בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו

שיעור על רחל אימנו - תיקון חצות

undefined

הרב שמואל אליהו

תשע"א
22 דק' קריאה
בכיה של רחל אימנו
כולם מכירים מהתפילה של ראש השנה את המילים שנאמרו בנבואה על אפרים. "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה' " הבן היקיר הזה שאלוקים כל כך אוהב ומרחם הוא בן בנה של רחל אימנו. אלוקים מתעורר ברחמים ואהבה על אפרים שמייצג את עם ישראל, אחרי תפילתה של רחל ששוברת את כל המחיצות. איך תפילתה של רחל שוברת מחיצות? ולמה דווקא רחל?
התשובה היא הבכי. הדמעות. חורבן בית המקדש הוא ניתוק הקשר. "נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים". (ברכות דף לב/ב) "ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר "גם כי אזעק ואשוע - שתם תפלתי" ולמרות שנותק הקשר יש דרך לפרוץ אותו. "ואף על פי ששערי תפלה ננעלו - שערי דמעה לא ננעלו" וזה מה שעושה רחל. בוכה בְּכִי תַמְרוּרִים. בוכה בדמעות ששוברות את כל המחיצות שנבנו בעת החורבן. "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
הרב אליהו ז"ל היה מסביר כי יש כאן פעמים הבטחה. בפעם הראשונה "וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב" - דהיינו שישבו לארץ ישראל, ינצלו מארץ האויבים שלהם. אבל לא לכל ארץ ישראל לכל גבולותיה. בפעם השניה יתקיים בה. לְאַחֲרִיתֵךְ יתקיים "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם", לכל גבולות ההבטחה שהקב"ה הבטיח לאבות. אברהם יצחק ויעקב.

שר הממשלה שידע איפה כתוב "קול ברמה"
הרב אליהו ז"ל סיפר כי בהסכם אוסלו היה אמור קבר רחל אמנו להמסר לידי הגויים הארורים. "בשומעי זאת התקשרתי ליהודי שכיהן אז כשר בממשלה, והוא היה פעם חתן תנ"ך, ושאלתי אותו איפה כתוב בתנ"ך הפסוק 'קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וכו'? הוא שהיה בקי שמח להראות את ידיעתו ואמר מיד: ירמיה פרק ל"א פסוק י"ד. אמרתי לו: לך ותגיד לרחל אמנו שתמשיך לבכות כי רוצים למסור אותה לידיהם הטמאות והמגואלות בדם של הפלסטינאים.
השר הזה הבין שהפסוקים הם לא רק מבחן וידענות, הם משהו חי, אמיתי. הוא פתאום הבין שלחתום על ההסכם הזה, זה לעשות שקר בנפשנו. באמונתנו. בתורה שאנחנו כל כך מכבדים. הוא לא רצה להיות בגדר "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" ומיד הלך לפעול לשנות את ההסכם והצליח.

האכזריות של האויבים
חכמינו במדרש (מדרש רבה איכה הקדמה פסקה כד) מספרים על ההבטחה לרחל: "אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שחרב בית המקדש בא אברהם לפני הקב"ה, בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו והיה מהלך בבית המקדש וסופד וצועק. אמר לפני הקב"ה: מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון שבאתי לידי בושה וכלימה זאת? כיון שראוהו מלאכי השרת אף הם קשרו הספד שורות שורות וכו'" וכך מתאר המדרש באריכות את התפילה של האבות ושל משה ומתאר את משה וירמיהו שמהלכים בין הגולים שיוצאים מירושלים לבבל.
"באותה שעה אמר משה לירמיה: לך לפני, שאלך ואביאם ואראה מי מניח ידו עליהם. אמר לו ירמיה: אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים. אמר לו: אעפ"כ. מיד הלך משה וירמיה לפניו עד שהגיעו לנהרות בבל וכו". אחרי שמשה רואה את המראות הקשים של החורבן הוא חוזר לשמים. "כיון שבא משה אצל אבות העולם, אמרו לו: מה עשו האויבים בבנינו? אמר להם: מהם הרגו, ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם, ומהם אסורים בכבלי ברזל, ומהם נפשטים ערומים, ומהם מתו בדרך ונבלתם לעוף השמים ולבהמת הארץ, ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים. מיד פתחו כלם ובכו וקוננו בקינות וכו"
פתח משה ואמר: שבאי אי בחייכון אתון קטולי לא תקטלון קטולא אכזראה ולא תשוון כלאה גמירא ולא תקטלון ברא באנפוהי דאבא וברתא באנפה דאמא דמטא זימנא דמרי שמיא חושבנא חשיב מנכון וכשדאי רשיעיא לא עבדין הכי אלא מותבין ליה לברא בכנפיה דאמיה ואמרין ליה לאבוה קום נכסיה בכיא אמיה ונתרין דמעתא עלוהי ואבוהי תלה ליה רישיה. (תרגום: אמר משה לשובים הבבלים: בחייכם, אם אתם הורגים אותם, אל תהרגו אותם הרג אכזרי. אל תהרגו את כולם. אל תהרגו בן בפני אביו. בת בפני אמה. יבוא יום שאלוקי השמים יעשה אתכם חשבון. אבל הכשדים הרשעים לא שמעו בקולו. היו מושיבים את הבת בידי האמא שלה והיו אומרים לאבא שלה: לך ושחט את הבת שלך שנמצאת בידי האמא שלה. והייתה בוכה האמא והדמעות היו מנתרות עליהם והאבא היה תולה את ראשו).

