ט - קיפול הטלית בשבת ועוד דינים
אסרו חכמים לקפל בגדים בשבת באופן מדויק, משום שהקיפול שומר על צביונו של הבגד, שיונח ישר על הגוף ולא יתקמט, ולכן הקיפול נראה כתיקון הבגד. ורק אם מדובר בבגד חדש ולבן שאדם אחד מקפלו בלא סיוע של חבירו, ומקפלו כדי ללובשו באותה שבת כי אין לו בגד אחר - מותר לקפלו בשבת (שבת קיג, א). על פי זה יש שאסרו לקפל את הטלית אחר התפילה, הואיל ואין מתכוונים ללובשה באותה שבת. ואם הטלית כבר לא חדשה, אסור לקפלה גם משום שהקיפול בה משמעותי יותר (ח"א מד, כד). וכן נוהגים מקצת המדקדקים.
לעומת זאת, דעת מקצת הראשונים (אורחות חיים), שהקיפול שאסרו חכמים אינו מצוי בימינו כלל, שבעבר היו משתמשים במכבש בגדים כדי לקבע את קיפולי הבגד, והיו רגילים לקפלו על ידי שני אנשים, ולכן כשהתירו לקפל טלית לבנה חדשה התנו שיקפל אותה אדם אחד. אבל הקיפול שלנו כיום, אינו משמעותי כל כך, ואינו נראה כתיקון כלי, ולכן מותר לקפל את הטלית כקפליה הרגילים אחר התפילה. וגם אין לחשוש שמא יש בזה הכנה משבת לחול, שכשם שמותר לסדר בשבת את הספה שבסלון, אף שאינו מתכוון לשבת עליה, מפני שאי סידורה פוגע בכבוד השבת, כך מותר לקפל את הטלית לכבוד השבת. ועוד שיש לחוש לכבוד טלית המצווה, שלא להניחה בלא קיפול. וכן הורו כמה מגדולי האחרונים, שמותר לקפל את הטלית כדרכה (עי' בכה"ח לב בשם היפה ללב; ערוה"ש שב, יב; אול"צ ח"ב כד, ג).
ולדעה הממוצעת, שהיא דעת רוב הפוסקים, מותר לקפל את הטלית שלא כקפליה הראשונים. שכן האיסור לקפל את הבגדים בשבת הוא רק כאשר מקפלים אותה לפי קפליה הקבועים, אך אם הקיפול אינו עוקב בדייקנות אחר הקפלים המגוהצים, אין בקיפולה פעולה הדומה למלאכה, ואין בה איסור. וכך העיקר להלכה (שו"ע שב, ג; מ"ב שב, יח; בא"ח ש"ש ויחי יג; שש"כ טו, מט; יחו"ד ב, מ). ויש לציין כי בפועל הטליתות שאנו קונים מגוהצות באופן שקשה לקפלן בדיוק כגיהוצן הראשון, לפיכך, מותר לאדם לקפל כדרכו את טליתו אחר התפילה, שכן הוא אינו חוזר על כל הקפלים המגוהצים שבטליתו.
מגבעת שנתמעכה, מותר ליישרה בשבת, כי תיקונה קל ביותר ואינו נחשב כתיקון כלי (שש"כ טו, נ).
נחלקו הפוסקים אם מותר לקפל ניירות בצורות מיוחדות, כאוניה ומטוס, וכן לעשות מפיות בצורות מיוחדות. והמיקל יש לו על מי לסמוך, והמחמיר תבא עליו ברכה (כמבואר להלן טו, ז).

י - תופר
מלאכת 'תופר' היא מלאכה שמחברת יריעות ובדים זה לזה, כפי שתפרו את יריעות המשכן. במלאכת 'תופר' מחברים דברים רכים זה לזה, ואילו במלאכת 'בונה' מחברים דברים קשים.
כל התופר אפילו שתי תפירות, אם עשה זאת באופן שהתפירה תחזיק מעמד, עבר באיסור תורה של 'תופר'. ואם תפר באופן שאינו מתקיים, עבר באיסור חכמים (שבת עד, ב; מ"ב שמ, כז).
וכן אסור למתוח חוט תפירה שהחל להיפרם. ואם מתיחה זו תתקיים - האיסור מהתורה, ואם תחזיק מעט זמן - האיסור מדברי חכמים (שבת עה, א; שו"ע שמ, ו). וכן כפתור שתפירתו התרופפה, אסור למתוח את החוט שלו כדי להדקו (שש"כ טו, עא).
