בפרשת ויגש באה לכלל סיום אותה דרמה רבת המתח שבין יוסף ואחיו. יוסף מתוודע לאחיו, והתורה מתארת את ההשלכות הנובעות מההתוודעות הזאת - כל מה שיוסף כביכול התעמר באחיו, זה משום שהוא רצה שיתקיימו החלומות, שאחד עשר כוכבים והשמש ישתחוו לו לכן הוא עיכב את בנימין כדי שאביו, יעקב, יבוא אחריו למצרים אולם למעשה התברר שלא כך יתקיים החלום אלא החלום יתקיים במובן זה שיוסף נשלח למצרים כדי להכין את התשתית לקליטת בית ישראל.
יעקב אבינו, כאשר שמע שיוסף חי, חשב שילך לבקר את בנו לתקופה קצרה, ומיד יחזור לארץ. אך נאמר לו במראות הלילה בבאר שבע: "אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם". עצם העניין שהקדוש ברוך הוא אומר לו "אל תירא" משמע שיעקב אבינו פחד מהירידה למצרים. יעקב חשש - מה יהיה על הנכדים שלו, מה יהיה על הנינים שלו. כשנמצאים בארץ, מקום מושרש בקדושה, הוא יוכל להמשיך ולחנך את בית יעקב, אך במצרים מה יהיה? באה ההבטחה האלוקית: "ואנכי אעלך גם עלו", שתי עליות - עליה פיזית ביציאת מצרים, ועליה רוחנית במעמד הר סיני, וזה הרגיע את יעקב.
יעקב אבינו מצדו עושה את כל ההשתדלות כדי לשמר את בית יעקב. כתוב: "ואת יהודה שלח... להורות לפניו גשנה", חז"ל דורשים במדרש, שלפני שיעקב בא למצרים, יהודה הכין מוסדת חינוך לכל הצאצאים הקטנים שלו, ובאותם שבע עשרה שנה שיעקב אבינו חי במצרים, הוא לא הלך לבלות אותם בדברים של מה בכך, אלא חינך את כל הנינים והנכדים, להסביר להם שהם מהווים את התשתית של הבניין של כנסת ישראל. הסביר ולימד מהו היעוד שלהם בעולם, וממילא ההשלכות על ההתנהגות היומיומית של כל הצאצאים. חז"ל אומרים שיעקב לא נפטר מהעולם עד שזכה לראות שישים ריבוא צאצאים. רואים שהשפעתו של יעקב הייתה ניכרת. זוהי תרומתו להכנת הבניין הרוחני של בית ישראל, שיחזיקו מעמד בגלות ההיא, וכתוצאה מזה גם ללמד על גלויות אחרות, שהדבר ששמר על עם ישראל במשך הגלויות, זה לא דברים חיצונים אלא הדבקות שלהם בקיום תורה ומצוות, אמונה בבורא עולם עד כדי שיהודים מסרו את נפשם במזרח ומערב למען אמונתם.
בדור שלנו, בשעה שאנחנו חוזרים לארץ, וודאי שאנו צריכים לשאוף לכונן מדינה, שצביון חיי הקדושה יהיה במרכז החיים שלה. לחיות כמו גויים, עם התרבות שלהם, בשביל זה אנחנו לא צריכים מדינה משלנו, ולעמוד במצב מלחמה מתמיד עם כל המדינות השכנות. אנחנו רוצים משהו ייחודי, והייחודיות הזו - זו תורת ישראל במשמעות העמוקה של קדושת ישראל, על היחיד ועל הציבור גם יחד. כשאנחנו קוראים את הפרשיות הללו, אנחנו מתבססים על בסיס העבר להווה, וממנו לקראת העתיד. הלוואי שעם ישראל כולו יפנים את הדרכתו של יעקב אבינו, ונשמור על התרבות שלנו. אז גם הגויים יעריכו אותנו ויכבדו אותנו, ורק אז נזכה לשלום ובטחון מלא בכל מרחבי ארצנו.