מתי קפצה רחל?
"באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד, (כי כתוב "ותקנא רחל באחותה") כי נודעה לי העצה. והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני. ולאחר כן נחמתי בעצמי, וסבלתי את תאותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל. וכו'"
"ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם? מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן ".
מו"ר הרב זצוק"ל שאל באחד השיעורים: למה רחל קופצת? והתשובה היא שהיא שומעת את האכזריות של הבבלים. שהיא כמו האכזריות של הרומאים שהיו זורקים אותם לטרף בפני ההמון. שהיא כמו האכזריות של הנוצרים באירופה. ושל הגרמנים בגרמניה ובכל רחבי היבשת. שהיא כמו האכזריות של הערבים בתש"ח בכל מקום שבו הם הצליחו לפרוע פרעות, וגם בצפת ובחברון. כשהיא שומעת את האכזריות הזו היא לא יכולה להתאפק. כמו שליוסף - הבן שלה קשה להתאפק כמה וכמה פעמים. "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו" (בראשית פרק מה א).

בכיתו של הקב"ה
הבכי של רחל אימנו הוא כמו הבכי והצעקה של אלוקים. היא הולכת בדרכיו של הקב"ה. וכך מובא בגמרא: אמר רַב יִצְחָק בָּר שׁמוּאֵל מִשּׁמֵיהּ דּרַב: שָׁלשׁ מִשְׁמָרוֹת הַוֵי הַלָּיְלָה, ועַל כּל מִשְׁמַר וּמִשְׁמַר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ושׁוֹאֵג כַּאֲרִי ואוֹמֵר: אוֹי לַבָּנִים שֶׁבָּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי ושָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי והִגְלֵיתִם לבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מהַלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, ונִכְנָסְתִּי לחוּרְבָה אַחַת מֵחוּרבוֹת ירוּשָׁלָיִם להִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוֹר לַטּוֹב ושָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח עַד שֶׁסִיָמְתִי תּפִלָּתִי. לאַחַר שֶׁסִיָמְתִי תּפִלָּתִי אָמַר לִי: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! ואָמַרְתִּי לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמֹורִי! ואָמַר לִי: בּנִי, מִפּנֵי מָה נִכְנַסְתָּ לחוּרְבָה זוּ? אָמַרְתִּי לוֹ: להִתְפַּלֵּל. ואָמַר לִי: הָיָה לךָ להִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ! ואָמַרְתִּי לוֹ: מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּ בִּי עוֹברֵי דּרָכִים. ואָמַר לִי: הָיָה לךָ להִתְפַּלֵּל תּפִלָּה קצָרָה. בּאוֹתָה שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שׁלשָׁה דּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִכְנָסִין לחוּרְבָה, ולָמַדְתִּי שֶׁמִּתְפַּללִין בַּדֶּרֶךְ, ולָמַדְתִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵל בַּדֶּרֶךְ - מִתְפַּלֵּל תּפִלָּה קצָרָה.

מתי ה' בוכה?
"ואָמַר לִי: בּנִי, מָה קוֹל שָׁמַעְתָּ בּחוּרְבָה זוֹ? ואָמָרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְנָהֶמֶת כּיוֹנָה ואוֹמֶרֶת: אוֹי לַבָּנִים שֶׁבָּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי ושָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי והִגְלֵיתִם לבֵין הָאוּמּוֹת. ואָמַר לִי: חַיֵּיךָ וחַיֵּי רֹאשְׁךָ, לֹא שָׁעָה זוּ בִּלְבָד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בּכָל יוֹם ויוֹם שָׁלשׁ פּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ; ולֹא זוּ בִּלְבָד, אֶלָּא בּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לבָּתֵּי כּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת ועוֹנִין יהֵא שׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מבֹרָךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מנַעַנֵעַ רֹאשׁוֹ ואוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְקַלְסִין אוֹתוֹ בּבֵיתוֹ כָּךְ, מָה לוֹ לאַב שֶׁהֶגְלָה אֶת בָּנָיו, ואוֹי לָהֵם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלחַן אֲבִיהֶם (בְרָכוֹת ג.)
מהגמרא הזאת משמע כי ה' בוכה ומצטער על החורבן בשעה שאנחנו מתפללים או בשעה שאנחנו אומרים קדיש. וכל זה בגלל שהמשמעות של הקדיש היא תפילה למשיח ולגאולה. "וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ". ובשעה שאנחנו בעולם הזה באתערותא דלתתא מתעוררים להתפלל על הגאולה, באותה שעה בדיוק הקב"ה בעצמו גם מתנחם על הגלות ומתעורר להביא גאולה לעולם.