מותר לחבר חלקי בגד זה לזה על ידי כפתורים, לולאות, רוכסן, 1 לחצניות (תיק-תק) וסקוטש. וגם כאשר הכוונה להשאירם סגורים זמן רב, אין בזה איסור. כי חיבורים אלו מטבעם נועדו לפתיחה וסגירה, ואין בהם תפירה וקריעה. כמו שאין איסור 'בונה' ו'סותר' בסגירת חלון ופתיחתו.
וכן מותר למתוח שרוך שמושחל בכובע או מעיל כדי לכווצם, כי אין זו דרך תפירה אלא דרך שימוש הבגד, ואף השרוך המושחל שם אינו כדרך תפירה, כי יש לו שם מקום רחב. וכן מותר למתוח חוט שמושחל בלולאות שבשולי בגד כדי לכווצו (עיין שו"ע שמ, ז).
מותר לחבר שני חלקי בגד על ידי סיכת ביטחון, מפני שאין חיבור זה דומה לתפירה. ויש שהחמירו בזה, והלכה כמקילים. והמחמיר שלא לקבוע סיכת ביטחון לזמן רב - תבא עליו ברכה. אבל סיכת נוי מותר לחבר לבגד, אפילו לזמן רב, כי אינה מחברת שני בדים זה לזה.
כשם שתפירה אסורה מהתורה כך גם הדבקה אסורה מהתורה, שהיא תולדה של מלאכת 'תופר'. לפיכך, אסור להדביק ניירות או בדים זה לזה. ואם ההדבקה מתקיימת לזמן רב - האיסור מהתורה. ואם לזמן קצר - האיסור מדברי חכמים (עי' שעה"צ שג, סח).
וכן אסור מהתורה לחבר ניירות על ידי מהדק סיכות, שהסיכה מחברת אותם על ידי שני נקבים, והרי זה כתפירה קבועה בשתי תפירות. אבל מותר להצמיד ניירות זה לזה על ידי סיכה משרדית (אטב משרדי), הואיל והסיכה מצמידה אותם באופן חיצוני ולא מחברת אותם מתוכם.

יא - קורע
מלאכת 'קורע' היא מלאכה המסייעת לתפירת בגדים, שלפעמים כדי לתקן את הבגד צריך לקורעו כדי לתופרו מחדש, והקורע על מנת לתפור עובר באיסור תורה. במשכן אירע שתולעת עשתה חור ביריעה, ואם היו תופרים את החור היתה היריעה מתקמטת, ולכן היו קורעים את היריעה ותופרים אותה מחדש.
קריעה שיש בה תועלת אסורה מהתורה, כמו למשל, הפורם מכפלת כדי להאריך את הבגד. וקריעה שאין בה תועלת, כמו קריעה לשם קלקול, אסורה מדברי חכמים.
הקורע שקיות ניילון שבגליל או מפות ניילון שבגליל כדי להשתמש בהם, עובר באיסור תורה. וכן הקורע נייר טואלט כדי להשתמש בו, עובר באיסור תורה. ויש אומרים שכאשר הוא מכוון לקורעו במקום הניקוב שהוכן לכך, הוא עובר גם על איסור 'מחתך'. ואם יקרע את הנייר בשינוי, יעבור על איסור חכמים. בשעת הצורך כדי למנוע בושה גדולה, התירו חכמים לעבור על איסור מדבריהם. לפיכך, אדם שנקלע למצב שאין לו דרך לנקות את עצמו בלא לקרוע את נייר הטואלט, מפני כבודו שלא יתבייש התירו חכמים שיקרע את הנייר בשינוי, כגון במתיחת הנייר על ידי שני מרפקיו, ולא יכוון לקורעו במקום הניקוב (שו"ע שיב, א, מ"ב יב; שש"כ כג, יט; ארח"ש יא, מ).
ספר שבטעות נותרו בו דפים שלא נחתכו בכריכיה, אסור מן התורה לחותכם זה מזה. ואם הדפים נחתכו כראוי אלא שנפל בהם דבק ונדבקו זה לזה, מותר להפרידם, הואיל והדבקה זו נעשתה שלא בכוונה ושלא על מנת להתקיים (מ"א שמ, יח, מ"ב מה). ממחטות נייר שלא נחתכו כראוי ונותרו מחוברות זו לזו בנקודה מסוימת, אסור לקורען.
כשם שתולדה של מלאכת 'תופר' היא הדבקת בדים וניירות, כך תולדה של מלאכת 'קורע' היא הפרדת בדים וניירות דבוקים. לפיכך, אסור להפריד דפים ששודכו במהדק סיכות. וכן אסור לתלוש דף מבלוק מכתבים.
