שתי הפרשות הראשונות שבספר בראשית עוסקות בבנין העולם, יצירת העמים ופיזורם בארצותיהם. עשר הפרשות שלאחריהן מוקדשות לפועליהם של אבותינו הקדושים המהווים את התשתית של כנסת ישראל. שלש פרשות מקדישה התורה לאבי האומה, פועליו מעשיו וכל התנהגותו, חיים שהשפיעו ברישומם על מהלך ההיסטוריה של עם ישראל.
חז"ל אמרו שעשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו, ואחד מהם הוא מה שנאמר לו: "לך לך מארצך...", ושואלים המפרשים: מה בדיוק היה הניסיון בזה, הרי הם גרו בחרן, זוג שלא זכה לפרי בטן, ומקבלים הבטחה אלוקית שאם ילכו לארץ כנען יזכו לבנים ולעושר ולפרסום שמם בעולם, בהשקפה ראשונה נראה שזה פיתוי גדול וחז"ל אמרו שזה ניסיון?!

ישנם כמה הסברים. 'החתם סופר' בפירושו לתורה מסביר, שהניסיון היה בזה שהובטח לו שהארץ תהיה לו ולבניו אחריו, והנה כשהוא בא לארץ כנען הוא רואה שכבר נטושה מלחמה בין בני חם לבני שם על השליטה באזור זה, כפי שחז"ל דרשו על הפסוק "והכנעני אז בארץ...". אברהם אבינו היה יכול לשאול שאלה כבדת משקל: איך יתכן שהארץ תהיה שלי ושל בני, הרי כבר נלחמים עליה ויש מי שמחזיק בה בכוח הזרוע?! כאן אנו רואים את גודל אמונתו של אברהם, שהיה ראש המאמינים וגדול המאמינים בקיום הבטחה אלוקית, למרות שבדרך הטבע לא ניתן היה לראות כיצד העניין יתבצע.
ולדורות, אנו יכולים וצריכים ללמוד מהתנהגותו של אב האומה - שגם בזמן שבדרך הטבע לא רואים מוצא מהסבך המדיני והביטחוני שאנו שרויים בתוכו, וכל אדם חושב עלול להגיע למחשבת ייאוש חלילה - הציבור שמאמין בתורה ובקיום דברי הנביאים, יודע בעומק נשמתו ומאמין ש"לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". שיבת עם ישראל לארצו וכל המהלכים האלוקיים לגאולת ארצנו והפרחת שיממותיה המתרחשים לעיננו, הינם פועל שמימי, והציבור שלנו אינו נופל בייאוש או בחולשת הדעת. אנו סמוכים ובטוחים שכל ניסיונות הרשע של האומות למנוע מעם ישראל לשוב לארץ, יתנפצו ויהיו כלא היו, ותקומת מדינת ישראל תלך ותתחזק, עד שנזכה כולו לראות בקרוב בהיגלות ישועת ה' על עמו ונחלתו.