בית המדרש

  • קניה ומכירה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

דיני ממונות ומסחר במכונת מזון

undefined

הרב ניר אביב

אדר תשע"א
5 דק' קריאה
ברצוני לשאול כמה שאלות אודות מכונה לממכר מזון ומשקאות:
א. האם מותר להשאיר את המכונה פועלת בשבתות וימים טובים?
אם חלילה קנו אנשים בשבת האם מותר ליהנות מהכסף?
במידה ואסור מה הדין אם נתערב כסף זה עם שאר הכסף?
ב. האם מותר להפעיל את המכונה בימי צומות ותענית מאחר וישנם הפטורים מלהתענות בהם כגון חולים וקטנים?
ג. במידה ונמצא כסף בתוך תא ה'עודף' - האם הוא שייך לבעל המכונה כדין "חצר" או שמא 'הרי אלו של מוצאו'?
ד. מצוי הדבר שלקוחות טוענים ששילמו כסף במכונה, ולא קבלו מוצר בתמורה. האם על בעל המכונה להאמינם, או שמא "המוציא מחברו עליו הראיה"?
ה. במידה ואדם הכניס כסף עבור מוצר אחד שמוצג במכונה, ויצאו לו שני מוצרים - האם עליו להשיב לבעל המכונה את המוצר הנוסף?
ו. במידה והמכונה הוציאה עודף יותר מהראוי, האם קיים בו חיוב השבה, או שמא יש להניח שהמטבעות נתקעו מקונה קודם שכבר נתייאש מהם, ו'הרי אלו שלו'?
תשובה:
מכונה אוטומטית בשבת
באשר להפעלת מכונות אוטומטיות בשבת יש לדון משלושה צדדים:
האחד: עשיית "מקח וממכר" בשבת.
לכאורה ישנה בעיה בהפעלה כזו, מאחר ובפעולתה נמצא חפץ של יהודי עובד ביום שבת!
אולם בדברי הגמ' (שבת י"ח ע"א) מבואר ש"אין אדם מצווה על שביתת כליו ביום השבת", ונמצא אם-כן שבזה שהמכונה 'עובדת' בשבת אין איסור.
השני: איסור "לפני עיוור לא תתן מכשול" .
קיים חילוק בין מקום שרובם יהודים לבין מקום שרובם גויים. זו לשון הגרש"ז אויערבך (שולחן שלמה סימן ש"ו, עמוד תק"ו):
"במקום שיש רק גויים שיכולים להשתמש - מותר להניח המכונה פועלת בשבת. אך היכן שיש יהודים העלולים להשתמש - אסור להשאיר המכונה פועלת בשבת, משום שאף שאין אדם מצווה על שביתת כליו, מכל מקום הרי נותן מכשול לפני בני אדם שיבואו להשתמש בו".
לאחר מכן הוסיף וכתב, "ולפי זה נראה שמעיקר הדין מותר גם אם המשתמשים הם יהודים, כי יש לתלות שלא ישתמשו בשבת אלא סמוך לשבת לפניה או במוצ"ש, ומסתבר שמותר אף שהמתקן הוא שלו".
מדבריו נראה שבמקום שברור שישתמשו במכונה ביום השבת אין להתיר להפעילה אז, ובאמת שכך הורה הגרש"ז לגבי מכונות שתיה בבתי חולים, שמאחר וברור שייהנו מהם אף בשבת אם יפעלו אז – שיש לאסור את הפעלתם בשבתות וימים טובים.
השלישי: איסור הנאה מ"שכר שבת".
בדין זה מצינו שלש דיעות מרכזיות:
(1) בספר "יסודי ישורון" (מערכת ערב שבת עמוד לח) הביא דעת "רבים מן הפוסקים" שכתבו להתיר במקום שרוב העיר נוכרים באופן שיפקיר את המכונה בערב שבת, ויכוון שלא לזכות במעות שבתוכה עד מוצאי השבת.
(2) בספר "שבט הלוי" (חלק ה' סימן כ"ח) וכן שו"ת "גבעת הלבונה" (מובא ביסודי ישורון שם) כתבו שיש לאסור הפעלת המכונה משום "שכר שבת".
(3) הגרש"ז אויערבך (שם) כתב "ואין גם לאסור משום שכר שבת שהרי הדמים הם עבור המצרכים". כוונת הרב ש'שכר שבת' שאסרו חז"ל הוא עבור מלאכה שעשה בשבת, אולם "החזר הוצאות" אינו בכלל זה.

דין מטבעות שנתערבו
לאותם הסוברים שיש בזה משום "שכר שבת" - מטבעות של שבת שאולי נתערבו במטבעות אחרים ואינם ניכרים בפני עצמם - מותרים, והיינו משום שאין אפשרות לדעת האם נכנס כסף בשבת, וכן אי-אפשר לזהותו בפני-עצמו.
ובאופן שבידו לברר האם נכנס כסף בשבת, יהיה עליו לברר את שיעורו ויהא אסור עליו להשתמש בו, ויש לייעץ לו ליתנו לצדקה.

א. ימי צום
בימי תענית אין איסור של מקח וממכר או של שכר אסור, וכמו-כן יש לתלות שיש הפטורים מן התענית שהאכילה והשתיה מותרת עבורם, ובזה הדבר מותר לכתחילה 1 .