מותר לקרוע שקית שיש בה דברי מאכל, כשם שמותר לקלף תפוז כדי לאוכלו, מפני שקריעת השקית וקילוף התפוז לא נועדו לצורף העטיפה או הקליפה, אלא לצורך המאכל שבפנים. וכן מותר לפתוח את הדבקת הניירות שבראש שקית סוכר. ויש שהחמירו בזה, והעיקר כדעת המקילים (להלן טו, יב).
אם לא הספיקו בערב שבת להסיר מבגד חדש את חוט הפלסטיק עם התווית של בית החרושת, מותר לחתוך את החוט בשבת. וזאת משום שהתווית הזו אינה צמודה לבגד וממילא אינה נחשבת תפורה אליו. 2

יב - טיטולים ופלסטרים ודבקיות
מותר להשתמש בטיטולים בשבת כדרך שמשתמשים בחול. ואף שלכאורה כדי להשתמש בטיטול צריכים להדביק ניירות ולהפרידם, ולמדנו שהדבקת ניירות אסורה משום 'תופר', והפרדתם אסורה משום 'קורע'. כיוון שההדבקות הללו נעשות על ידי סקוטש, שיכול להיצמד ולהיפתח פעמים רבות, הרי שזה כמו סגירת בגד בכפתור ופתיחתו, שאין בזה איסור (ואין לחוש להפרדת הסקוטש הדבוק בתחילה בטיטול, כמבואר בהערה).
גם בטיטולים שנצמדים על ידי דבק אפשר להשתמש, שהואיל וההדבקות הללו נעשו כדי שיתקיימו זמן קצר, לדעת הרבה פוסקים, כשם שאין איסור תופר בתפירה שנועדה לזמן קצר, כך אין איסור בהדבקת הטיטולים. ויתכן שגם האוסרים תפירה והדבקה לזמן קצר, יקלו בטיטולים, מפני שסרטי ההדבקה שבטיטול נועדו לשימוש חוזר, כדי שאם יצטרכו לסדר שוב את הטיטול יוכלו להדביקם שוב, ולכן אין להחשיב את הדבקתם כתפירה ואת פתיחתם כקריעה, אלא הרי הם כחיבור של כפתורים או סקוטש. אמנם בדבר אחד נכון להיזהר, בימות החול, לפני שזורקים את הטיטולים המלוכלכים לפח, רגילים להדביקם כדי לאטום את הלכלוך שבתוכם, וכיוון שהדבקה זו עומדת להישאר לזמן רב, נכון שלא לעשותה בשבת. 3
מותר להשתמש בשעת הצורך בפלסטר, מפני שהדבקה על הגוף אינה נחשבת תפירה. ואם יש צורך אפשר גם להדביק את הפלסטר על התחבושת, מפני שזו הדבקה שנועדה להתקיים זמן קצר (להלן כח, ט, מבואר דין פלסטר ותחבושת).
מותר להשתמש בדבקית-סימניה, שהואיל ונועדה להדבקה חוזרת עשרות ומאות פעמים, דינה כדין סגירת ופתיחת כפתור וסקוטש, שאין בהם איסור 'תופר' ו'קורע'.

יג - קושר ומתיר
מלאכת 'קושר' היא מלאכה המחברת דברים על ידי קשירה, וכאשר צריך להפריד ביניהם, מתירים את הקשר, וזוהי מלאכת 'מתיר'. שלא כמלאכת 'תופר' שמצמידה דברים רכים זה לזה לעשותם כאחד, ושלא כמלאכת 'בונה' שמצמידה דברים קשים זה לזה לעשותם כאחד, על ידי קשירה אפשר לחבר דברים בלא להצמידם ולמזגם זה בזה.
כפי שלמדנו (לעיל ט, ב), כל המלאכות שנאסרו בשבת יש להן שורש במלאכת הקמת המשכן. גם מלאכת קושר ומתיר שורשה במשכן, שהיו צריכים לקשור את חוטי היריעות שנחתכו בזמן אריגתם, וכן היו צריכים להכין רשתות כדי לצוד בהן את חלזונות התכלת לצורך צביעת חוטי היריעות, והכנת הרשתות נעשית על ידי קשירה. ופעמים שהיה חסר חוט ברשת אחת, והתירו לשם כך חוט מרשת אחרת (שבת עד, ב. בירושלמי פרק טו הלכה א, נחלקו אמוראים אם גם קשירת יריעות המשכן והחצר ליתדות אסורה מהתורה).
