חז"ל תיקנו לנו לקרוא פרשת זכור סמוך לימי הפורים, כדי להסמיך מחית המן למחית עמלק. סמיכות זו באה להזכיר לנו את עוצמת השנאה והרשעות של עמלק וממשיכי דרכו, להופעת אור ישראל בעולם. עם ישראל נצטווה למחות את זכר עמלק שרוצה להחדיר את רוח הכפירה בבני אדם, ולחיות חיי הפקרות ללא כל תכלית.
כל זה כאמור כלפי אומות העולם, אולם לא פחות מכן יש לראות מה ניתן לנו לפעול ולעשות בדורנו בתוך האומה פנימה, כדי שנתקן את עצמינו ונכשיר את הלבבות לקראת היעוד האלוקי שיועד לנו עלי אדמות.
בעקבות דברי המן שאמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" באה עצתה של אסתר באומרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים...". ברור הדבר שאין מדובר בכנס באולם כל שהוא, אלא תיקון יסודי. כנגד האמירה של "מפוזר ומפורד" יש להגביר את האחדות. לפני מתן תורה נאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל שישנו דבר מיוחד בחנייה זו - שישראל חנו באחדות, לעומת שאר הנסיעות והחניות שהיו בהם חילוקי דעות. במסע לקראת הר סיני הייתה התעלות לקראת המעמד הנשגב וזאת הייתה שעת הכושר לנתינת התורה. אחדות אמיתית יכולה להיות כשיש ערך רוחני אמיתי שכולם שואפים אליו. כשחסר הערך האמיתי עלולים לעשות תחליפים זמניים, שבמשך הזמן מתנדפים כמו אבק ברוח. מרדכי ואסתר רוממו את העם והביאו אותו למדרגה גבוהה, שידעו שהם עם ה' בעולם, וממילא מעשיהם והתנהגותם צריכה להיות בבחינת "ואנשי קודש תהיו לי".
בדורנו מדברים על אחדות, אולם אם לא נדע בברור מהו הערך הרוחני שכולנו מחוברים לו ומתאחדים סביבו, לא תיכון שום אחדות. אנו שמאמינים שהדרכתה של תורת ישראל בחיי היום-יום הם הערך העליון של היהדות, ושאם הציבור ידע שדברי התורה הם שמחייבים ולא סברות אנושיות שאינן מבוססות על בסיס תורת הנצח - אז תתכן אחדות, אחרת כל הדיבורים על אחדות זו תהיה משאלה יפה מבלי יכולת ביצועית למעשה.
הלוואי ועם ישראל ובייחוד הציבור הדתי הלאומי יחדיר למודעות שלו, ויקבל על עצמו גם בדורנו את "הדוּר קיבלוה בימי אחשורוש", שתהיה מעין קבלת תורה מחדש, ואז נזכה גם לראות בישועתו יתברך בקרוב בימינו. פורים שמח.