סיפור מעשה על הרה"ג יהודה צדקה עליו השלום
להבין גודל החשיבות של ההתעוררות מלמטה נביא לכם מעשה שהיה עם אדם אחד שהדפיס את קיצור בן איש חי על פי עידודו והדרכתו של הרה"ג יהודא צדקה עליו השלום, שהיה ראש ישיבת פורת יוסף והיה מעודד ללמוד את תורתו של בעל הבן איש חי זי"ע, והשבוע חל יום פטירתו. הדפיס אותו מדפיס את הספרים, חילק אלפים רבים של הספר הזה ועשה פירסום גדול לתורתו של בעל הבן איש חי.
יום אחד מקבל המדפיס תביעה כספית גדולה ממישהו שהוא יורש של הבן איש חי, תביעה על הפרת זכויות יוצרים. היה המדפיס בצער גדול, הוא עשה רצון חכמים והנה יוצא לו מזה הפסד גדול. הלך אותו אדם לספר לחכם יהודה צדקה על התביעה. אותו מעשה נודע למו"ר אבא - הריני כפרת משכבו. והנה ערב אחד מקבל המדפיס טלפון דחוף מבית הרב אליהו לבא מיד לביתו של הרב. מגיע המדפיס ורואה בבית הרב את מי שהיה שר האוצר של מדינת ישראל עו"ד משה ניסים כשהוא יושב ביחד עם הרב בחדרו. בנוכחתו התקשר הרב למשפחת הבן איש חי ואמר להם: מדבר מרדכי אליהו, אני הרב הראשי לישראל לידי יושב שר האוצר של מדינת ישראל. שמענו על התביעה שתבעתם את פלוני על הדפסת ספרי הבן איש חי, אנחנו מבקשים לבטל את התביעה וכו'. הם כמובן לא יכולו לסרב לבקשה נכבדת שכזו והתביעה בוטלה במקום.
אותו אדם שהדפיס את הספרים הלך מיד לספר חכם יהודה צדקה ע"ה על הנס הגדול שקרה לו. אמר לו הרב צדקה זצוק"ל אני רוצה לספר לך על נס שקרה לי על ידי בעל הבן איש חי זיע"א ובלבד שלא תספר אותו עד אחרי מאה ועשרים. הבטיח המדפיס שלא לספר וסיפר לו הרה"ג יהודא צדקה כי פעם הוא לא הרגיש כ"כ טוב והלך לבדיקה אצל רופא. הרופא נבהל לבדיקות ואמר לו אחרי הבדיקה: יש לך בעיה חמורה ביותר. ממש סכנת נפשות, אולי יש לך עשרים וארבע שעות לחיות. יש אפשרות להציל אותך ולעצור את הסכנה אם תקח זריקה מאוד מסוכנת, אבל אחרי הזריקה הזאת אתה לא יכול לזוז, כל גופך יהיה משותק ב"מ.
אמר לו הרב: הזריקה עדיפה. הרדימו את הרב צדקה ע"ה ונתנו לו את הזריקה. כשהתעורר הרב הוא מנסה להזיז את ידו. והיא זזה. מנסה את היד השניה - גם זזה. את הרגלים - זזות. מנסה לקום - וקם. הרופא שעומד לידו אומר לו: אתה לא יכול לזוז! אבל הרב זז וקם, הולך לביתו ולישיבתו וממשיך ללמד כמו שהיה רגיל משכבר הימים. בני הישיבה לא הספיקו לדעת מכל הסיפור הזה שהיה כולו בתוך מספר ימים. בן רגע היה בין רגע נסתיים.
אחרי כמה זמן פוגש חכם יהודה צדקה ע"ה את חכם יהושע שהרבני ששואל אותו: האם כבודו היה בסכנת חיים ביום פלוני אלמוני? אומר לו חכם יהודה צדקה: כן, כך וכך היה ובאמת היה לי נס גדול. אבל איך אתה יודע מכן? אמר לו חכם יהושע שהרבני שבאותו יום בא אליו בחלום בעל הבן איש חי זיע"א ואמר לו: קום התפלל על חכם יהודה צדקה שהוא בסכנה גדולה. אמרתי לבעל הבן איש חי בחלום: למה שכבוד תורתו לא יתפלל על הרב צדקה, בודאי תפילתכם יותר נשמעת בשמים? ואמר לי בעל הבן איש חי: אני מתפלל עליו בשמים, אבל צריך גם מישהו בארץ שיתפלל על החולה. ביחד יצטרפו התפילות ויבטלו את הגזירה.
קמתי והתפללתי ובשמים התפלל עליך חכם רבי יוסף חיים זיע"א שתבריא. סיים חכם יהודה צדקה את הסיפור ואמר לאותו אדם שהדפיס את הספרים: דע לך שכשאתה מדפיס את הספרים ועושה נחת רוח לצדיק. עוזרים לך גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא וכך נצלת. (את הסיפור הזה שמעתי מהרב יוסף אלנקווה שליט"א שהיה רב של גוש קטיף)

אתערותא דלתתא
מו"ר הרב זצוק"ל היה רגיל לומר כמה וכמה פעמים כי לכל התפילות של האבות והאמהות צריך שיהיה מישהו כאן בעולם הזה שיתפלל עימהם. כמו שמשה רבינו התפלל עם ירמיהו הנביא שהיה כאן בארץ וכמו שבזמן מרדכי ואסתר התפללו האבות והאמהות ביחד עם מרדכי הצדיק. כך גם בכל דור ודור, רחל מבכה ומתפללת על בניה, אבל גם אנחנו צריכים להתפלל ביחד איתה. ואם יזכה בן אדם תצטרף תפילתו לתפילתה של רחל אמנו. לתפילתם של האבות והאמהות הקדושים. לתפלת משה רבינו עליו השלום. לתפילת כל הצדיקים שהתפללו מאז ועד היום לגאולה שלימה. וביחד התפילות יעשו רושם ויביאו גאולה שלימה.
זה מה שמברכים את בועז על רות, אמה של מלכות. סבתא של דוד המלך. "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם" וכן כל אשה ואשה צריכה להתברך בברכה הזאת. לקיים את האמור ברחל אמנו.

דעת השולחן ערוך על תפילה לגאולה
ראינו קודם שבתחילת מסכת ברכות שעוסקת בתפילה ובברכות, מייד בתחילת המסכת, בדף ג, הגמרא מספרת שהקב"ה שואג כמו אריה ומתפלל כשאנחנו מתפללים. כך גם האבות והאמהות. ולכן מיד בתחילת השולחן ערוך כתוב שאדם צריך להתגבר כמו ארי לקום בבוקר להתפלל. ואולי עכשיו נבין למה השולחן ערוך אומר: כמו אריה. ועוד נבין שבעל השולחן ערוך גם הוא שם את ההלכה הזאת בתחילת ספרו מחמת חשיבותה הגדולה. וכתב בסימן א' בשולחן ערוך אחרי ההלכה של יתגבר כארי כתב בסעיף ב': "המשכים להתחנן לפני בוראו יכווין לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות רצויה" ועוד כתב בסעיף ג' "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש".
וכתב המגן אברהם (סק"ד בד"ה המשכים) "המקובלים האריכו בענין חצות, וברקנטי פ' בראשית כ' וז"ל ויש אומרים בקשת רחמים הוא סוף הלילה. ואני אכריע כי בחצות ראוי לבקש על כנסת ישראל ועל בניה, ובסוף הלילה יבקש צרכיו" וזה מה שקוראים תיקון חצות בשם תיקון רחל. שהוא מבכה על בניה וגם אנחנו מבכים על כנסת ישראל ועל בניה. שותפים של רחל אימנו.