ארבע דרגות של קשרים ישנן: א) קשר חזק וקבוע שאין מתירים אותו לעולם - אסור מהתורה. דוגמא לכך, קשר התפילין וקשר הציצית. ויש להיזהר שלא לחזק בשבת את קשר הציצית. ב) קשר שיש בו מקצת קביעות, כגון שמתכוונים להשאירו למשך שבוע - אסור מדברי חכמים. וכן קשר מקצועי של אומנים, אפילו אם נועד להתקיים פחות משבוע, יש בו קצת קביעות, ואסרו חכמים לקושרו בשבת. ג) קשר ארעי, שנועד לפחות משבוע והוא אינו קשר מקצועי - מותר לקושרו בשבת. ד) קשרים שהם רופפים כל כך, עד שאינם נחשבים כלל קשרים, כדוגמת קשר יחיד ועניבה - מותר לחבר בהם דברים גם למשך זמן ממושך.
דין התרת הקשר כדין הקשירה, שכל קשר שאסור מהתורה לקשור - אסור מהתורה להתיר, וקשר שחכמים אסרו לקשור - אסור מדברי חכמים להתיר, וקשר שמותר לקשור - מותר גם להתיר. קשר שמצד הדין מותר להתיר אלא שבפועל קשה להתירו, מותר לחתוך את החוט הקושר, ואין לעשות זאת בפני עם הארץ, שמא יבוא להורות היתר בדברים אסורים (מ"ב שיז, ז). 4

יד - קשרים אסורים
אסור לקשור קשר כפול , והאיסור קיים גם כאשר הכוונה להתירו באותו היום. שהואיל והוא קשר חזק שיכול להתקיים זמן רב, יש לחשוש שהוא נחשב כקשר של אומן (שלטי גיבורים), ואזי לדעת כמה ראשונים (רי"ף ורמב"ם), גם לזמן קצר אסור מדברי חכמים לקושרו. וכל זה אמור לגבי קשר כפול מהודק, כפי שקושרים לפעמים נעליים או שקית של פח זבל. אבל מותר לאשה לקשור את מטפחת הראש שלה בקשר כפול, הואיל ואין רגילים להדקה. והמהדרות נוהגות להחמיר בזה.
אם אירע לאדם שנעליו נקשרו בקשר כפול, במקום צער, מותר לו להתיר את הקשר. 5
אסור לקשור חוט בקצהו בקשר אחד, כפי שרגילים לקשור את חוט התפירה או את קצות חוטי הציצית. מפני שקשר זה חזק, ויש לחוש שהוא נחשב קשר של אומן, וממילא לדעת חלק מהפוסקים, אם קושרים אותו לזמן קצר - איסורו מדברי חכמים, ואם לתמיד - איסורו מהתורה (סמ"ג, רמ"א שיז, א). כיוצא בזה אסור לקשור שקית ניילון שיש בה מאכלים בקשר אחד מהודק, אבל מותר לקשור אותה בקשר עניבה או בקשר רגיל על ידי שני צידי שפתיה.

טו - קשרי עניבה וקשר יחיד
עניבה אינה נחשבת קשר, משום שבמשיכה אחת של החוט היא נפתחת, ואפילו עניבה על עניבה אינה נחשבת קשר, שגם את שתי העניבות ניתן לפתוח במשיכה אחת (שו"ע שיז, ה, מ"ב כט). גם קשר אחד אינו נחשב קשר, הואיל ואינו יכול להחזיק מעמד. וכיוון שעניבה וקשר יחיד אינם נחשבים קשרים, מותר לקשור אותם גם כאשר הכוונה להשאירם זמן רב.
קשר אחד ועליו עניבה (כפי שרבים נוהגים לקשור את הנעליים). יש מקילים וסוברים שדינו כקשר אחד, שאינו נחשב לקשר, ומותר לקושרו בלא הגבלה. ויש מחמירים וסוברים, שהואיל ויחד הם חזקים יותר, דינם כדין קשר רגיל (קשר הדיוט), ואזי אם המגמה לקשור אותם למשך פחות משבוע - מותר, ואם לשבוע - אסור. וכן ראוי לנהוג לכתחילה. אבל בגלילת ספר תורה, אין צריך להחמיר, ומותר לקשור את התורה בקשר אחד ועליו עניבה גם למשך חודשים רבים.
קשר אחד ועליו עניבה ועליו קשר , כפי שעושים הרוצים לחזק את קשר הנעליים - דינו כדין קשר רגיל, שאם נועד לפחות משבוע - מותר, לשבוע - אסור. ויש מהדרים שלא לקושרו כלל בשבת. 6
מי שרגיל בכל יום לקשור ולהתיר את העניבה שלצווארו, מותר לו לקשור אותה בשבת. ומי שרגיל לקשור אותה לזמן ארוך, אסור לו לקושרה בשבת, ובשעת הדחק הוא רשאי להקל לקושרה בשבת ויכוון להתירה במוצאי שבת. 7

טז - דינים שונים
הפותל חבל, היינו שוזר חוטים ועושה מהם חבל, עובר באיסור 'קושר', והמפרק את החבל לחוטיו עובר באיסור 'מתיר' (רמב"ם י, ח). 8
אסור לחרוז מחרוזת פנינים על חוט, שמא יבואו לקשור את החוט. וגם כאשר הפנינים נשמטו אסור להחזירם, שמא יבואו לקשור את החוט (מ"ב שיז, כ). אבל מותר לילדים לחרוז מחרוזת של משחק שאינה מיועדת להתקיים, שהקשר שעושים במחרוזת זו אינו של קיימא (שש"כ טז, כב).
