נעמוד על דרכה של גאולת מצרים, ואולי ממנה נוכל ללמוד גם על דרכה של הגאולה היום.
לאחר מכת בכורות, ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה. פרעה ומצרים מוכים ושבורים. והנה, במקום להמשיך בדרכם לארץ-ישראל, הקב"ה נותן הוראה למשה להורות לישראל לשוב בחזרה לאחוריהם, על-מנת להטעות את פרעה, כדי שיחשוב שבני-ישראל איבדו את דרכם במדבר, ואינם יודעים לאן לפנות. "ואמר פרעה לבני ישראל נבֻכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר" (שמות י"ד).
פרעה מתרשם, שהקב"ה אשר עזר לישראל עד כה, כנראה אינו ממש כל יכול. עובדה, שבני-ישראל נבוכים במדבר. בכך מחזק ד' את ליבו לשוב ולרדוף אחרי בני-ישראל. פרעה אינו מבין, שיד ד' עושה כל זאת על-מנת להראות את גדולת ד'. הווי אומר, שמתכסיסי המאבק הוא, שלפעמים צריך להיראות חלשים, נבוכים, ובכך להטעות את האויב שאינו יודע להעריך את העוצמה האמיתית. עקב כך, מנסה האויב להתגבר, ואז הוא נשבר לחלוטין.
בשלב ההטעייה של פרעה ומצרים, לא רק מצרים הוטעו אלא גם בני-ישראל בעצמם התבלבלו. הם איבדו את הביטחון, ושכחו שבעצם כל זה תכסיס להטעות את מצרים. כאשר ראו בני-ישראל את מצרים רודפים אחריהם - "והנה מצרים נֹסֵע אחריהם, וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ד'". פחד מוות נפל עליהם, "ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר, מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?". אך גם זה היה מכוּון מאת ד', לבחון את האמונה של ישראל ולהעמיק אותה, להראות להם את יד ד' הגדולה בקריעת ים-סוף.
אם כן, בתוך גאולת מצרים, בסיומה, באה לפתע נסיגה כביכול, מבוכה, משבר של יאוש ואובדן דרך, שהטעה את האויב, את מצרים, וגם בלבל את ישראל עצמם. אולם הכל היה לטובה. כל זה בא ללמדך לימים הבאים, שאם תראה נסיגה בגאולה העתידה, אל תאבד את הביטחון, אל תתייאש , גם אם תראה שהקשיים הם לא רק מבחוץ על-ידי האויב, אלא גם מבפנים, בתוך ישראל עצמם. רבים מבני-ישראל מתייאשים, עייפים, "נבֻכים הם בארץ סגר עליהם המדבר", לא רק במובן הפיזי, אלא גם במובן הרוחני סגר עליהם המדבר: הריקנות שולטת, אין תכנים רוחניים, אין אמונה, הכל שיטחי, רדוד, יובש רוחני ושממה רוחנית. אם תראה כל זאת, אל תתייאש, שכן כך דרכה של הגאולה. המבוכה היא חלק ממהלך הגאולה. היא באה מפני שהאמונה קטנה ורדודה, ואינה יכולה להתמודד עם קשיים גדולים, ואז היא נופלת. אבל, כל זאת על-מנת להאיר אור של אמונה גדולה, אמונה עליונה, על-מנת להראות לישראל את היד הגדולה האלקית, המנצחת כל. כמו שהיה אז: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד' במצרים ויאמינו בד' ובמשה עבדו".