(זבחים ה: - ו. במשנה)
מקורות לפסול טריפה בקרבנות: "מן הבקר", "ממשקה ישראל", "כל אשר יעבור תחת השבט".

א. צריכותא - גם כשהיתה לו שעת הכושר, וגם כשנטרף אחרי שהוקדש - פסול.

ב. למה צריך מקור , הרי יש קל וחומר מבעל מום (שבהדיוט מותר ולגבוה אסור - מכאן שגבוה>הדיוט).
דחייית הקל וחומר:
A. דינים בהם לכאורה הדיוט חמור מגבוה:
a. בברייתא
1. דם וחלב . דחייה - לא ניתן ללמוד משם להקל כי זה רק חלק מהבהמה.
2. מליקה . דחייה - לא ניתן ללמוד משם כי זה לא קולא אלא חומרא (שלא שוחטים).
b. בגמרא:
1. מנחת העומר (מקריבים חדש). דחייה: שם יש לו תפקיד להתיר (דחיית הדחייה - גם בטריפה ניתן לומר שמתיר את איסור הטריפה שבו).
2. פיטום הקטורת .
3-4. שבת וכלאיים (שמותרים במקדש). דחייה: גם בהדיוט מותר שבת (מילה) וכלאיים (ציצית). דחיית הדחייה - מילה וציצית הם גבוה לא הדיוט.
דחייה כללית לכולם - מצוות בכך.
5. שילוב דם וחלב עם מליקה. דחייה - מצוותן בכך.
B. לא ניתן ללמוד מבע"מ - כי חמור מוריפה.
[במה חמור - a. ששייך גם בככהנים. דחייה - יוצא דופן יוכיח. b. גם יוצא דופן חמור שבכור לא מתקדש. c. נלמד משניהם יחד. דחייה: 1. טריפה הותרה (בקרבנות העוף). דחייה - גם מום לא פוסל בקרבנות העוף. 2. מומם ניכר, בניגוד לטריפה שאינו ניכר].
ממילא - כיוון שדחינו את הקל וחומר - צריך את הפסוקים הנ"ל.


שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני