בית המדרש

  • קדיש
לחץ להקדשת שיעור זה

הקדמה

undefined

הרב דוד חי הכהן

חשוון, תשס"א
3 דק' קריאה
במסכת ברכות 1 קבעו חז"ל שהתפילה שייכת לדברים העומדים ברומו של עולם. כח התפילה והקשר שהיא מגלה בינינו לבין רבונו של עולם, הם הקובעים את ההגדרה היסודית של עם ישראל שהוא גוי גדול, ככתוב: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו כה' אלוהינו בכל קראנו אליו" 2 . יתרה מזאת, ניתן לראות בדברי הנביא ישעיה שהתפילה שייכת לסיבת הבריאה שלנו, שכך נאמר בדבריו 3 : "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". יצירתנו היא כדי שנספר את תהילות ה'.

בתחילת התפילה אנו פותחים באמירת הפסוק 4 : "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך". בכך אנו מודיעים שאנו מקיימים הלכה למעשה את תכלית יצירתנו, והיא (התפילה) נותנת צידוק לקיומנו. בזאת ניתן להבין את דברי חז"ל 5 ששלוש התפילות של היום- שחרית, מנחה וערבית, נתקנו על ידי אבותינו הגדולים אברהם, יצחק ויעקב.

בתחילת הופעתנו על פני האדמה על ידי אבותינו הראשונים זכינו לסדר את התפילות בינינו להשם יתברך, סדר קבוע המקיף את חיינו יום יום. גם בפסוק: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו", וגם בפסוק: "עם זו יצרתי לי", יכולים אנו לראות שערך התפילה הגדול קשור עם עובדת היותינו לגוי גדול ולעם. במילים אחרות, כוחה של התפילה המיוחדת לנו היא בהיותה מופיעה על ידי ציבור של מתפללים או בלשון חז"ל: "תפילה בציבור".

במסכת ראש השנה 6 שואלת הגמרא על דברי ישעיה הנביא 7 : "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", מתי הוא הזמן שה' מצוי, מתי הם הרגעים שה' קרוב אל עולמנו ובהם קורא לנו הנביא לקרוא אל ה'? עונה הגמרא: אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבהם כל אחד ואחד יכול לקרוא אל ה', ואם ידרוש אליו בכל ליבו הוא ייענה. וממשיכה הגמרא ואומרת שכל זה נאמר על יחיד מישראל, אבל ציבור של ישראל הקורא אל ה' נענה בכל עת. היא לומדת זאת על פי הפסוק 8 : "כה' אלוהינו בכל קראנו אליו"- בכל זמן שאנו קוראים אל ה' כציבור אנו זוכים להיענות.

אם כן, בזמן התפילה בציבור אנו נמצאים בכל יום ברגעים קדושים כמו ראש השנה ויום הכיפורים. חשוב מאד שנהיה מודעים לגודלם של רגעים אלו, ונתיחס אליהם ברצינות הראויה לכך. כבר הודיעונו חז"ל בפרקי אבות 9 שכל דבריהם של חכמינו הם כגחלי אש בוערת, ולכן צריך לשים לב שלא נזלזל בתפילה בציבור ולא ניכוה בגחלים הבוערות של חז"ל.

קדיש מגלה את כח הציבור
מבנה התפילה מורכב ממה שסידרו לנו חז"ל, מאבותינו הקדושים עד אנשי כנסת הגדולה, התנאים, האמוראים, וגדולי ישראל הגאונים, הראשונים והאחרונים. בתוך סדר זה ישנו לב התפילה ועיקרה, בה תלוי הכל, וחלקיה האחרים המשמשים לה כמסגרת והכנה כדי שתהיה ראויה ותתקבל. כך אנו אומרים בנוסח "יעלה ויבוא" בראש חודש: "יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע", כדי שהתפילה תישמע על ידי בורא עולם יש צורך בתהליך המתחיל בעליה ובכניסה לפני מקוה ישראל ה' ומושיעו בעת צרה.

הרגעים הגדולים והעיקריים של התפילה מתחילים מאותם החלקים שההלכה קובעת שאין לומר אותם בלי עשרה יהודים לכל הפחות, מה שאין כן בחלקים אחרים שניתן לאומרם גם בפחות מעשרה.

חלק זה של התפילה, שבו מתחיל להיגלות ולהיראות כח הציבור שבתפילה, הוא אותו חלק הנקרא קדיש. אותו חלק שונה משאר חלקיה של התפילה בזה שהוא נאמר בלשון ארמית, ולא בעברית- לשון הקודש. ישנם הסברים אחדים לסיבת אמירת הקדיש בארמית, והמשותף לכולם הוא ענינו המרומם מאד של הקדיש.


^ 1 דף ו ע"ב.
^ 2 דברים ד, ז.
^ 3 ישעיה מג, כא.
^ 4 תהילים נא, יז.
^ 5 ברכות דף כו ע"ב.
^ 6 דף יח ע"א.
^ 7 ישעיה נה, ו.
^ 8 דברים ד, ז.
^ 9 פרק ב' משנה י.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il