר אנשים מפחדים להסתובב במרכזי הערים, אנשי הגבעות הולכים חשופים נוסעים וישנים בגבעותיהם ללא כל שמירה והגנה. זה נותן ביטוי לביטחון, מחזק את המוראל ומראה שעם ישראל חזק בדרכו. נמצא שבעצם מכל המאבק הזה אנו מתחשלים וצוברים כוחות חדשים, כוחות של בריאות ושל אמונה. בעזרת ה' נלך בדרכי האבות. אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות ונתעלה על ידם מעלה מעלה, ואנו הולכים בדרכו. אנו מגיעים לפרשה זו, פרשת "לך לך", וממשיכים ללכת וללכת כנגד כל הקשיים עד שנגיע בעזרת ה' אל הר המוריה, אל בית אלוקינו, ונזכה לבנותו בקרוב.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il