בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • כללי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אפרת בת נעמי

תולדות סדרי ט"ו בשבט

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

שבט תשע"א
2 דק' קריאה
שנה אחת, בט"ו בשבט אמר רבי מנדלי מקוצק לחידושי הרי"מ: אמור דבר תורה לכבוד היום. התפלפל חידושי הרי"מ ארוכות בהלכות מצוות התלויות בארץ.
לאחר שסיים את דברי תורתו, נאנח רבי מנדלי ואמר: אם היינו זוכים להיות עכשיו בארץ ישראל, במקום לשמוע את דברי תורתך, היינו פשוט יושבים ואוכלים מפירותיה הקדושים.
ישתבח שמו, שזכינו לשוב לארצנו הקדושה וביכולתנו לערוך 'סדר' על פירות הארץ בט"ו בשבט, אולם הבקיא בתולדות היום יודע, שמנהג ה'סדר' חדש הוא.
יסודו של יום במשנה (ר"ה ב.) הקובעת, שחמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילן. אך למעשה, בימי המשנה והתלמוד היה ט"ו בשבט רק תאריך המציין את תחילת שנת המעשרות.
כנראה שבימי הגאונים, עת שרד עדיין ישוב יהודי ניכר באזורים נרחבים בארץ, היו מתפללים ביום זה בארץ ישראל תפילות מיוחדות לה' שישלח ברכה בפירות האילן (פיוטים לט"ו בשבט מה גניזה הקהירית), אולם עדיין לא היה היום חג של ממש.
משגלו ישראל מארצם, ולא הייתה עוד אפשרות מעשית לקיים את המצוות התלויות בארץ, נותר מיום זה רק רושם קל בלבד - האיסור להתענות (שו"ע או"ח תקעב, ג) ולומר תחנון (שו"ע או"ח קלא, ו).
עוברים דורות, הגלות מחשיכה והולכת, והנה לפתע, בעת שכמעט כל ישראל מרוחקים מאדמתם, זוכה ט"ו בשבט לעדנה מחודשת. מנהג חדש מתחיל להתפשט ביום זה בישראל - מנהג אכילת הפירות.
המנהג נזכר לראשונה על ידי רבי יששכר סוסאן, בן דורו של האר"י הקדוש (לפני כ - 430 שנה), וכך הוא כותב - "שבט... יום ט"ו בו.. ר"ה לאילנות... והאשכנזים (בעיר צפת) נוהגים להרבות בו במיני פירות האילנות לכבוד שמו של יום", ובהמשך (מגן אברהם קלא, טז) מוזכר כמנהג האשכנזים בכל מקום.
לא עוברות שנים רבות, והמנהג מתפשט גם לקהילות ספרד, ואף בהרחבה גדולה עם שימת דגש חזק יותר מן האשכנזים. נוהגים הספרדים, לקיים "סדר" מיוחד שבו אוכלים שלושים מיני פירות, אומרים ברכות ותפילות על כל פרי, ולומדים פסוקים ומאמרים, שיש בהם מענייני פירות העץ. במאמרים אלה, בדרך כלל, הפירות נמשלים לישראל ועוד.
המקובלים ראו בסדר זה עניין גדול, לפי שבפירות מצויים ניצוצות קדושים, והמינים השונים רומזים לעולמות שונים, ובשעה שהאדם אוכל הוא מעלה את העולמות והניצוצות. גם בחצרות החסידים עורכים 'טיש' מיוחד של פירות ברוב שירה וזמרה.
ובכל זאת, מקורו של ה'סדר' המקובל לוט בערפל. האר"י הקדוש לא תיקן את אכילת הפירות ואת ה'סדר', אלא רק אמר לתלמידיו שט"ו בשבט הוא חגה של הארץ ויש בו עניין גדול. מתוך זה החלו תלמידיו באכילת הפירות ובאמירת פסוקים על פי יסודות תורת הנסתר שמסר להם על הפירות.
ה'סדר' המקובל הוא מאוחר יותר, ומקורו בבעל קונטרס "פרי עץ הדר", שזהות מחברו נתונה למחלוקת גדולה. יש שאמרו שחיברו הרמח"ל, יש שזיהו איתו עם מקובלים חשובים אחרים, אך יש שיצאו נגדו ואמרו שהוא, להבדיל, נתן העזתי שר"י, נביאו של משיח השקר שבתי – צבי שר"י.
זו הסיבה, שיצאו נוסחים נוספים לסדר, ואכן הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר שמנהג ארבעת הכוסות בסדר מקורו ב'שבתאות', והעיקר לומר עם הפירות פסוקים ומאמרים הקשורים לפירות.
ברוך ה', זכינו בחברת 'ט"וב הארץ' להשיב לארץ ישראל את כבודה, ולזכות את ישראל באכילת פירות הארץ במקום פירות חו"ל, ויחד עימם להפיץ נוסח מיוחד שכל הפסוקים והמאמרים בו עוסקים בשבח הארץ ופירותיה.
ט עמו ו ראו כי ט"ו בה הארץ מאוד מאוד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il