יש אומרים שאסור להשחיל שרוך בנעל חדשה, מפני שעל ידי כך מתקינים את הנעל לשימוש, ויש בזה איסור 'מתקן כלי' (קצה"ש קמו, בדה"ש ג). ויש אומרים שגם בנעל ישנה אסור להשחיל שרוך חדש (מ"ב שיז, יח, שש"כ טו, סד). ויש אומרים שכיום מותר להשחיל שרוכים בנעליים חדשות, מפני שכיום יש בחורי הנעליים מקום רחב ונוח להשחלת השרוכים, ואין השחלת השרוכים בהם נחשבת כמלאכה (יבי"א ח"ט קח, קסב). וכדי לצאת ידי כולם, נכון להשחיל את השרוך בצורה משונה, כגון בדילוג על חלק מן החורים, או רק בחורים העליונים, כך שבמוצאי שבת יצטרך להתקין שוב את השרוכים כמקובל, וממילא אינו נחשב כ'מתקן כלי' (שש"כ טו, סד).
מותר להכניס חגורה למכנסיים חדשים, מפני שהחגורה אינה מיועדת להישאר שם תמיד. וכן מותר לצפות כר חדש בציפית. אבל אסור להכניס שרוך או רצועה לשמלה או מכנסיים חדשים, כאשר הם צריכים להישאר שם תמיד, משום שעל ידי הכנסתם מתקינים אותם לשימוש (מ"ב שיז, טז; שש"כ טו, סו).

---

^ 1.. אסור לתקן רוכסן שהתקלקל, משום תיקון כלי. ואם לא התקלקל לגמרי, והוא נתקן מאליו תוך כדי פתיחה וסגירה - מותר (שש"כ טו, עח).
^ 2.. כתב בבאו"ה שיד, ח, 'חותלות', שאין איסור לקרוע חוט, כי רק קורע על מנת לתפור אסור, וחכמים גזרו גם כשאינו על מנת לתפור. אבל בחוט שאין אפשרות לתפור, לא אסרו לקרוע. ע"כ. אבל אסור לקרוע חוט שנמשך מהבגד, משום שיש בזה תיקון לבגד (מכה בפטיש). וכ"כ במנו"א ח"ג טז, ח, ושלא כפי שהיקל בארח"ש יא, הערה כו.
תווית שהוצמדה לבגד במכבסה על ידי מהדק סיכות, אם היא מוסתרת אסור להסירה. ואם היא גלויה ואין רגילים ללכת כך, מותר בשעת הצורך לסמוך על הסוברים שזו תפירה שאינה של קיימא ולהסירה (עיין רמ"א שיז, ג, מ"ב כא; יחו"ד ו, כד).
פתיחת מכתב: נחלקו הפוסקים אם מותר לפתוח בשבת מעטפה של מכתב שיש סיכוי שכתובים בו דברים שמועילים לשבת אבל הוא סגור על ידי הדבקת נייר על נייר. לפר"ח, ח"א ומ"ב שמ, מא, אסור משום קורע. ולמהרי"ל, ט"ז ומ"א, מותר כי הדבקתו היתה לזמן קצר. ובשעת הצורך מותר לפותחו תוך קלקול המעטפה (חזו"א ויחו"ד ו, כד).
^ 3.. כאשר הדבקת הטיטול נעשית על ידי סקוטש אין בה צד איסור, כי דין הסקוטש ככפתור. אולם יש טיטולים שהדבקתם על ידי דבק, כפי שהיו הטיטולים בעבר. ולגביהם הדין תלוי במחלוקת הראשונים, האם דין תופר וקורע כדין קושר ומתיר. שלגבי קושר יש כלל, שאין איסור לקשור קשר לזמן קצר, ואין איסור להתירו. י"א שההיתר הוא כאשר הקשר מתקיים פחות מעשרים וארבע שעות, וי"א פחות משבוע (רמ"א שיז, א). ובשעת הצורך מקילים עד שבוע (באו"ה שיז, ד, 'שאינם'). ואם הוא קשר שמתקיים עד שבעל הבית או הקונה יבוא לקחתו, ביאר הלבוש שיז, ג, שגם אם זה יארך יותר משבוע הוא נחשב כקשר שאינו של קיימא ומותר לקושרו ולהתירו, וכן מקובל להורות (עיין להלן הערה 10).
