בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ערך הרב סיני לוי

על החתום - חלק ב'

undefined

הרב משה ארנרייך

ניסן תשע"א
4 דק' קריאה
המקרה:
חיים השכיר את דירתו בת 5 חדרים למשה ולמשפחתו, המונה 6 נפשות. בשנה הרביעית לשכירות, עזבה משפחתו של משה את הדירה לאחר 4 חודשים, והבית נשאר ריק עד תום תקופת השכירות. לטענת חיים, במהלך תקופה, הוא ניסה למצוא שוכר במקום הנתבע, אך ללא הצלחה. הנתבע מצידו לא חיפש כלל שוכר חלופי.
סיבת עזיבת משה ומשפחתו את הבית, היא העובדה שמשה התגרש מאשתו, ונוצר מצב בו אשתו וילדיו היו זקוקים לסעד, ועל כן עברו לגור בסמוך להורי האישה, כך שלא היה צורך בדירה.
חיים תובע את משה לשלם את דמי השכירות של 8 החודשים שנותרו. הוא מתבסס על כך, שבחוזה השכירות מצוין במפורש, שעל הנתבע לשלם על דמי השכירות, גם במקרה של אונס.
משה מסביר, שהוא כלל לא קרא את ההסכם קודם שחתם עליו. לטענתו, סעיף זה, המחייב אותו לשלם בכל אופן, אינו רגיל, ועל כן הוא פטור. הוא מוסיף, שבוודאי לא העלה על דעתו שיתגרש במהלך השנה, וכמו כן, לטענתו, הנוהג הוא שמי שאינו עוזב בשנה הראשונה, אינו חייב לשלם עד סוף החוזה.

דיון
בגיליון הקודם הכריע בית הדין, כי הנתבע מחויב לסעיפי ההסכם, ואינו יכול להפטר, בטענה שלא קרא את ההסכם.
בגליון הנוכחי ובבא אחריו, נדון בטענה שהוא עזב את הדירה באונס, ועל כן אינו חייב בהשלמת דמי השכירות.
ראשית נדון בשאלה באופן כללי, ולאחר מכן, נדון בשאלה לאור סיבת העזיבה של גירושין.

עזיבה "בתוך הזמן"
על פי ההלכה, גם בשכירות בה לא נקבע זמן לשכירות, יש להודיע על עזיבה או בקשה לפינוי הדירה, במועדים קבועים מראש. בעניין זה פסק השו"ע1: "ואם לא הודיעו, אינו יכול לצאת, אלא יתן השכר". בדומה, במקרה של שוכר לזמן, שעוזב ללא אונס כולם מודים שהשוכר חייב לשלם את כל התקופה, ולדעת רוב הפוסקים הרי זה חיוב מן הדין משתי סיבות:
1. שוכר הרי הוא כקונה את הבית לזמן. 2. השוכר התחייב לתשלום דמי השכירות למשך כל התקופה2.

עזיבת מחמת אונס
עם זאת, נחלקו הראשונים, מה הדין במקרה של הפסקת השכירות מחמת אונס. הגישות השונות בעניין זה, מבטאות גישות עקרוניות ביחס למהותה של השכירות, וכפי שנראה להלן.
הרשב"א3 התייחס למציאות בה "ראובן השכיר בית לשמעון לשנה... ומת שמעון תוך הזמן. והיורש אומר לו: ביתך איני רוצה, ושכירות איני משלם...הדין עם מי?"
בתשובתו של הרשב"א הוא מתייחס לשכירות כאל מכירה לזמן. על כן לדעתו, כשם שאדם שקנה חפץ ואינו צריך עוד לעשות בו שימוש, אינו יכול להפטר מן התשלום, כך גם השוכר ואינו זקוק עוד לדמי השכירות. הוא מסביר שהתשלום אינו בעבור השימוש אלא על עצם רכישת הזכות לדור: "שזה לא מחמת דירתו שלו ממש מתחייב לו, אלא מפני שזה מכר לו ביתו לשנה".