התנאים - היו מתעוררים על ידי תרנגול או חבית מים
על כן מצינו בכמה מקומות בתנאים שהיו להם תרנגולים להקיצם משנתם, כך מביא הפר"ח ע"פ גמרא ברכות ס ב, על רבי עקיבא "וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר, "כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא - לְטָב. כִּי הָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, וַהֲוָה בַּהֲדֵיהּ חַמְרָא וְתַרְנְגוֹלָא וּשְׁרָגָא. מָטָא הַאי דּוּכְתָא, בָּעָא אוּשְׁפִּיזָא, וְלָא יְהָבוּ לֵיהּ. אָמַר, "כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא - לְטָב". אָזַל בָּת בְּדַבְּרָא. אָתָא אַרְיֵה אַכְלֵיהּ לְחַמְרֵיהּ. אָתָא שׁוּנְרָא אַכְלָה לְתַרְנְגוֹלָא. אָתָא זִיקָא כַּבְיָהּ לִשְׁרָגָא. אָמַר, "כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא - לְטָב". [בֵּיהּ] בְּלֵילְיָא אָתָא גַּיְסָא שַׁבְיֵהּ לְמָתָא. אָמַר לְהוּ, הַיְנוּ דְּאַמְרִי, "כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא - לְטָב"
תרגום: רבי עקיבא הלך בדרך והיו עימו חמור תרנגול ונר. רצה להתאכסן באיזה מקום ולא נתנו לו (לרבי עקיבא?!) הלך לישון בשדה. בלילה בא אריה וטרף את החמור. בא חתול וטרף את התרנגול. באה רוח וכבתה את הנר. אמר: כל מה שעושים מן השמים - לטוב. בלילה בא גייס של רומאים לשבות את אנשי העיר (שלא נתנו לו לישון שם). אמר רבי עקיבא לתלמידיו: ראו שניצלנו שלא נתנו לנו לישון בעיר הזאת שאם היינו שם - גם אנחנו היינו נשבים או נהרגים חלילה. ובזכות זה שנטרפו החמור והתרנגול ונכבה הנר. לא ראו אותנו האויבים וניצלנו. הסביר שם רש"י למה היה צריך רבי עקיבא תרנגול? כי היה צריך אותו להעירו משנתו. וכן מובא בזוהר שקוראים בליל ברית יצחק על אותם חכמים שהיו עושים חבית ובתוכה מחיצה באמצעה. ועושים בה נקב וממלאים את החצי מים שלאט לאט מטפטפים דרך הנקב ובחצות לילה המים עוברים לחצי השני והחבית שמונחת חציה על מקום גבוה נופלת ועושה רעש גדול ואנשים מתעוררים לקום להתפלל על צער השכינה וללמוד תורה.

למה תיקון חצות נקרא תיקון רחל ותיקון לאה?
תיקון חצות מורכב משני חלקים, אחד תיקון רחל ואחד תיקון לאה. המילים "רחל" ו"לאה" הם שמות של האמהות הקדושות והם שניהם הם כינויים לשכינה הקדושה. ומהי השכינה? שהיא מה שכתוב בפסוק (שמות כה ח) "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" וכן (שמות כט מה) "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" ובנביאים (מלכים א פרק ו יג) "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" וכן בגאולה (יחזקאל מג ט) מנבא יחזקאל שעם ישראל יתחזק בתשובה ולא יסלקו את השכינה "עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם" וכך אומר הנביא זכריה על הגאולה העתידה (ב יד טו) "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה' : וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ". ועוד רבים רבים.
כולם הפסוקים הללו הם מסבירים כי קב"ה שוכן בתוכנו ממש, לא רק בין איש לאיש אלא גם בתוך גופנו וממשותנו ממש. רק שהקב"ה מצמצם את נוכחתו כדי שנוכל להכיל אותה ולא להשרף. כמו שהיה במעמד הר סיני שהיה חושך ענן וערפל כדי שחלילה לא נכווה מהאור הגדול ונוכל לחיות בנכוחתו. האור האלוקי שאנו יכולים לספוג אותו ולהכיל אותו בחיים חיותנו נקרא אור השכינה.
וכתב בשו"ת רב פעלים חלק א - או"ח סימן א (שוב הסימן הראשון בתשובות של בעל הבן איש חי, כמו הגמרא וכמו השולחן ערוך) שנשאל "יבאר לנו ענין תיקון חצות שנקרא תיקון רחל ותיקון לאה, על מי צריכין אנו לכוין בזה, ולמי אנו קוראין בשמות אלו". ועל זה מקדים בעל הבן איש חי להסביר באריכות ובסוף כותב: "גזרה חכמת האלוק יתברך לטובת ישראל ולטובת העולם, שיהיה נמשך חלק מהאלוקות לשכון בזה העולם התחתון". ו"נשמות של ישראל נולדות ונמשכות ממנה". על זה החלק אמרו רז"ל שיש השראת שכינה בישראל ובבהמ"ק ובבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ועל זה החלק ארז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, אך אין כמות החלק שוה בכל המקומות. (לא בכל מקום יש אותה התגלות של נוכחות ה' בעולם. יש יותר ויש פחות).
ולפי הצורה והכמות של נוכחות ה' בעולם יש לשכינה "כמה שמות וכינויים ותוארים, ומכלל השמות והכינויים שלה הוא שנקראת ג"כ בשם רחל, ויש חלק ממנה שנקרא בשם לאה". "ודע כי לאה ורחל אמותינו, שהם נשי יעקב וישראל אבינו, נקראו בשמות אלו על שם שמות העליונים ההם שנקראת בהם המלכות העליונה, מפני כי נשמות שלהם היו כל אחת חלק גדול מן חלק המלכות העליונה הנקראת לאה, ומן חלק הנקרא רחל".
לאה ורחל אמותינו במעשיהם הצליחו להיות גילוי של נוכחות הקב"ה בעולם. וזה דבר פלא גדול, עד כדי כך הייתה הזהות שלהם עם רצון ה' וגילוי כבודו בעולם שהם נקראו בשמה של השכינה. וזה קרה על ידי מעשיהם ועל ידי תפילתם ועל ידי בכייתה של רחל ותפילתה של לאה שעיניה היו רכות מרוב תפילות שלא תיפול בחלקו של עשו ותהיה לחלקה של הקדושה, לחלקו של יעקב.

