בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וירא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

מידותיו של אברהם

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

7 דק' קריאה
לומדים מסיפורים
כבר בפרשת בראשית למדנו את המדרש של ר' יצחק 1 שלכאורה לא היה צריך הקב"ה להתחיל את התורה בבראשית אלא במצווה הראשונה, "החודש הזה לכם", שהרי התורה היא הוראה-הדרכה, ומה יש ללמוד מתחילת ספר בראשית ועד "החודש הזה לכם"?
תשובתו היא שגם בספר בראשית יש הוראה והדרכה. התורה מורה לנו שעניינו של עם ישראל להיות בארץ ישראל. הארץ שייכת לעם ישראל, וכל המגמה האלוקית העליונה שעם ישראל מצווה בה - עניינה להתקיים בארץ ישראל. ספר בראשית בכללו הוא הוראה לעניינה של ארץ ישראל, וכל פרשה ופרשה מביאה פרטי הדרכות.
"למען ידעתיו אשר יצווה את בניו אחריו". לכאורה, לא ראינו אפילו הוראה אחת מאברהם אבינו, שהרי לא נזכר שום דבר שאברהם אבינו הורה ליצחק או לנו לעשות. אברהם אבינו לא לימד אותנו בדרך של אמירה אלא עיקר הלימוד מאברהם הוא על ידי דוגמא אישית. התורה מספרת לנו איך אברהם התנהג וכל ה"סיפורים" האלו הם בעצם הוראות תורניות שמלמדות אותנו את דרך התורה, דרך האמת, הצדק והטוב.

הכנסת אורחים
מהאירוח היפה של אברהם אבינו אנו לומדים כמה וכמה מידות טובות של אברהם, שעושה הכל בזריזות ובהידור. "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלוש סאים קמח סולת", מהר מהר, יש אורחים. "ואל הבקר רץ אברהם... וימהר לעשות אותו". הכל בזריזות גדולה מאוד, עם המאכלים המהודרים ביותר. כל זה בעוד אברהם חולה לאחר המילה, כפי שאומרים חז"ל שרבש"ע בא לבקר אותו ביקור חולים. אברהם לא פוסק מהמצוות שהוא רגיל בהם, יושב "פתח האהל כחום היום" ומחכה לאורחים. בדרך כלל אדם חולה מקבל אורחים לפי כוחותיו אם הם באים אליו, אבל אברהם עומד ומחכה ומזמין אליו את האורחים, "על כן עברתם על עבדכם".

הקב"ה מתגלה אל אברהם וחז"ל אומרים שהקב"ה בא אליו לביקור חולים אחרי שמל את עצמו. "והנה שלושה אנשים" - באים אורחים. אברהם עוזב את רבש"ע שבא לבקר אותו ורץ אל האורחים. מכאן למדו חכמים - "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" 2 . איך אפשר להבין את הדבר הזה? זה לא מכובד! השכינה מגיעה לבקר את אברהם אבינו ובאמצע הוא רואה אורחים ומיד רץ אליהם. איך זה יתכן?
נסביר ראשית את המושג "פני השכינה". על העולם הבא נאמר שצדיקים יושבים בו ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה 3 . זיו השכינה הוא הופעה אלוקית-לימודית שזוכים לה בעולם הבא. אכן, אומרים לנו חכמים ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" 4 . אך באמת חכמים התכוונו דווקא לשמחה של העולם הזה החומרי, שהרי ביחס לשמחת קיום התורה והמצוות אומרים חז"ל משפט הפוך - "יפה שעה של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא" 5 . איך אפשר להבין זאת, והרי בעולם הבא נהנים מזיו השכינה, שם ממש קרובים לרבש"ע!
אנו לומדים מכאן שבשעה שאדם עושה את רצונו של ריבונו של עולם בעולם הזה מתוך בחירה מרצונו החופשי, הוא קרוב לרבש"ע יותר מהקרבה שלו בעולם הבא. שם בעולם הבא הוא נהנה מזיו השכינה, אבל כאן, בעולם הזה, כשאדם עושה מצווה, הוא נעשה באותו רגע בטל כלפי רבש"ע ודבק בקב"ה כאילו השכינה ממש עוטפת אותו - "כצינה רצון תעטרנו" 6 - והוא קרוב לרבש"ע יותר מאשר בעוה"ב.
כעת אנו יכולים להבין מדוע רץ אברהם אבינו אל האורחים. הכנסת אורחים היא מצווה, ועל כן זוהי בחינה עליונה יותר מאשר ההנאה מזיו השכינה.

