תשובה:
כשאדם בא לפתוח עסק במבנה מסחרי מסויים מוטלת עליו חובת החקירה והבירור שהדבר אפשרי. במקרה שלכם אי-אפשר לחייב את מנהלת המכון והקוסמטיקאית שהשכירו לכם חדר ברשותם, מאחר ואין חובת הבירור מוטלת עליהם.
אפילו אם נאמר שעליהם היה לברר את הנתונים קודם שישכירו לכם ממקומם בקניון, אף אז לא נוכל לחייבם על ההפסדים שנגרמו כתוצאה מהעניין, מאחר והדבר מוגדר כ'גרמא' בלבד או כ'גרמי' (נזק ישיר) בצירוף שגגה או אונס - אשר אי אפשר לחייב עליהם.
אמנם אם השיפוצים שהשקעתם במקום הועילו לשיפור תנאי המכון, או אם לקוסמטיקאית שהשכירה לכם יש חפץ ותועלת בהם, עליה לשלם לכם כערך השבח שבא לה באמצעותכם.
מקורות וביאורים:
א. דינא דגרמי: עיין שו"ע (חו"מ סי' שפ"ו סע' א', ג') שהביא את השיטות העיקריות בהגדרת 'דינא דגרמי' והפירוט שבהם באיזה חייב ובאיזה פטור.
לדעת הש"ך הלכה כדעת הריצב"א הנזכרת שם, ולדבריו לא קנסו חכמים את המזיק ב'דינא דגרמי' אלא במקום שהזיק במזיד, אך כשהזיק בצורת שגגה או אונס אינו חייב.
במקרה כזה יוכל המזיק לטעון 'קים לי' כדעת הש"ך וייפטר.
ב. במידה והשיפוצים שעשיתם בחדר השביחו אותו ובעקבותיהם שוויו עלה ממה שהיה שווה לפני-כן יש לדונכם כדין 'יורד לשדה חברו'.
בגמרא מסכת בבא מציעא (דף ק"א ע"א) נאמר:
"איתמר, היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות, אמר רב, שמין לו וידו על התחתונה. ושמואל אמר, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה. אמר רב פפא, ולא פליגי; כאן בשדה העשויה ליטע, כאן בשדה שאינה עשויה ליטע".
מדברי הגמ' עולה שבמקרה שירד שלא ברשות מקבל את השיעור הנמוך מבין השבח וההוצאה, ואילו כשירד ברשות מקבל את השיעור הגבוה מביניהם.
הדברים הובאו להלכה בשו"ע (חו"מ סימן שע"ה סעיפים א', ד'):
"היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה העשויה ליטע, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה, ונוטל מבעל השדה. ואם אינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על התחתונה... היורד לשדה חבירו ברשות, אפילו נטע שדה שאינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על העליונה, שאם היתה ההוצאה יתירה על השבח נוטל ההוצאה; ואם השבח יתירה על ההוצאה, נוטל השבח".
כעת יש להתבונן האם המקרה שלנו מוגדר כ'יורד ברשות' או כ'יורד שלא ברשות':
בשו"ת מהר"א ששון (סימנים קי"ז ורכ"ד) דן באדם שמכר שדה לחברו ובנה בה הלוקח כרצונו, ולאחר זמן נמצא שמקח השדה בטל. לדבריו דינו כ'יורד ברשות' מאחר ועשה את כל מה שהיה מוטל עליו לעשות בתור קונה. [וע"ש מה שנסתפק בביטול מקח האם לדונו כחזרת שומא הנתונה במחלוקת הפוס' בטור סימן קי"ג]. ובנתיבות המשפט (סימן ר"ה סק"ד) הביא סימוכין מפורשין לדברי המהר"א ששון מדברי השו"ע (סי' רל"ב סי"ד) שלוקח נידון כ'יורד ברשות' וכי יש לשלם לו כשיעור הגבוה שבין השבח וההוצאה.
למסקנה השוכרים מוגדרים כ'יורד ברשות בשדה העשויה ליטע', ובמידה והשביחו את החדר המושכר הרי שעל המשכיר לשלם להם את הגבוה שמבין שיעורי השבח והיציאה.
כל הנ"ל לא אמור במקום שבחוזה השכירות נמצא סעיף מפורש שמתייחס למקרים כגון אלה, שאז הולכים לפיו.