אין עוד הרבה דברים חדשים או מבריקים לומר על חנוכה, נכון? דומני שאולי רבנים זקנים ומאפירים רבים, כמו עבדכם הנאמן, יסכימו עם האמירה הזאת. יותר מחמישים שנה של כתיבה ודיבור על חנוכה אמורות בוודאי למצות את הנושא, הלא כן? אבל, מצד שני, זה יהיה זלזול בימי החנוכה. תמיד יש תובנה שונה וחדשה שמאירה באור קצת אחר את החגים בלוח השנה היהודי, וחנוכה איננו יוצא מן הכלל.

העליתי זיכרונות (דבר שאנחנו, רבנים זקנים ומאפירים, עושים לעתים תכופות) ביני לבין עצמי מחיי ועברי. נדהמתי שוב כשהבנתי שעורך-הדין משיקגו הפך לרב בירושלים. איך זה קרה? איך קרתה המדינה היהודית עצמה? לא במונחים של היסטוריה, של עובדות ואישים ותאריכים ומקומות ומלחמות, אלא התדהמה על עצם העובדה שמדינה כזאת קיימת ומשגשגת ומתקדמת כנגד כל הסיכויים והגורמים, בעבר ובהווה, שמתנגדים לקיומה.

מחכמי התלמוד למדנו שאנשים שקורים להם דברים מופלאים לא מזהים את הפלא. זה חלק מהחולשה של טבע האדם, העובדה שיש לו ראייה והבנה כה מוגבלות. חייב להיות הבזק של תובנה, משהו לציון המאורע, איזו מסורת, כדי שנוכל להביט ולראות מעבר לעצי היער. דרושה פליאה ילדותית כמעט כדי שהפלא יהיה אכן פלא בעיניו ובתודעתו של המתבונן.

אני חושב שכך צריך להסתכל, ביסודו של דבר, על חנוכה - על המאורע היסטורי, על ציון המאורע הזה ועל המסורות והמנהגים שמחבבים את שמונת ימי החנוכה האלה על עם ישראל כל כך.

המסורת היהודית וחכמי המשנה לקחו את האירוע המופלא שאנשים רבים היו רואים בו מאורע טבעי ושגרתי והשיבו לו את מעמדו הפלאי. סיפור חנוכה הוא סיפור של אומה קטנה וחלשה, לכאורה, שהתגברה על מעצמה עולמית ועל צבא אדיר. הוא מתעד את ניצחון המונותיאיזם והמסורת היהודית על התרבות הפגאנית ומנהגיה, את הניצחון של האורות הקטנים והטהורים של המקדש על הלפידים הבוערים שהיו רחוקים מטוהר, את החיוניות וכושר התאוששות של עם ישראל מול אלה שביקשו להפסיק את קיומו. הכל פלאי, אבל רק אם אדם רואה את הפלא.

חכמינו, מתוך ראייה קדושה של החיים היהודים ושל המאורעות, רוממו את השגרתי והרגיל, לכאורה, למשהו נצחי ונסי. זה הלקח העיקרי שאנחנו למדים מימי החנוכה, שאנחנו עם מיוחד שחי קיום נסי ומוקף בפליאה כל הזמן, על אף שכל הנס והפלא הזה מצופה באירועים רגילים וטבעיים לכאורה. אם נבטל את סיפור חנוכה ונתייחס אליו כסתם עוד מלחמה עתיקה בתקופה היוונית, נעשה שימוש באותה הטקטיקה שהעולם משתמש בה כדי לבטל את מדינת ישראל ואת זכותנו להתקיים במולדתנו העתיקה. אם אנחנו מוותרים על הנס שבכל זה, אנחנו מוותרים גם על המאבק למען קיומנו ועצמאותנו. סיפור חנוכה הוא נס ופלא, ומכאן חשיבותו והרלוונטיות שלו לעולמנו היום.

אולי יותר ממועדים אחרים בשנה היהודית, חנוכה הוא חג של ילדים. המסורת מתירה אפילו לילדים הצעירים ביותר להדליק נרות חנוכה, לשחק בסביבונים ולאכול לביבות וסופגניות, ליהנות מחופשה מהלימודים ולחוג את חנוכה דרך העיניים והחושים של ילד. ילדים עוד לא איבדו את פליאה והדמיון. בדרך כלל העולם שלהם לא מוגבל על ידי דברים מעשיים, המציאות והפסימיות של המבוגרים, לפעמים. כל דבר בחיים עדיין חדש ומפתיע, ראוי לסקרנות ולבדיקה. מבחינתם עוד יש עולם קסום, אפילו רוחני, שנצפה ממישור אחר של תפיסה וחשיבה. מסיבה זו, חנוכה הוא מועד מושלם לילדים, מפני שהוא מצריך נקודת מבט כזאת כדי להיות פלאי ונסי, ולכן גם בעל משמעות ותועלת. חנוכה איננו מועד לאנשים שחוקים וריקים מבחינה רוחנית. הנרות שלו מהבהבים רק לאלה שרואים את אש התורה, המסורת והמוסר שבוערת מתחת לפני השטח. מי שזוכה לראות את הנפלאות של האירועים שקרו לנו "בימים ההם" יוכל גם להבחין בנסים שבהם אנחנו נתקלים כאן בישראל גם "בזמן הזה".