בית המדרש

  • בבא מציעא - פרק שני
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הנרצחים מאיתמר הי"ד

תולדת גזל

הרמב"ן הסביר, שמי שראה שנפל מחבירו מטבע, ונטלה כדי לגוזלה ולא להשיבה – לאחר היאוש הוא פטור ממצוות ההשבה. מדובר ב"תולדת גזל" - שדינה שונה ממי שעבר על הלאו של גזל.

undefined

הרב מרדכי הוכמן

אדר התשע"א
4 דק' קריאה
זו לשון הסוגיה בבבא-מציעא דף כ"ו ע"ב:
"ואמר רבא: ראה סלע שנפלה, נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה - עובר בכולן; משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם. ואף על גב דחזרה לאחר יאוש - מתנה הוא דיהיב ליה , ואיסורא דעבד - עבד. נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה, ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה - עובר משום השב תשיבם . המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה - אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד".

וזו לשון התוספות שם:
" מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה – ואם תאמר והלא לאו ד'לא תגזול' מקרי ניתק לעשה בפ' שילוח הקן (חולין דף קמא.) אם-כן כיון דלענין גזילה לא מקרי מתנה גם 'השב תשיבם' למה לא תיקן? ויש לומר דלא קאי אלא על לאו ד'לא תוכל להתעלם' שעבר שלא החזיר קודם יאוש.

תוספות הסבירו, שבמקרה הראשון שהמוצא נטל את הסלע לפני יאוש כדי לגוזלה – אם הוא ישיב אותה למאבד - הוא יתקן את הלאו של "לא תגזול". לשיטתם, לשון הסוגיה שהפעולה הזו תחשב למתנה בעלמא – אינו מדויק.

אולם הרמב"ן הסביר שלא כתוספות; וזו לשונו בחדושים על מסכת בבא מציעא שם (וכעין כך במלחמות על הרי"ף):
"ותמיהא לי מילתא טובא היכי עבר על 'בל תגזול' הא לאו שניתק לעשה הוא דכתיב 'והשיב את הגזלה וכו', וכן נמי 'השב תשיבם' איתיה לעולם וחיובי נמי מחייב ביה דהא כי אתא לידיה באיסורא אתא לידיה ומחייב לאהדורה וכדאיתא בריש פירקין? ואיכא למימר דהואיל ואבדה נקנית ביאוש לגמרי וכי אהדרה כבר נתיאשו וקנאה זה, הא לא קיים והשיב את הגזלה אשר גזל שהרי קנאה לגמרי ולא דמי לשאר גזלות שאינן נקנות לעולם לגמרי, דמ"מ מחייב בדמיהן וכי מחזיר תקין משא"כ בזו. ... דהך גזילה תרי קולי אית לה, שגזלה היא, ודין אבדה יש לה לקנות ביאוש לגמרי, זהו דעת הגאון מר רב יהודאי ז"ל לפי דעתי וכל הבאים אחריו סמכו עליו:"

הקשו על הרמב"ן, שממה נפשך, אם - מאיזה טעם שלא יהיה - גזילה זו שונה משאר גזילות, מדוע עבר בכלל על לא תגזול?
ואחר שמבואר בסוגיה שעבר על "לא תגזול", נראה לכאורה כדעת התוס' - שעדיין חייב להשיב מצד "והשיב את הגזילה". שהרי מצוות "והשיב את הגזילה" קיימת גם לאחר היאוש.

נלענ"ד, שהרמב"ן סבור שאע"פ שהסוגיה נוקטת שעבר על "לא תגזול", אין כוונתה שעבר על הלאו עצמו, אלא על "תולדה" של לאו זה. ובחלק מן הדינים שונים דיני התולדה מן האב; ולכן זכה אחר היאוש, ואינו חייב להשיבה - "ואף על גב דחזרה לאחר יאוש - מתנה הוא דיהיב ליה , ואיסורא דעבד - עבד".
ניתן לדייק יסוד זה של הלאו ותולדתו מדברי רבא, שאמר "ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה - עובר בכולן; משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם."
נראה, שרבא נקט לשון "משום", ולא נקט לשון "עובר על לא תגזול"; כדי לבאר, שהנוטל עובר על איסור ששייך להכלילו תחת "שם" ה"לאו", אך אינו הלאו עצמו.
כן משמע גם בפרוש רבנו-חננאל שכתב וזו לשונו - "עובר משום בל תגזול". נראה שר"ח שינה מלשון "לא" ללשון "בל", כדי לרמז שמדובר בתולדת הלאו ולא בלאו עצמו; ולשון זו מופיעה גם בתחילת דברי הרמב"ן – "ותמיהא לי מילתא טובא היכי עבר על בל תגזול ".