מי תיקן את סדר תיקון חצות?
סדר תיקון חצות שאנו אומרים בחצות הלילה תוקן על ידי האר"י ז"ל כמובא בשער הכוונות. (כך מביא בשערי תשובה תקפא, וכן בשו"ת חיים שאל חלק א סימן עה) "יזהר לקום בכל לילה באשמורת ולומר תקון חצות שסידר רבינו האר"י זצ"ל וללמוד עד אור הבקר, וזו המיוחדת שבעבודת ה' אשר כל ספר הזהר מלא מזה והיא אבן בחן פנת יקרת עבודת ה'".
וכתב מהר"ם פאפירש זצ"ל (פי"א) כי ראוי לכל אדם לעורר השחר בפרט בלילות הארוכים ולשפוך תחנונים בלב מר על חורבן בית המקדש ועל הריגות הצדיקים וכו' וכל הבוכה ומתפלל על חורבן ביהמ"ק יזכה לשמוח בשמחתה. ובקב הישר (פצ"ג ו') וקבלה אמיתית היא בידי, כל מי שבלבו תמיד צער על גלות השכינה כביכול זוכה לכתר תורה. שנאמר "שישו איתה משוש כל המאבלים עליה".
ובשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן א) הביא באריכות כמה חשוב להתפלל על הגאולה ועל ירושלים עיר הקודש. וכתב שם כי בגמרא שבת (ל"א ע"א) "אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפ"ו צפית לישועה" ועיין מהרש"א בח"א הרי דדנין אותו אם קיים מצפים לישועה והוא בכל רגע". ובאמת "כל התפילות אם מחצות לילה עד סוף היום כולו מלא תפילות ותחינות ובקשות על גלות השכינה וביאת משיח צדקינו".
והאריז"ל אמר על מוהר"ר אברהם הלוי, שחבר התקוני שבת, שהיתה דירתו בצפת תוב"ב. ובכל חצות לילה קם וסיבב כל הרחובות של היהודים ונתן קולו בקול מר ואמר אחינו בית ישראל הלא ידוע לכם שהשכינה היא בעוה"ר בגלות כביכול. ובית מקדשינו היה לשריפת אש, קומו ונצעק אל אלקינו שהוא מלך רחום וחנון אולי ישמע ד' את קול תפילתינו וירחם את עמו שארית פליטת ישראל.
והיה החסיד ההוא צועק ולא נתן מנוחה לכל בני העיר והיו קמים כולם בשעה חדא לבתי מדרשים והרב האר"י ז"ל היה מפליג בחסידותו ואמר עליו על החסיד ר' אברהם הלוי שהיה גלגול של ירמיהו הנביא ופעם אחת אמר לו האר"י הקדוש: דע כי שלמו ימיך ותמות, אם לא שתעשה תקנה ותחיה עוד כ"ב שנים. והתקנה הוא שתלך לירושלים ושם תלך להתפלל לפני הכותל המערבי ותשפוך תחנתך ותזכה לאור השכינה.
הלך החסיד לביתו וסגר עצמו ג' ימים וג' לילות בשק ואפר ואח"כ הלך החסיד לירושלים ובא לפני כותל מערבי בתפלה ותחנונים ובבכי גדול, וראה על גבי הכותל צורה דוגמת אשה מלובשת שחורים. ותיכף מרוב פחד נפל ארצה והיה צועק ובוכה: "אוי אוי שראיתיך בכך!" והיה מאריך בבכיות ומרט שער ראשו עד שנתעלף ונרדם, וראה בחלום שבא אליו רוח הקודש בבגדים נאים ואמר: התנחם בני אברהם כי יש תקוה לאחריתך וישובו בנים לגבולם כי אשיב את שבותם ורחמתי אותם. ושב וחזר לצפת ובא אל האריז"ל ואמר לו: 'אני רואה בך שזכית לראות פני השכינה!', וחי אח"כ עשרים ושתים שנה". הנך רואה שהצדיק הזה שהתפלל כמו שהתפללה רחל זכה לשמוע את המילים ששמעה רחל אימנו, אמנם בחלום אבל כמעט אותם מילים. "כי יש תקוה לאחריתך וישובו בנים לגבולם כי אשיב את שבותם ורחמתי אותם" והוא מנבואת ה' לירמיה (לג כו) "כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים".

