האם יש חיוב לתבוע ממון המגיע לי

תשובה:
א. כמובן שאין חובה לתבוע בבית-דין, וכל אדם רשאי למחול על ממון שחייבים לו. אולם אין עניין למחול בדיני ממונות ואין בזה מידת חסידות אלא אם כן מדובר בנתבע עני וכדו'.
באופן שגם התובע זקוק לכספו יש לו לתבוע, לפי שאמרה תורה "אפס כי לא יהיה בך אביון" ודרשו חז"ל (בבא מציעא ל' ע"א) "שלך, קודם לשל כל אדם".
הרמב"ם בפירושו למשנה (בבא מציעא ב', י"א) ביאר דרשה זו וז"ל:
"והרמז שהאדם עצמו קודם לזולתו יהיה מי שיהיה, אמרו יתעלה בממון אפס כי לא יהיה בך אביון, כאילו אמר שאין אתה חייב לסלק נזק מזולתך אלא בתנאי שלא יחול בך כאותו הנזק שסלקת ממנו, לפי שאם היית במצב שאם תתן לאביון די מחסורו תחזור אתה להיות אביון אינך חייב ליתן לו, והוא אמרם שלך קודם לשל כל אדם".
במסכת בבא מציעא שנינו (ל"ג ע"א) "אבדתו ואבדת אביו - אבדתו קודמת, אבדתו ואבדת רבו - שלו קודם". כמקור לדין מביאה הגמרא את הפסוק הנזכר ולומדת ממנו את הדין 'שלך קודם לשל כל אדם'. ודברים קל-וחומר, אם באבידה שלא ברור שימצאנה עם כל-זה אבדתו קודמת – אף שהדבר נעשה 'על-חשבון' הזולת, כל שכן בחוב גמור שחייבים לו.
ב. אמנם לכאורה נראה שלכתחילה אין לנהוג כך, שהרי נאמר שם "אמר רב יהודה אמר רב: כל המקיים בעצמו כך - סוף בא לידי כך", והשו"ע (חו"מ רס"ד, א') כך פסק: "מי שאבדה לו אבידה, ופגע באבידתו ובאבידת חבירו, אם יכול לחזור את שתיהן חייב להחזירם. ואם לא, יחזיר את שלו, שאבידתו קודמת אפילו לאבידת אביו ורבו, כדדרשינן מאפס לא יהיה בך אביון (דברים טו, ד), ואף על פי כן יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק ולומר: שלי קודם, אם לא בהפסד מוכח. ואם תמיד מדקדק, פורק ממנו עול גמילות חסדים וסוף שיצטרך לבריות ".
הסמ"ע מסביר (שם ס"ק ג') שטעם הדין שלא יקדים תמיד את שלו הוא משום שבזה נמצא "פורק ממנו עול מצוות, מפני שירא לנפשו פן יבוא בעסקו במצוה לידי הפסד ממון", ומובן שהדברים אמורים דווקא בהשבת אבידה שמצווה היא, ראוי לנהוג לפנים משורת הדין. אולם אם אדם חייב לחברו ממון אין מצווה לעשות עמו לפנים משורת הדין, ובוודאי שאינו 'פורק עול מצוות' בכך.
ג. לסיום, יש לדעת שישנה מצווה על הדיינים לדון הנידונים בפניהם, ודרכם מופיע דבר-ה' בעולם, ובמקום ישיבתם שרויה השכינה כמו שנאמר "אלוקים ניצב בעדת א-ל".
לפני בית הדין עומדות שתי משימות: השכנת שלום בין הצדדים, וכמו-כן הוראת משפט התורה 1 .
הר"ן בדרשותיו (דרוש י"א) מבאר כי במשפטי התורה מלבד הסדר המדיני-חברתי שהם יוצרים, אף "נמשך מהם חול השפע האלוקי באומתנו והדבקו עמנו" 2 .
כיוצא בזה כתב הראי"ה קוק זצ"ל (עולת ראיה ח"ב עמ' נ"ט) "המשפטים האלהיים, מתוך שהם נובעים ממקור האמת העליונה, אין מטרתם רק מטרה קרובה, ליישר סכסוכים ארעיים, ההווים בחיי בני-אדם, אלא הם הולכים להעלות את החיים ואת ההויה כולה... משרים את השכינה בעולם ומעלים ע"י השפעתם את האדם ואת העולם, מבירא עמיקתא, לאיגרא רמא, של אור הקדושה העליונה".
ולסיום אביא את דבריו הנפלאים של הרב חרל"פ זצ"ל (בית זבול חלק שישי, משפטי ה', שורש שרשם של משפטי ה'):
"הדינים והמשפטים שבין אדם לחברו, גם כן ירדו ונתגלו למטה עם כל שרשם ומקורם. ובל לדמות כי המשפטים שבין אדם לחברו הם כולם אך בעוה"ז לרגל סכסוכים, אלא שגם להם שורש ומקור למעלה. ורק מיסוד אותו השורש העליון מתהוים מאורעות דינים וסכסוכים, שזה מיסוד גילויים של תורה שבעל פה".

---

^ 1.מתוך דבריו של הרב משה צבי נריה זצ"ל (ענבי פתחיה עמ' 231) במאמרו "משפט הפשרה", שם ביאר על פי זה את מחלוקת התנאים (סנהדרין ו' ע"א) בייחס לעשיית פשרה אם מצווה היא או שמא איסור, והיינו שנחלקו מה היא המשימה העיקרית הניצבת לפני הדיינים; השכנת השלום או שמא דווקא הוראת משפטי התורה.
^ 2.עיין בחוברת "כתיבת משנה התורה ע"י מלך ישראל" לרב אוריה שחור (עמ' 19), שכתב לדון מתוך דברי הר"ן אלה בייחס חילוקי התפקידים של הסנהדרין עם מלך ישראל.