עובדה הוה בחורף תקנ"ט או תק"ס בהיות הרבי ה"צמח צדק" בן תשע שנים, חשק מאד להיות בין השומעים דא"ח בלילי שבתות ולא הניחוהו. ויתחנן לפני סבו רבנו הזקן ולא הועיל. ויצטער מאד על זה, ויתחכם ולמצוא איזו עצה לשמוע את התורה שאומר בלילי שבת.

דירתו של רבנו הזקן היתה משני בתים שבכל אחד מהם שני חדרים, ושני כתלים מחברים הבתים. בבית אחד דרו בני ביתו של רבנו הזקן ובבית השני דר רבנו הזקן בעצמו. מחדר הראשון היו שליבות אל העליה שעל גבי חצי הבית הזה.

והנה בחדר שלפני חדר מושב רבנו הזקן היה תנור גדול (שגם היו אופים בו מזמן לזמן) אשר פי התנור היה בחדר החיצון, וכותל התנור נכנס לחדר שבו ישב רבנו הזקן. התחכם הרבי ה"צמח צדק" והתחבא בתנור והיטה אזנו ושמע אימרות רבנו הזקן, כך נמשך הדבר כמה שבתות.

פעם אחת היה קור גדול ביותר, וקראו לנכרי להסיק את התנור, והתחיל להניח העצים. בהיות התנור גדול, כשהתחיל להניח העצים וראה שאין נכנסים בנקל כל כך, סידר העצים בקירוב אל פי התנור והדליקם, וכרגע נתמלא הבית עשן, והתחיל לדחוק העצים הבוערים פנימה יותר, אך כשראה שאי אפשר, הוכרח לכבותם ולהוציאם, לראות מפני מה אין העצים נכנסים לתנור עד הכותל, וירא כי נער בתנור, ויצעק צעקה גדולה, וישמע גם בחדר רבנו הזקן, וגם בבית הדירה השני, ויבהלו כולם לגודל הצעקה. בהיות הבית מואר רק בנר קטן וגם עשן העצים שכיבה הנכרי היה מחניק, לא היה אפשר ברגע הראשון להכיר מי הוא הנמצא בתנור. אך אחר כך ראו כי זה הרבי ה"צמח צדק", ואז נודעה התחכמותו במקום מחבואו.

הרבנית הצדקנית מרת רבקה – אשת הרבי מהר"ש – סיפרה ששמעה מהסבתא מרת שיינא (אשת רבנו האמצעי) אשר באותו מעמד אצל חמותה הרבנית סטרנא (אשת רבנו הזקן):

כשהוציאו את הילד מהתנור, היה נפחד כולו. חמותי – הרבנית סטרנא – צעקה אל בעלה רבנו הזקן: ראה נא מה שאפשר היה לקרות, אסון כזה, לאנשים אחרים אתה מרשה – להיכנס – ואילו כשבן שלך (נכד כבן) התחנן – לא הרשית לו. אמר לה רבנו הזקן: הס הס, משה רבנו הגיע להר סיני על ידי אש (ראיית לבת האש שבסנה) וזכה שעל ידו יהיה מתן תורה. תורה "לוקחים" רק במסירות נפש. הוא יהיה בריא ויאריך ימים.

(ספר התולדות אדמו"ר הזקן חלק ד' עמוד 1145)