האם תלמיד חכם צריך לומר תיקון חצות?
וכתב מורנו ורבנו הרב ז"ל בספרו מאמר מרדכי ב א' שגם תלמידי חכמים יאמרו תיקון חצות ונסמך על דברי מהרח"ו בשער הכוונות (נד) שתיקון חצות עדיף אפילו על לימוד תורה. כמו שראינו מקודם את גדולי ישראל האמתיים שהיו מתפללים על צער השכינה. ובשו"ת יוסף אומץ (סימן נד) של מר"ן החיד"א כתב הפוך. "ובספר הקטן מחזיק ברכה שם כתבתי דגם מי שאינו תלמיד חכם צריך לקום באשמורת".
וכן כתב בשו"ת רב פעלים (א א) שנשאל על ידי מי שאינו מבין את סודות התורה ולא כל כך מבין את כל המילים שאומר. וגם לא תמיד אומר את התיקון בבכיות ובתחנונים האם יש ערך לאמירת התיקון חצות? ועונה לו הרב ז"ל כי הערך הוא עצום. ומאריך להסביר לו את החשיבות של המילים של התפילה אפילו אם הוא לא מכוון בכל מילה או אפילו לא מכוון כלל. וכמובן שצריך לעורר את הכוונה וההשתתפות בכל הלב. שיהיו בגדר שערי דמעה. ומסיים: "הנה כי כן אתה השואל, אפילו אם יהיה לבך טרוד הרבה, אל תבטל אמירת תיקון חצות, ואל תמנע עצמך מלהתפלל התפלות והבקשות המיוסדים מן הראשונים ואע"פ שאינם מחויב התפלה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה אך ודאי שצריך להשתדל ולהתאמץ בשלימות הכונה ונקיות וזכות המחשבה, והשי"ת יהי' בעזרך ובעזרתינו ובעזרת כל בית ישראל אחינו, ויעזרינו תמיד על דבר כבוד שמו מעתה ועד עולם אכי"ר.
האם לומר בחבורה או ביחיד
ומו"ר הרב זצ"ל היה מספר על חכם יאיר שהיה אומר תיקון חצות בחבורה בכותל המערבי ולא היה מישהוא ששומע אותו אומר תיקון חצות ולא היה ממרר בבכיה על צער ישראל ועל צער הצדיקים ועל גלות השכינה. ועל חורבן בית המקדש ופעם אחת היה שם מישהו שלא בכה ונגש אליו חכם יאיר ואמר לו: האם איך לך לב? איך אתה יכול לא לבכות כשיש צער בעולם?
וספר ברכי יוסף (אורח חיים סימן א ס"ק ג) הביא משם הרב שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד. מעשה על "קרוב לשלושים יחידי סגולה, שנתחברו לקום בחצות ללכת לבית הכנסת לומר תיקון חצות", וכתב עליהם בעל שבות יעקב שלא עשו טוב. כי לא אומרים תיקון חצות בציבור אלא ביחיד. וחלק עליו בעל הברכי יוסף וכתב ש"אין דבריו מוכרחים, ובאוזנינו שמענו ועינינו ראו בכמה עיירות פשט המנהג להפך". לומר בציבור כי הוא מעורר את הלב ביותר. וכן כתב משנה ברורה סימן א ס"ק ט "חבורה שנתחברו יחד לומר תיקון חצות בצבור אין למנעם ואדרבה ברוב עם הדרת מלך. וטוב יותר שיאמרו את התיקון בבהכ"נ משיאמרוהו בחדר הסמוך לו דבהכ"נ קדיש טפי וגם שיהיו מעשרה הראשונים. וצריך ביחוד להזהר מאוד מאוד משיחת חולין בניעורם בלילה". וכן כותב שולחן ערוך הרב בסדר תיקון חצות שלו.
ובאמת כל אחד יעשה מה שמעורר את ליבו ביותר. אם בציבור ואם ביחיד. אם יכול בכותל ואם לא יכול לכוון היטב או לא יכול להיות בכותל - יאמר תיקון חצות בבית שלו. אם יכול ישב על הרצפה ואם לא יכול ישב על הרצפה. יש מי שאומר את זה לבוש בשק ויש מי שזה מפריע לו. כמובן שחשוב שזה יהיה כשהוא יושב ליד הפתח של הבית, ואם הוא לא יכול ליד הפתח כי יש שם אנשים ולא נעים לו לידם, שישב במקום אחר. העיקר שיאמר את זה מכל הלב כמה שאפשר.

ברכות השחר למי שחוזר לישון
מי שקם לפני עמוד השחר לאמירת תיקון חצות - יטול ידיו ויברך "על נטילת ידים". כמו כן יברך ברכות השחר וברכות התורה, ואחר כך יאמר תהלים ובקשות או "תיקון חצות". אבל מי שנשאר ער כל הלילה כגון שעשה תיקון כרת או שהיה עסוק בעבודתו, יברך אחרי חצות לילה ברכות השחר מ"אלוקי נשמה" עד "גומל חסדים טובים לעמו ישראל", ובבוקר בעמוד השחר יטול ידים בלי ברכה ויברך את ברכות התורה. ואם לא ברך ברכות השחר בחצות הלילה, יכול לברך כל הלילה או בבוקר.
מי שנשאר ער עד אחר חצות לילה ואמר תיקון חצות ואחר כך ישן. בשו"ת רב פעלים (חלק ד - או"ח סימן א) הביא את סברת רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום לומר ברכות השחר בלילה. "ראה כמה החמיר בדבר זה שצריך לברך תכף אחר חצות הן לנעור מתחילת הלילה עד הבוקר הן למי שרוצה לישן אחר חצות, ועל פי דבריו הנז' אנחנו נוהגים פה וכך אנחנו מורין לכל אדם". אמנם "מה ששמעת שמנהגי לברך ברכת השחר אחר הקימה, האמת כך היה מנהגי מקודם. אך לא ח"ו לעשות הפך הרב מו"ז אלא כונתי לשמים יען דפעמים כשהייתי מסדר הברכות בחצות הייתי שוכח והייתי אומר ברכת התורה ולפעמים כשהייתי מניח ברכת התורה לבוקר הייתי שוכח לאומרם וכדי שלא נכשל בעון ברכה לבטלה, גמרתי בדעתי להניח הכל עד הבוקר. אך עתה אני מסדרם בחצות והקב"ה יעזור לי לקיים מילי דאבות".
וכתב מו"ר הרב ז"ל בספרו ספר הלכה כי כך האמת שנהוג במקרה כזה שנשארים ערים עד חצות ואומרים תיקון חצות וישנים. לומר ברכות השחר רק בבוקר, ומברכים "על נטילת ידים", "ברכות השחר" ו"ברכות התורה". ואולי זה בגלל שאנשים חוששים שיתבלבלו בבוקר וישכחו שכבר ברכו בחצות. אמנם מלשונו של הרב ז"ל ברור כי מי שיכול לקיים את דברי הרש"ש שהובאו ברב פעלים - תבוא עליו ברכת טוב.
מי שישן שינת קבע וקם הרבה זמן לפני חצות - יכול לברך רק ברכות התורה. אך ברכות השחר יכול לברך רק אחרי חצות לילה. ואם קם סמוך לחצות, רצוי שיחכה עד אחר חצות כדי שיברך את ברכות התורה יחד עם שאר ברכות השחר, שאז התיקון הנעשה על ידם הוא יותר מושלם. ובזמן שבינתים יאמר שירות ותשבחות (עיין בא"ח וישב י"ג ספר הלכה עמוד ל"ב).