לדעת רבנו יואל, ראבי"ה, רשב"ם ועוד, כדין קושר ומתיר כך דין תופר וקורע, שאין איסור בתפירה לזמן קצר. ולדעת רבנו פרץ ומרדכי, גם תפירה לזמן קצר אסורה (מדרבנן). בשו"ע שמ, ז, החמיר, ובב"י שיז, ג, משמע שמיקל. ופירש בתהלה לדוד שמ, ו, שהחמיר ב'תופר' והיקל ב'קורע'. ולדעתו כך היא גם דעת הרמ"א. ויש אומרים שהרמ"א מיקל גם בתפירה (שש"כ). לפי זה, למקילים אפשר להדביק את דבקית הטיטול ולהפרידה, שחיבור זה נעשה לזמן קצר. ולמחמירים אסור. וביחו"ד ו, כד, כתב עפ"י כמה אחרונים שהלכה כדעת המתירים ולכן מותר להשתמש בטיטולים. עוד סברה חזקה להקל, שהואיל ודבקית זו עשויה כך שאפשר יהיה להדביקה מספר פעמים, אין הדבקתה נחשבת כתפירה אלא כדין כפתור וסקוטש, שמותר לחבר על ידם את הבגד ולהפרידו (ארח"ש יא, לו).
לגבי פתיחת הדבקית בתחילת השימוש, עפ"י הלבוש והסוברים כמותו (כמבואר בהערה 10), מותר לפתוח אף שעבר יותר משבוע מעת שהודבקה במפעל. בנוסף לכך, אין על חיבור זה שם הדבקה שהרי אין הכוונה לחברם יחד אלא רק לשמור על הדבק שלא יתייבש (שש"כ לה, הערה סז. והיו שהחמירו לפותחה לפני שבת).
לאחר הסרת הטיטול המלוכלך, נכון שלא להדביק טיטול זה, מפני שהדבקתו תשאר לתמיד. ואע"פ כן כתבתי רק לשון 'נכון', מפני שאם נחשיב את ההדבקה ככפתור, אין בזה איסור. בנוסף לכך, לרשז"א (שש"כ לה, הערה סז), כיוון שמעוניינים שישאר דבוק רק כשהוא בפח, הרי זו כהדבקה לזמן קצר.
^ 4.. למדנו במשנה (שבת קיא, ב) ובגמרא (קיב, א) שיש שלושה סוגי קשרים: האחד אסור מהתורה כדוגמת קשר גמלים וספנים, השני אסור מדרבנן, והשלישי מותר. שתי דעות ישנן בראשונים בהגדרת דרגות הקשרים: לשיטה הראשונה שהיא שיטת רש"י, רא"ש, תרומה, סמ"ג, סמ"ק, רוקח, או"ז ועוד, קשר של קיימא - אסור מהתורה. ואם נועד לזמן בינוני - אסור מדרבנן. ואם נועד לזמן קצר - מותר. זמן בינוני למרדכי וטור - שבוע, ופחות מזה קצר. ולכלבו והגה"מ: יממה - בינוני, ופחות - קצר. וקשר של קיימא לדעת רוב הפוסקים הוא לתמיד, וכ"כ שבולי הלקט, יראים, ריב"ש, ט"ז, שועה"ר ומ"ב, וכך מוסכם על רוב ככל הפוסקים (ודעת רבנו ירוחם שגם לחצי שנה נחשב של קיימא, ולרבנו פרץ גם לשמונה ימים נחשב של קיימא. ועיין במנו"א ח"ג יד, ד).
לשיטה השנייה שהיא שיטת ר"ח, רי"ף, רמב"ם, ריב"ש ושו"ע שיז, א, קשר שמצריך מעשה אומן והוא של קיימא - אסור מהתורה. ואם הוא מעשה אומן אבל לא של קיימא, או של קיימא ומעשה הדיוט - אסור מדברי חכמים. ואם הוא קשר הדיוט ולא של קיימא, אפילו שנועד להתקיים זמן רב - מותר, כך הוא הפירוש המקובל בדעתם (פמ"ג, מחה"ש, באו"ה 'שאינו'). אמנם לשלטי גיבורים ותהל"ד שיז, א, אם הקשר נועד לזמן בינוני, למרות שאינו קשר אומן, גם לרי"ף ולרמב"ם אסור מדרבנן.