מאידך, המהר"ם מעלה גישה אחרת4: "לאה השכירה בית ומתה ועתה היורשי' אינם רוצי' לתן אלא כפי מה שדרה בה או להושיב בו בני אדם שהם רוצים. ובקצרה אשיבכם הנראה בעיני אם לא נתנה אמם כבר כל השכירות היורשי' פטורי' מלתת מה שלא דרה בו כיון דנאנסה שהרי מתה...".
המהר"ם, מבסס את גישתו על סתירה בין שתי הלכות. ביחס לשכירות פועל נקבע5 שאם נוצר מצב בו אין צורך בעבודת הפועל מחמת אונס שבעל הבית לא היה אמור להיות מודע אליו (לדוגמא גשם בלתי צפוי) - בעל הבית אינו חייב בתשלום שכר הפועל, למרות שהפועל נכון להעמיד עצמו לעבודת בעל הבית. מאידך, ביחס למשכיר ספינה וטבעה בחצי הדרך, נקבע שבמצבים מסוימים השוכר חייב לשלם את דמי השכירות כולם6.
המהר"ם מביא את תירוץ הריב"ן שאכן, בדרך כלל המשכיר מפסיד גם אם הוא יכול למלא את חלקו בהתחייבות, והדין של ספינה הוא היוצא מן הכלל בו כיוון שהמשכיר הפסיד את ספינתו הדין נוטה לטובתו. ועל כן הוא מסיק שבמקרה של אונס רגיל, המשכיר מפסיד ואינו יכול לטעון לשוכר "הא ביתא קמך".

מהמקורות שמביא המהר"ם, עולה שהוא רואה שכירות בית, בדומה לשכירות פועל: אין מדובר לדעתו על מכירה לזמן, אלא על התחייבויות הדדיות. התחייבות בעל הבית להעמיד את המושכר, והתחייבות השוכר לתשלום. על כן, במצבי אונס יש הגיון לפטור את המתחייב.
לעומת זאת הרשב"א סובר ששכירות היא כמכירה לכל דבר ואי אפשר לבטל מכירה בטענת אונס.
הבית יוסף7 הביא את המחלוקת והכריע באופן ברור כרשב"א. הרמ"א8 הביא את המחלוקת והכריע ללכת אחר המוחזק. נחלקו בדבר גם פוסקים מאוחרים יותר9. על כן, כל שלא התנו או שאין מנהג בדבר, יש להתייחס לשאלה זו כספק - והמוציא מחבירו עליו הראיה.


אמנם במקרה שהתנו ביניהם מלכתחילה שחיוב השכירות יתקיים גם במקרה של אונס התנאי מחייב. במקרה דנן נחתם הסכם בנוסח הבא: "כל זמן שאחד השוכרים בחיים, והנכס ראוי למגורים סבירים חייבים השוכרים בכל התחייבויותיהם, גם אם הם יעזבו את הנכס מחמת אונס לפני תום תקופת השכירות".

בגליון הבא, נדון באופן ספציפי האם במקרה של עזיבת הדירה בשל גירושין, ניתן לחייב את הנתבע בתשלום השכירות כולה.
______________________________________________________

1 בשו"ע חו"מ שיב, ז.
2 הדגשנו שאלו שתי סיבות שונות שכן הראשונים נחלקו האם להלכה שכירות כמכר, הרמב"ם המצוטט בראש דברינו סבור ששכירות כמכר ואילו לדעת התוספות (ב"מ נו,ב ד"ה והאי, ע"ז טו,א ד"ה והשתא) שכירות אינה כמכר לדבריהם אנו זקוקים גם לנימוק השני.
3 תשובת הרשב"א ב, שכח וראה גם א, אלף וכ"ח.
4 מובא במרדכי ב"מ שמה.
5 חו"מ שלד, א.
6 חו"מ סימן שיא, ג.
7 שיב, כב.
8 שלד, א.
9 הש"ך שלד, ב כדעת מהר"ם והמחנה אפרים (שכירות סימן ה) חולק על הש"ך ומכריע להלכה כדעת הרשב"א.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il