האם בחצות או בתחילת השליש השני של הלילה?

מקודם ראינו שיש שלוש משמרות בלילה ובתחילת כל משמר ומשמר הקב"ה שואג כמו ארי על חורבן בית המקדש ועל הגלות ועל הצער הגדול של חילול ה' בעולם. ואנחנו נוהגים להתפלל באמצע המשמרת. או בתחילת המשמרת לפי הסברה שיש ארבע משמרות. או לפי מה שמובא שם בגמרא על דוד המלך שאמר: "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ", וכן "קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה" וכן (תהילים קלב) "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב". ובגמרא ברכות מסופר על הכינור שהיה "תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, בָּא רוּחַ צְפוֹנִית וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ וּמְנַגֵּן מֵאֵלָיו" וכך היה מתעורר.
בשולחן ערוך הרב כתב "והנה הגם שהזמן המובחר הוא בחצות האמיתי דוקא (דלא כמגן אברהם) אף על פי כן אין זה לעכב אלא תחלת זמנה היא מתחלת האשמורה התיכונה כמ"ש בזוהר פ' ויקהל שהן שתי שעות לפני חצות האמיתי בקיץ ובחורף וסוף זמנה נמשך עד אור היום למי שלא היה יכול להקדים כמ"ש בפרי עץ חיים ולשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת חז"ל שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה לעתיד דכתיב שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש וגו'. כן יהי רצון אמן". בפועל אנחנו נוהגים בחצות ממש עד חצי שעה לפני עלות השחר.
הרבי מחב"ד עם הרב אליהו זיע"א
ידוע על הקשר המיוחד שהיה למו"ר אבא זיע"א עם האדמו"ר מחב"ד זיע"א ששניהם היו מתפללים על כבוד ה' יתברך כל ימיהם ושניהם היו עסוקים כל הזמן בתיקון עולם במלכות שדי וכל כך אהבו זה את זה וכיבדו זה את זה והדברים ידועים. ערב אחד, הרבי מתקשר אישית טלפונית למור אבא זיע"א וזה היה פלא כי הרבי לא היה משוחח בעצמו בטלפון, אלא באמצעות מזכיריו וכאן הוא לא דיבר באמצעות מזכיריו וגם לא התקשר באמצעותם. אלא ישירות ובפתח דבריו שאל את מרן הרב אליהו: "האם כבוד תורתו נמצא לפני תיקון חצות או לאחר תיקון חצות?...". לכאורה, הייתה זו אך פתיחה לשיחה בנושא אחר בבחינת "להיכנס עימו בדברים". ברם כשנתבונן בדבר, נבין כי זאת הייתה כל מהותם של שני הצדיקים הללו כיסופים וגעגועים וקנאות לוהטת למה שאומרים בתיקון חצות: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס."

תפילה מתוך שמחה של מצוה
וכתב בעל המשנה ברורה כי את התיקון רחל אומרים בצער ובבכיות. אמנם את התפילה אומרים בשמחה. (ברכות לא.) "תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה" וכן "אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'". (שבת דף ל/ב).

תיקון רחל רק עד חצי שעה קודם עלות השחר
וכתב בשו"ת רב פעלים (חלק ג - או"ח סימן ב) כי בגלל זה אין לומר תיקון רחל חצי שעה קודם עלות השחר. רק תיקון לאה אפשר לומר. והטעם כי תיקון לאה לא אומרים בבכיה ובצער, ומסביר את דבריו "הנה נודע טעם אמירת תיקון רחל בקינות ובכיה בחצות הלילה הוא מפני שצריך לבכות על רחל שירדה בחצות לילה בבריאה בסוד שכינה בגלות שיורדת למטה בעת הזאת, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות בדרוש תיקון חצות דרוש א'". וממשיך ואומר "על ידי עסק התורה שעוסקים ישראל הקמים אחר חצות לילה הם מוסיפין בה כח והיא עולה מעט מעט עד שנמצא כי באור הבוקר גמרה היא לעלות באצילות". וחצי שעה קודם בכמה הלכות נחשב כמו אותו ענין. "על כן מאחר כי בחצות הלילה עולה רחל מעט מעט עד שיהיה גמר עלייתה באצילות באור הבוקר, לכן יש לומר תוך חצי שעה קודם אור הבוקר שהוא כעלות השחר חשיב כאלו עלתה לאצילות, ואיך בוכין עליה ומקוננין וכו'".
ובשלמא תיקון לאה מזמורי תהלים הוא, ואם לא הועיל לתיקון לאה דעבר זמניה הרי האומר לומד תהלים ומה בכך, משא"כ תיקון רחל כולו קינות ובכיה הא ודאי אם נניח במונח שעלה השחר אין ראוי לאומרו, ולהכי יפה אמרנו בדבר זה שב ואל תעשה עדיף.

