פרשת השבוע נקראת 'חיי שרה' למרות שהפרשה כמעט ואינה עוסקת כלל בתיאור פועליה ומעשיה של שרה אימנו במשך ימי חייה, אלא עוסקת בהלווייתה של שרה אימנו וברכישתה של מערת המכפלה. אך כשנתבונן, נראה, שלמרות שמדובר בלוויה - דברים אלו נותנים את רישומם לדורות. המלבי"ם מסביר שעצם הדבר שאברהם אבינו מוצא לנכון לרכוש מקום קבורה, ולא קוברה במקום מזדמן - מורה על עומק האמונה בהישארות הנפש. שהרי אלו שמאמינים בשיטה האריסטוטלית, שהאדם הוא כמו בעל חי עם מיתתו גומר את חייו, אין שכר בעולם ואין עונש על מה שעשה ומעשיו הם כמעשיהם של בעלי חיים, איזה עניין יש להנציח את מותו וקיברו?! אך אנו שמאמינים בתחיית המתים ובהישארות הנפש, יודעים שיש נצחיות, שהאדם עבר למתכונת חיים אחרת אבל הוא נשאר. לכן רכישתה של מערת המכפלה מביעה דבר עמוק באמונה.

נושא שני בפרשה, המשאיר חותם לדורות, זהו הקניין הראשוני שעשו אבותינו בארץ. וכפי שהאבן עזרא כותב ועוד מפרשים מאריכים במעלת קנייני האבות בארץ.

ולדורות אנו למדים מזה, שהמקום הזה - מערת המכפלה שימש כאבן שואבת במשך כל הדורות למקום השתטחות על קברי אבותינו הקדושים. במשך דורות באנו לאבותינו לשאוב מהם את החוסן הנפשי ואת כושר העמידה, גם במצבים קשים שבדרך הטבע אדם איננו יודע איך לצאת מזה. כפי שכלב בן יפונה השתטח כדי להינצל מעצת המרגלים.

גם בזמנינו, שאנו יודעים שבדרך הטבע, מבחינה מדינית ומבחינה ביטחונית, איננו רואים מוצא מהסבך המדיני שבו אנחנו נמצאים. אולם אנחנו מאמינים "כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב", ועצם העובדה שבמשך השנה פוקדים את המקום רבבות אלפים, ובייחוד באים אלפים למקום לשבות פה בשבת פרשת חיי שרה, זה מראה על הקשר הפנימי של אחינו ואחיותינו בני ישראל מכל החוגים להתחבר אל העבר ולשאוב ממנו את החוסן הנפשי להווה.

אני מקווה שגם בשבת השנה, בזמן שאנו כל כך זקוקים להתחזקות, ובייחוד מנהיגי ישראל - הקדוש ברוך הוא ייתן להם את הכוח לעמוד מול הלחצים של הגויים, ואנחנו יודעים עד כמה הם לוחצים ורוצים למנוע את שיבת עם ישראל לארצו. אך אנו גם יודעים שכל שנתחזק, וככל שנתיישב בכל מרחבי ארצנו, זה בסופו של דבר יביא את השלום לכל חלקי עמנו. כולנו רוצים שלום, אך אנו רוצים שלום אמת, ולא שיסממו אותו עם אופיום של שלום. ומהשבת הזאת נשאב את הכוח ואת החוסן הנפשי בהתחזקות בנושא ארץ ישראל, ובע"ה נזכה לראות בישועת ה' על עמו ונחלתו