שאלה:


תשובה:
שאלתך היא אחת מ"שאלות הדור". בעת הזאת נפער פער גדול בין הורים לילדיהם. במיוחד בציבור הדתי-לאומי, מפני שהדור הצעיר יותר לומד ומתפתח בתחומים רבים בהם לא עסקו ההורים. צריך לברך על כך ולראות בזה התקדמות למקומות טובים יותר. למשל, בתחום הזוגיות ובסוגיות בחינוך ילדים. בעבר, לא היו מערכות אשר הכינו את ההורים לקראת בניית ביתם וגידול ילדיהם. החיים זרמו באופן טבעי, וכך טופלו הבעיות. אולם, התגובות הטבעיות של הורים להתנהגות ילדיהם, כוחם יפה עד גבול מסוים, ובמהלך של דורות קודמים. ההתפתחות העולמית מביאה לכך שכל תחום צריך לימוד, גם חינוך ילדינו, ואין להסתפק בידיעות הטבעיות. לכן נוצרים מתחים בין הורים לילדים, כאשר אין להורים את הכלים היסודיים לפתרון והפגת המתח. אדרבא, הנה את, בת להורים אשר גידלוך, מרגישה שאת רואה טוב מהם את הדרך לגידול ילדים, ויכולה להעיר להם על טעויותיהם. עד כאן, ניתוח המצב.
מכאן ואילך נרד לתחום המעשה. הכלל הוא, שילדים חייבים בכבוד הוריהם. על כן, למרות שהם מרגישים יודעים יותר ומבינים יותר מההורים, אסור שהם יהפכו למדריכים של ההורים. הורים מחנכים את ילדיהם, אבל הילדים אינם מחנכים את ההורים. ובודאי מה שכתבת, שיצא לך לנזוף בהורים, זוהי הנהגה שאת חייבת לקבל על עצמך, לא לחזור עליה לעולם! בשום פנים אסור לילדים לנזוף בהורים. רק אם חלילה יש מצב של פיקוח נפש כאשר ההורה עושה פעולה מסוכנת, לעצמו או לאחרים, שם יש רשות לכל אדם למנוע פעולה זאת, ואפילו לילדים. אך כל זמן שאין פיקוח נפש, אנו מצווים לכבד אב ואם. נזיפה בהורים מתוך כוונה טובה, להגן על האחים ו"לתקן" את ההורים, הוא איסור חמור, וממילא אין כל אפשרות שתהיה מכך תועלת.
את כאחות בוגרת, וכבת להורייך, יכולה בהחלט לחזק ולעודד את אחייך, וכן לדבר על ליבם של ההורים שילכו לייעוץ בנושא חינוך הילדים. מותר לך לשוחח עם האחים הצעירים, ולומר להם שאת משתתפת עמם בכאב על יחס ההורים אליהם. ועם זאת, לחזק אותם ממש במצוות כיבוד הורים. כך גם מותר לך לבקש מההורים להפגש עמם לשיחה, להעלות בשיחה רצינית את התגובות ואת ההתנהלות שלהם אל מול הילדים, ואף לציין שלפי דעתך זוהי דרך לא נכונה, ויש דרכים אחרות. ומכאן, כאמור, לדרבן אותם ללכת לייעוץ בנושא המשפחה, הזוגיות וחינוך הילדים.
בכך מילאת את תפקידך. כל השאר הניחי לקב"ה להשלים.