תולדת גזילה בפחות משוה פרוטה
מצאנו הבדל דומה לענין גזל פחות משוה פרוטה; וזו לשון הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק א' הלכות א'-ב':
"כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנ' 'לא תגזול', ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנ' 'והשיב את הגזלה אשר גזל' זו מצות עשה, ואפילו שרף הגזלה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו.
ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.

וזו לשון הרמב"ם שם בהלכה ו':
"הגוזל פחות משוה פרוטה אע"פ שעבר אינו בתורת השב גזלה, ..."

דברי הרמב"ם טעונים ברור. אם הגוזל פחות משוה פרוטה עבר על הלאו דאורייתא, מדוע לא קיים במקרה הזה ה"עשה" של "והשיב את הגזלה"?
מפאת הדחק, צריך לומר שהגוזל פחות משווה פרוטה - לא עבר על הלאו עצמו אלא על תולדתו. לפיכך, לשון הרמב"ם מדויקת; לגבי 'פחות משוה פרוטה' הוא אומר 'אסור'; לעומת זאת לגבי 'שווה פרוטה' הוא אומר 'עובר בלא תעשה'.
התורה ציוותה ב"השיב" רק במי שעבר על הלאו; וחכמים הם שקבעו את דיני מי שעבר על התולדה. חכמים קבעו שמי שגזל גוי, למרות שעבר רק על תולדה - יחזיר; אך מי שגזל מחבירו פחות משווה פרוטה, אינו צריך להחזיר.

'משום' - משמעות של איסור חלש יותר
בסוגיה בגיטין דף כ"ו ע"א מבואר שלשון 'משום' מתאימה לאיסור שהוא אינו מופיע בתורה ממש. אמנם מהסוגיה שם משמע שהמילה הזו מתאימה לאיסור שהוא דרבנן; אך ניתן ללמוד משם שהמילה 'משום' מתאימה לתולדה יותר מאשר לאב עצמו.
ההבנה שלשון "משום" מורה על תולדה מבוארת גם בשו"ת אבני נזר חלק או"ח סימן קכ"ז:
"... דמלא כל מסכת שבת 'משום' בדבר שהוא תולדה. ואזכיר אחת המגבן כתב הרמב"ם פרק ז' [ה"ו] שחייב משום בונה ובפרק י' הלכה י"ג המגבן תולדת בונה. ואדרבה, - 'משום' מורה יותר על תולדה. רק כתבתי שאין משמעו תולדה "לבד" יעוין שם שגם אב בכלל משום. ..."

האבני נזר אומר, שבדרך כלל לשון "משום" מורה על "תולדה", לבד ממקומות מועטים בחלק מן הסוגיות שלשון "משום" מופיעה גם באב. 1

הסבר דעת הרמב"ן
לפי מה שהתבאר, הרמב"ן סבור שהנוטל אבידה כדי לגוזלה עובר על "תולדת גזילה"; ודיני התולדה הזו שונים מדיני האב. לפיכך, לאחר היאוש הוא אינו חייב במצוות "השב תשיבם", ואם הוא השיב את המטבע - זו מתנה שהוא לא קיים בה את מצוות 'השב תשיבם'.
החלוקה בין "אב" לבין "תולדה" מופיעה גם בפסיקת הרמב"ם בענין גוזל "פחות משווה פרוטה". הגוזל עבר על "איסור" לא תגזול – אך הוא פטור ממצוות ההשבה מכיוון שהוא לא עבר על ה"אב" של "לא תגזול".



^ 1.נלענ"ד שמהעיון בדברי הרמב"ם מתבאר, שכשהרמב"ם מביא את ההלכה בלשון הסוגיה, הוא משמר את לשון "משום" שהופיעה בה; אך מוסיף לרמז שם בדרך מיוחדת, שמדובר באב.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il