"מפגש רגיל"
"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום" 7 . אנחנו מבינים שמדובר על אברהם, שכן זהו המשך לפרשה הקודמת שסיימה בכך שאברהם מל את בניו. אבל בכל אופן יש מקום להתבונן מדוע לא נאמר "וירא ה' אל אברהם ". "אליו" הוא בלשון נסתר. יתכן שבאה התורה לרמז שאברהם הגיע למדרגה עליונה נסתרת, ועל כן נזכר בגוף שלישי. כשיחזקאל רואה את ה' הוא מספר איזה מראה נבואה נפלא הוא ראה ומתאר את כל מעשה המרכבה בצורה מפורטת. גם ישעיה רואה את ה' יושב על כיסא רם ונישא ומתאר זאת, אך לא בצורה מפורטת ורחבה כל כך כמו יחזקאל. לעומתם, במראה הנבואה של אברהם לא מתואר כלל מה הוא ראה.
חז"ל אומרים 8 שיחזקאל דומה לבן כפר שרואה את המלך לעיתים נדירות. הוא מלא התרגשות והתפעלות ומתאר את כל מה שהוא רואה בפירוט רב ומרשים מאוד, כיוון שהמראה עשה עליו רושם שאי אפשר שלא לבטא את התחושה של ההופעה הנפלאה הזאת. ישעיה הוא כבן עיר, שרואה לעתים קרובות את המלך. על כן הוא מתאר באופן כללי את המראה, אך לא כמו יחזקאל. אברהם אבינו הוא כמו בן הארמון. עבורו זה לא מראה מיוחד שצריך לתאר. זוהי מדרגה של מפגש כביכול תדיר עם ריבונו של עולם.

העומק הטמון במלאכים
בהמשך הפסוקים - "וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה". הפסוק קורא להם "אנשים", ואילו כשהם באים לפני לוט הם נקראים "מלאכים" 9 . אברהם רגיל לפגוש מלאכים ועל כן הם נקראים לעומתו "אנשים", אף על פי שהם מלאכי אלקים. שלושה מלאכים מופיעים לפני אברהם אבינו, כבית דין של מעלה. אברהם רואה במלאכים הללו הופעה עליונה אלוקית. אלו הם שליחי ה' הבאים לבשר בשורות בשמו. האחד בא לבשר שלאברהם ולשרה יהיה בן. זהו מלאך של חסד, שליח שבא לבשר בשורה טובה. המלאך השני הולך להפוך את סדום. זהו מלאך של דין, מלאך מיוחד שתפקידו לעשות דין למי שראוי לכך. המלאך השלישי בא לרפא את אברהם ולהציל את לוט, תפקיד ביניים - מידת הרחמים. כלומר, בעצם מופיעים כאן שלוחים לגלות את ההופעה האלוקית בשלושה אופנים - בדרך החסד, בדרך הדין ובדרך הרחמים. אכן מידותיו של ריבונו של עולם כוללות את שלושת הצדדים הללו. מידות אלו מצוינות גם אצל האבות - מידתו של אברהם היא חסד, מידתו של יצחק דין ומידתו של יעקב מידת הרחמים, מידת האמת.

אברהם רואה אנשים, מסתכל בתוכן הפנימי שלהם ורואה שהם מלאכים. הוא יודע להסתכל לפני ולפנים, לראות מהו העומק הרוחני, התוכן שהם נושאים, "וירץ לקראתם... וישתחו ארצה".
יש פשט ויש עומק. על כל אדם לומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" 10 וללמוד מאברהם להסתכל באופן עמוק. בכל מאורע שאדם פוגש בדרכו הוא יכול לראות הופעה שבאה ללמד אותו דבר מה. אין זה מקרה. הכל מכוון ובכל יש להתבונן מהו המסר האלוקי שהקב"ה רוצה ללמד אותנו במאורע או באדם שלפנינו.

לימוד זכות
בפרשה הקודמת למדנו שאברהם אבינו היה מאמין גדול, "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". עניינו של אברהם הוא האמונה הגדולה. הוא האמין בה' אמונה מושלמת, והמאמין ברבש"ע יודע שכל הבריאה היא מאת הקב"ה וכולם הם בריותיו של הקב"ה. מתוך כך חשוב לו שכל מעשיו של הקב"ה יִשַׁמרו ויופיעו באופן השלם. על כן מביאה התורה את התיאור של לימוד הזכות של אברהם על אנשי סדום.
לכאורה במבט ראשון נחשוב, כי מי שאוהב את רבש"ע ומקנא לו צריך לרצות בְּכִלּוּיָם של הפוגעים בכבודו. והנה אנחנו לא רואים הנהגה כזו מצד אברהם, אלא אברהם בא ומלמד זכות על הרשעים. חז"ל מסבירים את דבריו של אברהם כלפי הקב"ה 11 :
אמר ר' אחא: נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, ומה אתה מערים על השבועה? אתמהא! מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא?! א"כ לא יצאת ידי השבועה! אמר רבי לוי: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" - אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם, ומה אתה תופש חבל בתרין ראשין [בשני קצותיו] את בעי עלמא ובעי דינא [אתה (הקב"ה) רוצה גם את העולם וגם את מידת הדין - וזה לא הולך ביחד] סב לך חדא מנייהו ואם לית את מוותר ציבחר, לית עלמא יכול קאים [אם לא תוותר על מידת הדין העולם לא יוכל להתקיים] אמר לו הקב"ה: אברהם, "אהבת צדק ותשנא רשע" - אהבת לצדק את בריותי, "ותשנא רשע" - מאנת לחייבם, "על כן משחך אלוקים אלוקיך שמן ששון מחבריך". מהו "מחבריך"? מנח ועד אצלך עשרה דורות ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך. [וזה שנאמר] "ויאמר ה' אל אברם לך לך".

הקב"ה אומר לאברהם "אהבתָּ צדק ותשנא רשע". היה אפשר לבאר את הפסוק לגמרי אחרת: "אהבת צדק" - אתה אוהב את כל הצדיקים, "ותשנא רשע" - ולכן אתה שונא את כל מי שנושא רשעה בעולם. אבל באים חז"ל ואומרים שהפשט של הפסוק הוא שונה: "אהבת צדק" - אתה אוהב להצדיק את בריותי, "ותשנא רשע" - אתה לא רוצה להרשיע אותם. והקב"ה אוהב את זה. "אהבת לצדק את בריותי" - הדגש הוא על "בריותי". אתה אוהב אותם כי הם בריותי, ואתה רוצה שלא יתכלו כי כבוד שמים מתגלה על ידי כל דבר שיש בעולם, וכל דבר שיש בעולם - אם הוא יתכלה, יקטן כבוד שמים. אברהם מחפש דרך איך הבריות האלה ימשיכו להרבות כבוד שמים. מי שאוהב את הקב"ה אוהב את בריותיו.
זאת מדרגתו של אברהם המאמין והאוהב את הקב"ה וממילא הוא אוהב את הבריות. אהבת ה' מחייבת את אהבת הבריות. אין זו אהבה שלימה אם אדם אוהב את הקב"ה ולא אוהב את בריותיו. זו עוד הדרכה שאנחנו לומדים מאברהם אבינו מתוך התבוננות במעשיו.

הרמח"ל ב"מסילת ישרים", בסוף הפרק העוסק בבאור חלקי החסידות, אומר, שהשיא של מידת החסידות הוא לימוד זכות על ישראל. ישראל הם בניו של הקב"ה, וכפי שאף אדם לא אוהב לשמוע ביקורת על בניו כך גם הקב"ה. גם כאשר האב בעצמו אומר לפעמים דברי ביקורת על בניו, שופך את שיח לבו לפני אנשים, ואומר שיש לו קושי עם הילדים וכו' וכו', הוא לא שמח כאשר השומעים מזדהים איתו ואומרים: "כן, זה נכון, הם בנים לא טובים וכו'". הוא מצפה שיעודדו אותו ויגידו לו: "זה לא כך, יש להם הרבה מעלות". הוא היה מאוד שמח לשמוע דברי עידוד ושבח על בניו. כך הקב"ה רוצה לשמוע שמלמדים זכות על ישראל. זו מידת חסידות עליונה.

הזוהר אומר שאדם צריך להתפלל על הרשעים. ומוסיף - נתאר לעצמנו מה היה קורה לו היינו מתפללים שתרח ימות: לא היה אברהם אבינו, לא היה ישראל, לא היה דוד ולא היה משיח - כל אלו לא היו לולא היה תרח, עובד האלילים. מהו פירוש הדברים? שבכל אדם, ולו המקולקל ביותר, יכולה להיות טמונה נקודה שיכול להיות שהיא תתפתח בכיוון חיובי. בכל רשע יכול להיות ניצוץ טוב שאפילו אם הוא לא מתגלה בו - אולי הוא יתגלה בבניו, והניצוץ הזה הוא כל כך גדול וכל כך חשוב שהוא מצדיק את קיומו של הרשע. צריך להתפלל שהרשעה תתבטל, ושיתבטלו הרשעים מצד הרשעה שבהם.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il