בית המדרש

  • מדורים
  • נושאים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

גליון 225

מנהל בית הספר

מנהל שבא עם דפוס עבודה קבוע, לפי הבנתו ותכונותיו של המנהל, ומצפה שכל המורים יישרו קו ו"ירבעו את עצמם" בהתאם למנהל, לעולם לא יצליח.

undefined

אדר א' תשע"א
2 דק' קריאה
שאלה:
צוות המורים בביה"ס בו אני מועסק מרגיש מאד לא נח. מנהל ביה"ס הוא אדם שתלטן, יש לו הרבה ביקורת כלפי המורים, ומעט מאד מילים טובות. גם כאשר הוא אומר דברי שבח למורה, זה נשמע כאילו כפו אותו לכך. הוא אינו מתחשב בדברי המורים, שומע אותם ועושה מה שהוא רוצה. יש תסכול גדול בצוות ואפילו כמעט פחד מהמנהל. מה אני כאחד מהחבורה צריך לעשות?


תשובה:
להיות מנהל זוהי אחת המשימות הכבדות ביותר. משה רבנו כאשר נדרש ע"י הקב"ה לעמוד בראשות האומה, מסרב ומבקש: "שלח נא ביד תשלח". רק בלחץ של הקב"ה הוא מקבל על עצמו את ניהול עם ישראל. כל זאת, מחמת גודל האחריות שיש למנהל. מובן שאחריות זו כוללת התנהלות מתוקנת של המערכת שהוא עומד בראשה. אם זו מערכת בית סיפרית, כפי שהנך שואל, אחריותו של מנהל היא על ההרגשה הטובה והאוירה החיובית בין אנשי הצוות, החל במורים, המשך במזכירות ובבנות השירות לאומי, וכלה בשרת האחראי על הניקיון והסדר. הרגשה טובה יש לעובד, כאשר הוא חש שהוא ממצה את כוחותיו, חלק קטן ממיצוי הכוחות בא מתוך ביקורת שהמנהל מבקר את הצוות. אך החלק המרכזי בא ע"י העצמת כוחו של כל מורה וכל עובד. זה תפקידו העיקרי של המנהל, להדגיש בפני כל מורה את כוחותיו החיוביים, ולסייע לו להוציאם אל הפועל. מנהל שבא עם דפוס עבודה קבוע, לפי הבנתו ותכונותיו של המנהל, ומצפה שכל המורים יישרו קו ו"ירבעו את עצמם" בהתאם למנהל, לעולם לא יצליח.
גם כאן ניצבת לפנינו הדרכתו של הקב"ה למשה להציב בראש האומה את יהושע בן נון, "איש אשר רוח בו", שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד (במדבר כ"ז וברש"י). כמו שמורה טוב שהוא למעשה "מנהל הכתה", צריך לדעת להתחבר עם כל תלמיד ותלמיד, וע"י כך לכוון אותו ולדרבן אותו בלימודיו, כך חייב מנהל טוב להתחבר עם כל אחד ואחד מצוות העובדים, כל אחד לפי דרכו, ויחדיו למצוא את הדרך הנכונה לאותו עובד.
כל זאת, באידיאל. מדבריך עולה, שהמצב בבית ספרכם אינו המצב האידיאלי. על כך באה שאלתך, מה ניתן לעשות, למרות הקושי, אכן ניתן לתקן, ולו רק תיקון חלקי. לשם כך יש לעמוד על שתי נקודות: הראשונה, גיבוש הצוות ע"י החברים עצמם, ללא קשר למנהל. והשניה: החלטה של הצוות, לא לפחד מהמנהל, וגם לא להחשיב את דבריו מעבר לנדרש. כמו במשפחה, כאשר אבא ואמא אינם מנהלים אותה כראוי, יכולים הילדים ע"י גיבוש פנימי, למלא חלק מהחסר. כך גם צוות המורים, גיבוש הצוות עשוי לשמש כמילוי חלקי של החסר. כאשר המנהל בא בביקורת כלפי אחד המורים, יסייעו לו חבריו לנתח את המצב, ולהחליט, במה צודקות הערותיו של המנהל ובמה אין להם רגליים. את הביקורת הנכונה יש לקבל ולאמץ, ואת השגויה, לדחות. כמובן שאין צורך לומר זאת למנהל, אלא לקבל זאת כהחלטה פנימית של צוות המורים. גם אם המנהל ימשיך להתרעם על חלק מהצוות, אין לפחד מכך ואין להתרשם יתר על המידה. במוקדם או במאוחר, ישים המנהל לבו לשינוי האוירה והגישה של הצוות כלפיו, ואז תגיע השעה לפתוח את הנושא בפניו ולהגיע להבנה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il