- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו
פרשת כי תשא- קול צופיך
משה רואה את המשכן בהר לפני בנייתו. כשמשה עולה להר סיני הוא רואה את המשכן. כך אומרת התורה כמה פעמים בפרשת תרומה. (שמות כה ט) "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ". "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (שם מ) ועוד.
גם היום יש בית מקדש בנוי קודם בנייתו. נביאים יכולים לראות אותו. ולא רק הם אלא כל יהודי שמתפלל צריך לראות אותו מול פניו בכל תפילה ותפילה. הוא צריך לראות את עצמו כאילו עומד בירושלים הבנויה ובתוכה בתוך בית המקדש. "יחשוב כאילו עומד בבית המקדש" (שו"ע צה, ב) בתפילת י"ח "יראה את עצמו כאלו הוא עומד לפני הכפורת" (משנ"ב צד). ואיך יכוון שעומד בקודש הקודשים והרי הוא חרב?
כותב הרמ"ק בפירושו לזוהר (אור יקר שמות כט): "עיקר האמונה לדעת שהכל שם אפילו בחורבנו". חובה הלכתית שאדם יראה בעיני רוחו בכל תפילת י"ח את בית המקדש בנוי בתוך ירושלים הבנויה. כי כמו שיש 'בית מקדש של מעלה', כך יש 'ירושלים של מעלה' (תענית ה'). הוא צריך לראות במחשבתו את בית המקדש וירושלים הבנויה כמו שראה משה בהר, ולראות את עצמו עומד בתוכם ומתפלל מול השכינה. אולי בגלל זה האריכה התורה כמה וכמה פרשיות בכל מבנה המשכן והמקדש שנדע כיצד לכוון בכל תפילה ותפילה.
משה רואה את בצלאל. בין שאר הדברים שראה משה בהר סיני הוא ראה גם את בצלאל בונה המשכן וגם את מחצית השקל. "זה יתנו כל העובר" הראהו הקב"ה למשה כמין מטבע של אש ואמר לו: זה יתנו. כזה ראה וקדש. לכן אמר הקב"ה למשה: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (שמות לא ב). הפלא הוא שגם משה אומר לישראל: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (שמות לה ל).
הרמב"ן מביא מדרש (שמו"ר מ ב) שאומר כי הקב"ה הראה למשה את "ספרו של אדם הראשון" שבו מצויירים כל בני האדם העתידים להוולד בעולם. " אתה מוצא כשעלה משה למרום הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן ואמר לו: כך וכך עשה! "ועשית מנורת" "ועשית שלחן" "ועשית מזבח". כך כל מעשה המשכן. בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו. קרא לו הקב"ה אמר לו: משה! מלך עשיתיך! אין דרך המלך לעשות דבר, אלא גוזר ואחרים עושים. אף אתה אין לך רשות לעשות דבר, אלא אמור להם והם עושין. ולא אמר לו למי יאמר. אמר משה: למי אומר? אמר לו: אני מראה לך! ומה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדם הראשון והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים. דור ודור ומלכיו. דור ודור ומנהיגיו. דור ודור ונביאיו. אמר לו: כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו. הוי "ראה קראתי בשם בצלאל". ללמדך שעם התוכנית של בית המקדש תוכנן גם הבונה שלו. ולכן נשתלו עצי השיטים על ידי יעקב ונאסף הזהב במצרים לצורך המשכן.
למרות שבצלאל מוכן משמים – צריך הסכמת העם. למרות שמשה רואה את בצלאל בהר סיני לפני ירידתו, צריך משה את רשות העם למינוי בצלאל לתפקיד החשוב הזה. כך אומרת הגמרא (ברכות נח) "אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִין בַּצִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם לה) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל? אָמַר לוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנַי לֹא כָּל - שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל? אָמְרוּ לוֹ, (משה רבינו) אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כָּל - שֶׁכֵּן?!
לפני ברכה – צריך הסכמת המתפללים או המברכים
חכמינו למדו מהסיפור של בצלאל ומשה הלכה חשובה. כך כותב אחד מהגאונים בדורות הראשונים, רב האי גאון ומביאו שבלי הלקט (סי' קמ) "שנים שבאו לאכול, המברך נוטל רשות מחבירו ואומר לו: "ברשות מורי" והוא עונה: "ברשות שמים". והוא לומד זאת מהסיפור של בצלאל שאלוקים אמר למשה ללא למנותו בלי הסכמת הציבור. "כך בסעודה, בני ההסיבה בוחרים החשוב שבהם לברך והוא אומר: "ברשות רבותי" כלומר זה אני יודע אם אתם מסכימים שהקב"ה מסכים עמכם? והם משיבים: "ברשות שמים" כלומר לכך אנו מסכימים שיסכימו מן השמים שנאה והגון אתה לפנינו. ומברך ובוצע" ( בית יוסף על או"ח סימן קסז).
