שאלה:


תשובה:
סוגיית עבודה משותפת של גברים ונשים, גם במקומות דתיים ותורניים, היא סוגיא כאובה. הלואי וניתן היה לסדר את החיים באופן שגברים יעבדו עם גברים, ונשים עם נשים. זה היה מונע הרבה צרות.
ולשאלתך: אתה ממקד את השאלה רק בענין המשך עבודת אשתך או הפסקתה. ולא היא. צריך לראות את התמונה בהרחבה. הכיצד? אשה המסורה לבעלה, המסכימה לדרך החיים שהוא מתווה לעצמו ולביתו, אשה שמתקיים בה: ואל אישך תשוקתך, לא במובן הגופני האינטימי, אלא כהערכה רבה שהיא רוכשת לבעלה, ההרגשות הללו מהוות תריס ובלם בפני הרהורים ומחשבות על גבר אחר. כל אשה רוצה לראות את בעלה בחוזקו, בעליונותו, ביכולתו להוביל ולהנהיג את ביתם. בעל המספר לאשתו על חולשותיו, ולמי מאיתנו הגברים אין חולשות, גורם בידיים למוטט את מעמדו כראש המשפחה. לעומת זאת, בעל המבין את תפקידו, היודע שחוזקו הוא חוזק של הבית כולו, מקרין עוצמתיות על ביתו. כאמור, תכונה זו של הנהגה משמשת כמונע כל מחשבות אחרות מצד האשה. אתה צריך להעריך מאוד את הפתיחות והכנות של אשתך, שהיתה מסוגלת להודות בפניך, שיש לה סנטימנטים לגבר אחר. אך ענין זה צריך לשמש לך כאות אזהרה וכנורה אדומה, המחייבת אותך לבדוק, מהו מעמדך בעיני אשתך.
אם כבר פתחתם את הנושא ביניכם, לדעתי, אל תירתע מלהעלות בגלוי גם את מעמדך בעיניה. מדבריך אני מסיק שאשתך מפרנסת, ואתה לומד תורה. זו עצמה נקודה לעיון ולדיון , בראש ובראשונה מהזוית ההלכתית. שהרי בעל מתחייב בכתובה לפרנס את אשתו. לא מצאנו שאשה מתחייבת לפרנס את בעלה ואת משפחתם. מצב זה מקרין מאוד גם על הערכת אשה לבעלה. גם האשה הצדקת ביותר, המצהירה על כך שהיא רוצה שבעלה יעסוק בתורה, והיא נוטלת על עצמה את עול הפרנסה, בסופו של דבר מגיעה אל נקודת האמת הפנימית, בהבנה שזה מצב לא בריא. אם חכמים הטילו את עול הפרנסה על הבעל, נימוקם עמם. לכן, ראה אתה לאן זה מביא את אשתך: היא מצאה עבודה, במקום תורני, שם היא פוגשת אנשים תורניים, אשר בנוסף להכשרתם התורנית הם גם עוסקים בעשיה חיובית. אין זה משנה כלל אם זה מוסד חינוכי או מוסד צדקה וחסד וכד'. למעשה, אנשים טובים פועלים ומצליחים, ומביאים ברכה לעולם.
לא אפשרי כמעט, שאשה תמנע מהשוואה, ותאמר לעצמה: הנה גם לי בעל, תורני, שכל עיסוקו רק בלימוד, אך בהשוואה לאנשים הטובים שהנני פוגשת, קשה לי להעריך אותו, ואני נמשכת להעריך את העשיה התורנית.
גם אם תפרוש מעבודתה. לא זה מה שיגרום לה להערכה רבה יותר כלפיך.
אני ממליץ מאוד, שתקדיש לימוד ומחשבה לשאלה: כיצד למצות את כוחותיך, להנהגת המשפחה, כהדרכת חכמים. כך, גם תשומת הלב של אשתך תופנה כלפיך, והיא תחדל לעסוק באנשים זרים.