האם זה טוב לבקש על הגאולה או שתבא בהיסח הדעת?
ובשו"ת משנה הלכות חלק יא סימן א הקשה ממה שאמרו (סנהדרין צ"ז ע"א) "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת", הלא כל התפילות מלאות בקשות ותפלות ותחינות על חורבן ביהמ"ק וביאת גואלנו?
ותירץ כמה תירוצים והעיקר שבהם לא לדון מתי יבוא אלא לעשות שיבוא. "כי הא דר' זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה א"ל במטותא בעינא מנייכו לא תרחקוה דתניא ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב". והוא מסביר מעסקי - דנים מתי יבוא. "והנה כל הסדר מחצות עד לאחר התפילה תחנונים על הגאולה ועל משיח צדקינו שיתגלה לנו במהרה. וכן אומרים בכל שלש תפילות שחרית מנחה ערבית".
ותירץ עוד בשם המגיד הק' מקאזניץ זצוקלה"ה שאמר כי לא משביעים אותו בשמות קודש להביא גאולה. אלא בתפילות שהם מעוררות את הלב של כולנו. ועוד הביא משם הרמב"ן על התורה (פ' בא י"ב מ"ב) כי ה' אמר לאברהם ארבע מאות שנה. והם חטאה והתווסף להם שלושים שנה. אבל אחרי שצעקו והרבו תפלה נתקצר להם למאתים ועשר שנים. וזה טעם 'ויאנחו מן העבודה, ויזעקו ותעל שועתם וישמע אלקים את צעקתם' 'ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי' וכתיב 'ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו' 'וירא את עניינו ואת עמלינו ואת לחצינו'. כי לא היו ראויים להגאל מפני הקץ שבא אלא שקבל צעקתם ונאקתם מפני הצער הגדול שהיו בו". והנה מפורש בדעת הרמב"ן לא רק שמותר להתפלל לקצר הגלות אלא שכן עשו במצרים והקב"ה שמע צעקתם ונגאלו לפני הזמן מחמת תפלתם וצעקתם לה' מצערם וריחם ה' אליהם והוציאם לפני זמנם לצאת.
עוד העיר לן רבינו הרמב"ן ז"ל (שם י"ג ט"ז) שהתפלות יהיו בקול גדול וז"ל "וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זה שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל 'ויקראו אל אלקים בחזקה'. מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול 'חציפא נצח לבישה' (ירושלמי תענית פ"ב)".

כניסת כהנים לקבר רחל
כבר כתב רבי יצחק אלפייא ע"ה בספרו אהבת ה', שנהגו בזמנו לכהנים להכנס לקבר רחל בזמנם אז, מפני שקבר רחל נמצא למטה למטה למטה, ומצבת קבר רחל שאנו רואים אינו אלא מבנה למעלה. סיפר הרב ז"ל כי פעם שמע הרה"ג צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל את הדבר הזה בשמי וביקש ממני לראות את המקור להלכה זו, והראיתי לו את הדבר כתוב בספר הנ"ל. ושאל אותי מה נוהגים לומר בקבר רחל? ואמרתי לו: שנוהגים לומר פסוקים הקשורים ברחל אמנו. לאחר כמה זמן, נסע הרב קוק לקבר רחל, ועמד בדלת אך לא נכנס, ואמר: "אבא שלי לא נכנס, גם אני לא אכנס". והוא קרא את הלימוד ואף תיקן שם תיקון בכתב ידו.

המעשה עם רבי יהודה פתיא ע"ה
פעם סיפר לי יהודי אחד כשהגרמנים ימ"ש הגיעו למצרים הוא היה בקבר רחל וראה איך הרה"ג יהודה פתייא זצ"ל בכה ודמעותיו נפלו לתוך קערה, וביקש לעשות תיקון רחל ולומר תפלות מיוחדות על קברה, וסיפר להם הרב יהודה פתייא זצ"ל שהוא ראה את דמותה של רחל אמנו עולה לכיוונם, וצעק: "עד מתי את לא שומעת את קולנו!". שאלתי את אותו האיש שהיה עם חכם יהודה פתייא ע"ה, אם הוא יכול לזכור ולהראות לי את המיקום המדוייק של רחל כפי שתיאר לו חכם יהודה פתייא ע"ה ואמר לי שכן. הלכתי עמו לשם והראה לי את המיקום המדוייק, ועל פי תיאורו התחזק אצלי ההיתר של רבי יצחק אלפייא ע"ה שהתיר לכהנים להכנס לקבר רחל אמנו.

סיום
הרב ז"ל היה אומר: "אנו פונים בבקשה לרחל אמנו שלא תסתפק במה שהיא עומדת ובוכה, אלא תלך לכל האמהות והאבות ותעורר אותם שיתפללו על עם ישראל שלא תהיה דרכם עקלקלות אלא דרך ישרה, ונזכה שכל המקומות שנתנו לגויים בגזלה יחזרו אלינו "ועמדו זרים ורעו צאנכם", ויה"ר שהקב"ה ישמור את כל עם ישראל ואת כל חיילי ישראל, "כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך". והם "חרבם תבא בליבם וקשתותם תישברנה", ונזכה לגאולה שלמה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il