ברית כנגד ברית
בחטא העגל עם ישראל מפר את ההבטחה שניתנה בהר סיני. אבל לא בזה הבעיה העקרית. בעית הבעיות מוזכרת בפרשיות אלו כמה וכמה פעמים. הברית שאלוקים כרת עם האבות. משה מזכיר אותה על מנת למנוע את כילויו של עם ישראל. (שמות לב יג) "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם". יש שבועה. יש ברית עם האבות. אי אפשר לכלות אותם. וגם הקב"ה אומר למשה שהוא מעלה אותם לארץ ישראל כי כך הוא נשבע לאבות. "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה" (לג א).
בעקבות זאת הם מקבלים את לוחות הברית שמושמות בארון הברית. "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות לד כח) באותו מעמד הקב"ה כורת ברית על שלוש עשרה מידות. "זכור לנו היום ברית שלוש עשרה". כל הבריתות הללו מחזירות אותנו לברית שאלוקים כרת עם האבות. "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" איזה "חסד ואמת"? אותם שנשבעת לאבות הקדושים. "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז כ).
כל הברית והשבועה הזאת היא בגלל הברית והשבועה של האבות. שבועת האבות לא מועילה לעם ישראל בלי התפילה של משה ומסירות הנפש שלו. כך גם הם צריכים לחדש את הברית של האבות מחדש באותן דרכים. "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם" (שמות לד י). ובלבד שלא תכרתו ברית אחרת עם העמים שגרו פה לפניכם. "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ". אם תעשה כך – אתה מפר את הברית עם הקב"ה (ועיין שופטים פרק ב).
תמיד תמיד - תכלית קרבן תמיד
ה' רוצה לשכון בתוכנו תמיד. בשביל זה יש קרבנות תמיד בוקר וערב. מה הקרבנות הללו עושים לנו? בפרשה הקודמת למדנו שהם מביאים את השראת השכינה למשה ולישראל. כך אומר הפסוק אחרי שהוא מצווה על קרבן התמיד: "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם: וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדָּשׁ בִּכְבֹדִי: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם".
כל התכלית של הקרבן הזה היא להתוועדות עם הקב"ה. קשר גם על ידי משה וגם על ידי ישראל כולם. "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". תפילות שנתקנו כנגד קרבן תמיד נועדו לאותה מטרה. להתוועדות עם עם ישראל. לשכון בתוכם.
גם היום יש בית מקדש בנוי קודם בנייתו. נביאים יכולים לראות אותו. ולא רק הם אלא כל יהודי שמתפלל צריך לראות אותו מול פניו בכל תפילה ותפילה. הוא צריך לראות את עצמו כאילו עומד בירושלים הבנויה ובתוכה בתוך בית המקדש. "יחשוב כאילו עומד בבית המקדש" (שו"ע צה, ב) בתפילת י"ח "יראה את עצמו כאלו הוא עומד לפני הכפורת" (משנ"ב צד). ואיך יכוון שעומד בקודש הקודשים והרי הוא חרב?
כותב הרמ"ק בפירושו לזוהר (אור יקר שמות כט): "עיקר האמונה לדעת שהכל שם אפילו בחורבנו". חובה הלכתית שאדם יראה בעיני רוחו בכל תפילת י"ח את בית המקדש בנוי בתוך ירושלים הבנויה. כי כמו שיש 'בית מקדש של מעלה', כך יש 'ירושלים של מעלה' (תענית ה'). הוא צריך לראות במחשבתו את בית המקדש וירושלים הבנויה כמו שראה משה בהר, ולראות את עצמו עומד בתוכם ומתפלל מול השכינה. אולי בגלל זה האריכה התורה כמה וכמה פרשיות בכל מבנה המשכן והמקדש שנדע כיצד לכוון בכל תפילה ותפילה.
משה רואה את בצלאל. בין שאר הדברים שראה משה בהר סיני הוא ראה גם את בצלאל בונה המשכן וגם את מחצית השקל. "זה יתנו כל העובר" הראהו הקב"ה למשה כמין מטבע של אש ואמר לו: זה יתנו. כזה ראה וקדש. לכן אמר הקב"ה למשה: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (שמות לא ב). הפלא הוא שגם משה אומר לישראל: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (שמות לה ל).
הרמב"ן מביא מדרש (שמו"ר מ ב) שאומר כי הקב"ה הראה למשה את "ספרו של אדם הראשון" שבו מצויירים כל בני האדם העתידים להוולד בעולם. " אתה מוצא כשעלה משה למרום הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן ואמר לו: כך וכך עשה! "ועשית מנורת" "ועשית שלחן" "ועשית מזבח". כך כל מעשה המשכן. בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו. קרא לו הקב"ה אמר לו: משה! מלך עשיתיך! אין דרך המלך לעשות דבר, אלא גוזר ואחרים עושים. אף אתה אין לך רשות לעשות דבר, אלא אמור להם והם עושין. ולא אמר לו למי יאמר. אמר משה: למי אומר? אמר לו: אני מראה לך! ומה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדם הראשון והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים. דור ודור ומלכיו. דור ודור ומנהיגיו. דור ודור ונביאיו. אמר לו: כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו. הוי "ראה קראתי בשם בצלאל". ללמדך שעם התוכנית של בית המקדש תוכנן גם הבונה שלו. ולכן נשתלו עצי השיטים על ידי יעקב ונאסף הזהב במצרים לצורך המשכן.