להלכה, הואיל ואלו שתי שיטות חשובות, גם בספק דרבנן לכתחילה נכון לחוש לשתיהן, ולכן כללתי למעלה את שתי השיטות. אמנם בשעת הצורך, כאשר הספק הוא בדרבנן, אפשר להקל. וכאשר מצטרף עוד ספק לקולא, גם שלא בשעת הצורך הלכה כמקילים, ורק המהדרים יחמירו.
למעשה נחלקו השיטות בשני דברים: א) קשר של אומן שנעשה לזמן קצר (פחות מיממה או פחות משבוע), לרי"ף ורמב"ם - אסור מדרבנן. ולרש"י ורא"ש - מותר. וכיוון שחוששים לשתי השיטות מחמירים. ב) קשר הדיוט שנעשה לזמן בינוני: לרש"י ורא"ש - אסור מדרבנן, ולרי"ף ורמב"ם עפ"י רוב המפרשים - מותר. וכיוון שממילא יש סוברים לרש"י ורא"ש שעד שבוע הוא זמן קצר, יש להתיר קשר הדיוט שנועד לפחות משבוע. ומנגד לשבוע ויותר אין להתיר, שכך היא דעת רוב הפוסקים, שכן לשיטת רש"י ורא"ש בוודאי אסור, ואף לשיטת הרי"ף והרמב"ם, יש סוברים שהוא אסור (שלטי גיבורים ותהל"ד).
עוד היתר חשוב בדיני קשרים ישנו לפי הסבר הלבוש (שיז, ג), שקשר הדיוט שנעשה על ידי בעל מלאכה ונועד להתקיים עד שיבא בעל הבית לקחתו, כגון שתיקן נעליים וקשרם יחד כדי שישארו זוג עד שיבואו לקחתם, אף שהקשר מתקיים לזמן בינוני, מותר להתירו. ואמנם הט"ז ושועה"ר מחמירים בזה. אולם כדעת הלבוש משמע משו"ע שיז, ג, ומ"ב כא. וזאת מפני שזמניותו של הקשר ברורה לחלוטין, ורק מפני שלא באו לקחתו עוד לא התירו אותו, והוא גם אינו משמש כקשר שמטלטלים על ידו את הנעליים. ולא זו בלבד, אלא שכל מה שנחלקו הט"ז ושועה"ר על הלבוש הוא רק לפי שיטת רש"י ורא"ש, אבל לשיטת הרי"ף והרמב"ם, כיוון שהוא קשר הדיוט לזמן בינוני, אין בו איסור. ואכן מקובל להורות כדעת הלבוש, וכ"כ בשש"כ ט, הערה ס.
בפועל, אף שהעקרונות מוגדרים, לגבי הקשרים השכיחים אצלנו התעוררו ספקות, האם הם קשר של אומן או של הדיוט, ופעמים שיש ספק אם הם נחשבים אפילו לקשר, כמבואר בהלכה הבאה. ובכל מקרה ומקרה ההלכה על פי שקלול כל השיטות והספקות.
^ 5.. לשיטת רש"י ורא"ש, כל קשר שנעשה לזמן קצר מותר, וממילא גם קשר כפול בדבר שרגילים לקושרו לזמן קצר מותר. אולם לדעת הרי"ף והרמב"ם, שאוסרים מדרבנן קשר של אומן לזמן קצר, נחלקו הפוסקים בדין קשר כפול. לשלטי גיבורים, יש לחוש שהגדרת קשר של אומן הוא קשר חזק, וקשר כפול נחשב חזק. וכ"כ רמ"א שיז, א; פר"ח; רב פעלים ח"ב או"ח מד. ולערוה"ש (שיז, ג), וחזו"א (נב, יז), זו חומרא, כי לקשירת קשר של אומן נדרשת מקצועיות, וקשר כפול אינו מצריך מקצועיות. וכיוון שהרבה פוסקים אליבא דהרי"ף והרמב"ם אוסרים קשר כפול, כך נוהגים לכתחילה. אולם בשעת הצורך, כשהנעליים נקשרו בקשר כפול, מותר להתירם, שכן לשיטת רש"י ורא"ש, הואיל ונועדו לזמן קצר, אין בהם איסור. ואף לרי"ף ורמב"ם יש מתירים. ואף לאוסרים - האיסור מדרבנן, ובשעת הצורך אפשר לסמוך על המקילים. וכל זה בקשר כפול מהודק, אבל בקשר מטפחת, שאין מהדקים אותו, אין איסור (וכ"כ שש"כ טו, הערה קעה; מנו"א ח"ג יד, ה; וע' ארח"ש י הערה טז. אמנם ברב פעלים שם, וקצוש"ע פ, מה, החמירו).
