מדוע אברהם מיוחד כל כך? התורה לא מעניקה לו את התארים המחמיאים שהיא מרעיפה על נוח בתחילת הפרשה של השבוע שעבר. הנכונות שלו למות בשם אמונתו באל אחד במבחן הכבשן באור כשדים אפילו לא מוזכרת בפסוקי התורה. חכמינו רק הסיקו את זה מהמסורת ומתוך מילה אחת, "אוּר", בטקסט עצמו.
אם כך, מדוע אברהם הוא אב המון גוים ודורות ואב רוחני לכל כך הרבה מיליוני אנשים בעולם גם 3,500 שנה אחרי מותו? חכמי המשנה במסכת אבות נתנו לנו את התשובה לשאלות האלה מזמן. הם אמרו שאברהם אבינו עמד בעשרה ניסיונות קשים שהציבו בפניו החיים על ידי הקב"ה ותמיד הצליח רק לצמוח מהניסיונות.
לא פעם חשבתי שהתכונה המופלאה ביותר של העם היהודי איננה דווקא או בעיקר הלמדנות שלו או התרומה שלו לשיפור האנושות, אלא יותר כושר ההתאוששות שלנו. כושר ההתאוששות הזה מתגלם בתהפוכות בחייו של אברהם אבינו. כולנו מתפללים שלא נעמוד בניסיונות רבים מדי או קשים מדי בימי חיינו. ועם זאת, גם להיות סתם יהודי בלי לנטוש את העם היהודי ואת אמונתו בשעת צרה - זה כבר ניסיון גדול.
מבקריו ואויביו של אברהם אבינו רבים. למרות זאת, הוא לא מאבד את אמונתו. תקוותיו לאנושות ונאמנותו לערכים שהנחו את דרכו בחיים מוסיפות להתקיים גם עם כל הקשיים בחייו. זאת ההגדרה היהודית לכושר התאוששות שהפך לסימן ההיכר של החיים היהודיים בכל הדורות.
לא פעם גם חשבתי שהניסיונות הקשים ביותר בחייו של אברהם היו קשורים לבני משפחתו הקרובים ביותר. השלכת גופך לאש למען אידיאל או אמונה עזה איננה מעשה ייחודי לעם היהודי. גם אם אנחנו מובילים במות קדושים בעולם אולי, איננו היחידים שיש להם היסטוריה כזאת וערכים כאלה.
אולי מסיבה זו בחרה התורה שלא לשים דגש על הניסיון באוּר כשדים ולא להכניס אותו לטקסט שלה. אבל התורה כן מספרת לנו בפירוט רב על הבגידה של לוט, אחיינו כפוי הטובה של אברהם, בערכים ובאורח החיים של דודו. למרות האכזבה הגדולה, אברהם יוצא למלחמה כדי להציל את לוט ואת עושרו, ורק בזכות אברהם ניצל לוט, למרות שלא מגיע לו, מחורבן סדום.
בנו של אברהם, ישמעאל, מתנהג כמו חיית פרא במלבוש אנושי. להורים אולי אין תמיד שליטה או אפילו אחריות על ההתנהגות של ילדיהם הבוגרים, אבל הכאב שהילדים האלה יכולים לגרום להוריהם בהתנהגותם הרעה הוא אדיר. למרות זאת, אברהם אינו זז מדרכו, בסוף חייו הוא זוכה לראות את ישמעאל מתחרט על מעשיו וחוזר בתשובה.
האומץ והעקשנות הבלתי מתפשרת של אברהם חרף כל התבוסות, הפגיעות, האויבים והידידים המדומים, היא התכונה הכי מרשימה של אבינו. העוצמה של כושר ההתאוששות שמתחדש תדיר היא המורשת שהוא העניק לנו, לדורותיו ולצאצאיו.