ב. כסף אבוד במכונה
כשנמצא סכום כסף בתא ה'עודף' שבמכונה מותר למוצאו לקחתו לעצמו. ואף שבמושכל ראשון היה נראה לאסור, שכן סביר להניח שכסף זה יצא מן המכונה ואם כן הרי הוא של בעליה, אולם בהשקפה שנייה נראה שדבר זה נידון כ'בלאי מצוי' במכונה שמוציאה מפעם לפעם כסף או מוצר בחינם, ועוד, שפעמים רבות מציאות אלו נלקחות ע"י העוברים ושבים, ובפשטות יש לומר שבעל המכונה מתייאש מראש מאותו ממון, ומותר למוצאו לקחתו.
יסוד להיתר זה נמצא בתחילת פרק שני של מסכת בבא-מציעא, שם מדובר על פירות אילן שדרכם ליפול, ואומרת הגמרא שמאחר ועוברי דרכים רגילים לקחתם - מתייאשים מהם הבעלים מראש, ומותר למוצאם לקחתם 2 .
אולם יש לציין ש"לפנים משורת הדין" ראוי להשיב את האבידה לבעל המכונה, כדין חפץ שבעליו מתייאשים ממנו (שו"ע חו"מ סי' רנ"ט סעיף ה').
אמנם אם המכונה נמצאת במוסד תורני כ'ישיבה' וכיוצא-בזה שהאנשים המצויים בו זהירים באיסור גזל - אין בעל המכונה מתייאש, וממילא חובה להשיב לו את ממונו האובד (סימן רנ"ט סעיף ג').
הדברים אמורים לגבי ממון שאבד לבעל המכונה. אולם כאשר הממון שייך לאחד הלקוחות שהשתמשו במכונה קודם לכן – אין בעל המכונה זוכה בו מדין "חצר", מאחר והמכונה נידונת כ "חצר שאינה משתמרת".

ג. תביעת לקוח מבעל המכונה
לקוח שבא בטענה ששילם כסף במכונה ולא קבל בתמורתו את המוצר המבוקש: על פי מידע שקבלתי מבעל מכונה כזו הובהר לי שניתן לברר את מהימנות הטענה.
והנה מאחר וניתן לברר את טענתו - על בעל המכונה לעשות כן. אם כי אינו חייב לבוא מיד, שהרי אינו צריך להוציא על השבתו יותר מדמי המוצר עצמו! אולם בפעם הבאה שיבוא לחדש את מלאי המכונה יהא עליו לבדוק את מהימנות הטענה, ובמידה ויימצא שאמת נתקע בה כסף על חינם – יהא עליו להשיבו לבעליו.
אמנם, במידה ותבעוהו שלושה אנשים בטענה שכספם נתקע במכונה, וכשבדק מצא שם רק מטבע אחד - אינו חייב להחזיר להם, והדין הוא שאותו המטבע 'יהא מונח בידו עד שיבוא אליהו'.
מציאת כסף עודף במכונה ע"י בעליה
באופן שבעל המכונה מצא מטבע תקוע בתוכה ויש שטוענים לבעלותו - הכסף הנמצא בה נידון כאבידה שיש בה סימן "מקום", ועל-כן במידה ויש טוען אחד עליו - יש להשיבו לו. אולם כאשר כמה אנשים טוענים לבעלותו, הממון נידון כ"אבידה שיש בה סימן ובאו שנים ונתנו סימנה" – שדינו "יהא מונח עד שיבוא אליהו" (סימן רס"ז סעיף ח').
[נראה שאין לחוש לרמאי שיתבע בחינם ויאמר שכספו נתקע במכונה וזאת בהסתמך על-כך שבודאי ארע כן לאדם אחר. והיינו משום שבסברא לא נראה שיטרחו רמאים כולי האי בכדי שאולי ירוויחו מספר פרוטות בכך.
להיפך; זה שממונו נתקע הוא זה שבדרך כלל תובע את הבעלים להחזירם לו, ויש להאמינו על-כך, ולהחשיב את טענתו כטענת "ברי" כנגד טענת "שמא" (של בעל המכונה), [ואין לומר שדינה כ"ברי גרוע"], ועל בעל המכונה לשלמו על-מנת לצאת ידי חובה בדיני שמים, כמבואר בחו"מ סי' ע"ה ס"ט].
מובן שעל בעל המכונה לכתוב את פרטיו על-גבי המכונה לצורך בירורים והחזרים כספיים.



^ 1.הערת הגר"א נבנצל: בדרך כלל הקונה בתענית הוא אינו שומר תו"מ, וישנה סיבה נוספת להקל, שעדיף שיקנה אוכל כשר מאשר יאכל בביתו אוכל שאינו כשר.
^ 2.אין לומר שאין הייאוש מועיל לדבר שברשותו, משום שבדברי הקצוה"ח (סי' רנ"ט ס"ק א') מבואר להדיא שמועיל ייאוש אף באופן זה. ואף לדברי בעל "נתיבות המשפט" שחלק על דבריו (שם ס"ק א'), לא דיבר אלא בחפץ העומד במקום שמשתמר בו בצורה סבירה, מה שאין כן בנידון דידן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il