^ 6.. קשר ועליו עניבה - לדעת האגור, רמ"א שיז, ה, לבוש והגר"א, אינו קשר כלל, ומותר לקושרו לזמן רב. ולדעת מרדכי, ט"ז ומ"א, נחשב כקשר של הדיוט, שלשיטת רש"י ורא"ש, אסור לקושרו לזמן בינוני. ורבים חששו לשיטה זו, וכתבו שאסור לקשור את הנעליים ליותר מיום אחד (מ"ב שיז, כט; שש"כ טו, נו). אולם נראה שזו חומרה יתירה. ולמעשה, עד למשך שבוע, מותר לקושרו, מפני שיש בזה ספק ספק ספיקא בדרבנן:
א) אם הלכה כרי"ף ורמב"ם, כיוון שהוא קשר הדיוט ואינו לתמיד, אין בו איסור לרוה"פ. ב) לדעת הרמ"א אינו נחשב קשר כלל, ומותר לקושרו לזמן ארוך. ג) למרדכי וטור, עד שבוע הוא זמן קצר, ואין בו איסור קשירה גם לרש"י ורא"ש (גם בבאו"ה שיז, ד, 'שאינם', הסכים שבשעת הצורך אפשר להקל כמותם). וגם למחמירים האיסור דרבנן, ולכן די שנחמיר שלא לקשור קשר ועניבה למשך יותר משבוע.
בספר תורה נהגו להקל לקשור קשר ועליו עניבה אפילו למשך זמן בינוני. ואף שכמה פוסקים חששו והחמירו ליותר מיממה או שבוע (מנחת שבת פ, קנה; שש"כ טו, נו; ברית עולם קושר ומתיר ד; ארח"ש י, כח). אולם למעשה המנהג נכון. כי הוא ספק ספק ספיקא בדרבנן: א) לכל הסוברים כרי"ף ורמב"ם אין בזה איסור כלל. ב) אף לדעת רש"י ורא"ש, נחלקו אם יש בו איסור, שלדעת הרמ"א אינו נחשב כלל קשר. ג) גם לדעת המחמירים האיסור מדרבנן, ולדעת הרי"ף והרמב"ם והטור, לצורך מצווה התירו חכמים לקשור קשר שאיסורו מדברי חכמים (שו"ע שיז, א, מ"ב יג). וכ"כ בציץ אליעזר ז, כט.
דין קשר ועליו עניבה ועליו קשר כדין קשר רגיל. ויש שנטו להחמיר להחשיבו כקשר כפול, שאסור לקושרו אפילו ליום אחד. אולם גם בקשר כפול רבים מקילים, ק"ו כאן שבמשיכת חוט אחד הוא ניתר. לפיכך יש להחשיבו כקשר רגיל, ומותר לקושרו לפחות משבוע. ועיין בשש"כ י, יד-טו; ושש"כ טו, נו, ובהרחבות יג, יג, ה.
^ 7.. בעניבה לא יכול להיות איסור תורה, כי בוודאי אינה נחשבת קשר של אומן, ואינה מיועדת להישאר לתמיד. אמנם נראה שאם קושרים אותה לזמן בינוני יש בה איסור דרבנן לרש"י ורא"ש, כי אף שבמשיכת חוט אחד היא ניתרת, כיוון שיש בה כעין קשר ועניבה, והיא יכולה להחזיק מעמד זמן רב, דינה כקשר. אמנם בדיעבד, נראה שגם מי שרגיל לקשור אותה לזמן בינוני, רשאי להקל על דעת שיתיר אותה במוצאי שבת. שכן לדעת רי"ף ורמב"ם, כיוון שאינה קשר של אומן ואינה מיועדת לתמיד, אין בה כלל איסור. ואף לרש"י ורא"ש, יתכן שבזה שהוא מתכוון להתירה במוצאי שבת, כפי שיש נוהגים לעשות תמיד, הרי שהיא לזמן קצר ואין בו איסור. ועיין בשש"כ טו, סב.
^ 8.. רשז"א החמיר לאסור סגירת שקית אוכל על ידי ליפוף של חוט ברזל למשך יותר מעשרים וארבע שעות, שהואיל והליפוף עומד וקיים, הרי זה קשר (שש"כ טו, הערה קעד). וכן מובא בשם ריש"א בארח"ש י, ל. ואין נראה להחשיבו כקושר, הואיל ולא הליפוף מעמידו אלא חוזקו של החוט, והרי זה כסגירת כפתורים ופתיחתם, שאין בהם שום איסור. כיוצא בזה כתבו ברבבות אפרים ג, תקנב; שבט הלוי ז, נה; ובארח"ש שם בשם ר"ן קרליץ. ומכל מקום כיוון שאין מתכוונים להשאיר זאת לעולם, ואין זה קשר של אומן, אין בזה חשש איסור תורה, וספק דרבנן לקולא.