למרות שבצלאל מוכן משמים – צריך הסכמת העם. למרות שמשה רואה את בצלאל בהר סיני לפני ירידתו, צריך משה את רשות העם למינוי בצלאל לתפקיד החשוב הזה. כך אומרת הגמרא (ברכות נח) "אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִין בַּצִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם לה) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל? אָמַר לוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנַי לֹא כָּל - שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל? אָמְרוּ לוֹ, (משה רבינו) אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כָּל - שֶׁכֵּן?!
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (608)
הרב שמואל אליהו
77 - עיבור שנה – חכמתכם לעיני העמים
78 - פרשת כי תשא- קול צופיך
79 - פרשת ויקהל – "שמחה" זו מצווה חשובה
טען עוד
לפני ברכה – צריך הסכמת המתפללים או המברכים
חכמינו למדו מהסיפור של בצלאל ומשה הלכה חשובה. כך כותב אחד מהגאונים בדורות הראשונים, רב האי גאון ומביאו שבלי הלקט (סי' קמ) "שנים שבאו לאכול, המברך נוטל רשות מחבירו ואומר לו: "ברשות מורי" והוא עונה: "ברשות שמים". והוא לומד זאת מהסיפור של בצלאל שאלוקים אמר למשה ללא למנותו בלי הסכמת הציבור. "כך בסעודה, בני ההסיבה בוחרים החשוב שבהם לברך והוא אומר: "ברשות רבותי" כלומר זה אני יודע אם אתם מסכימים שהקב"ה מסכים עמכם? והם משיבים: "ברשות שמים" כלומר לכך אנו מסכימים שיסכימו מן השמים שנאה והגון אתה לפנינו. ומברך ובוצע" ( בית יוסף על או"ח סימן קסז).
ברית כנגד ברית
בחטא העגל עם ישראל מפר את ההבטחה שניתנה בהר סיני. אבל לא בזה הבעיה העקרית. בעית הבעיות מוזכרת בפרשיות אלו כמה וכמה פעמים. הברית שאלוקים כרת עם האבות. משה מזכיר אותה על מנת למנוע את כילויו של עם ישראל. (שמות לב יג) "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם". יש שבועה. יש ברית עם האבות. אי אפשר לכלות אותם. וגם הקב"ה אומר למשה שהוא מעלה אותם לארץ ישראל כי כך הוא נשבע לאבות. "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה" (לג א).
בעקבות זאת הם מקבלים את לוחות הברית שמושמות בארון הברית. "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות לד כח) באותו מעמד הקב"ה כורת ברית על שלוש עשרה מידות. "זכור לנו היום ברית שלוש עשרה". כל הבריתות הללו מחזירות אותנו לברית שאלוקים כרת עם האבות. "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" איזה "חסד ואמת"? אותם שנשבעת לאבות הקדושים. "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז כ).
כל הברית והשבועה הזאת היא בגלל הברית והשבועה של האבות. שבועת האבות לא מועילה לעם ישראל בלי התפילה של משה ומסירות הנפש שלו. כך גם הם צריכים לחדש את הברית של האבות מחדש באותן דרכים. "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם" (שמות לד י). ובלבד שלא תכרתו ברית אחרת עם העמים שגרו פה לפניכם. "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ". אם תעשה כך – אתה מפר את הברית עם הקב"ה (ועיין שופטים פרק ב).
תמיד תמיד - תכלית קרבן תמיד
ה' רוצה לשכון בתוכנו תמיד. בשביל זה יש קרבנות תמיד בוקר וערב. מה הקרבנות הללו עושים לנו? בפרשה הקודמת למדנו שהם מביאים את השראת השכינה למשה ולישראל. כך אומר הפסוק אחרי שהוא מצווה על קרבן התמיד: "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם: וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדָּשׁ בִּכְבֹדִי: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם".
כל התכלית של הקרבן הזה היא להתוועדות עם הקב"ה. קשר גם על ידי משה וגם על ידי ישראל כולם. "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". תפילות שנתקנו כנגד קרבן תמיד נועדו לאותה מטרה. להתוועדות עם עם ישראל. לשכון בתוכם.
פרשת לך לך – מהלכות ברית מילה
הרב שמואל אליהו | תש"ע
הלכות חנוכת הבית
הרב שמואל אליהו | כסלו תשע"ב
מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה
הרב שמואל אליהו | תשע"ד
הכנות לשבת במחשבה, בדיבור ובמעשה
הרב יוסף אליהו | אדר א תשפ"ד
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
פרשת חיי שרה – מערת המכפלה
חשוון תשע"ג
אביהם של ישראל
סיפורים על הרב מרדכי אליהו בשידור חי עם הצופים
ג' סיוון תשע"א
האמונה מביאה לישועה
כ"ז תמוז התשס"ה
תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
ט' אב תשע"ז
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך יוצרים את השבת ?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה כבד לך?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?