פרשת אמור עוסקת בעיקר בהלכות הקשורות לכהנים. מציאותה של שכבת כהנים בעם, מקבלת משמעות מיוחדת כאשר מדובר בהלכות ציבור ולא רק בהנהגות חייהם של יחידים שנולדו לאבא כהן. יתכן מאוד והמושג כהונה לא היה קיים, אם לעם ישראל כעם, אין משמעות מעבר לאוסף של פרטים שיש להם מכנה משותף. ההיבט הלאומי של החיים הרוחניים של עמנו, נדחק מחיינו כיהודים, כל זמן שלא הייתה קיימת ישות יהודית מדינית עצמאית ולו גם באופן חלקי. לכן, לקראת יום העצמאות הקרוב, נדון השבוע בשאלת מיקומה של העצמאות המדינית בחיים הרוחניים של עם ישראל, מתוך בחינת השכנת השכינה במקדש, מקום פעולתם של הכהנים.
שלמה המלך בנה את בית המקדש במשך שבע שנים. הוא החל לבנותו בחודש אייר של שנתו הרביעית כמלך וסיים לבנותו בחודש מר-חשון של השנה האחת עשרה למלכותו. וז"ל הכתוב:
"וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיקֹוָק: ... וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל משפטו מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים"
(מלכים א ו' א,לח).
מיד אחר כך מובא:
"וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְכַל אֶת כָּל בֵּיתוֹ" (שם, ז' א).
שלמה עשה את המסיבה הגדולה של חנוכת הבית בחודש תשרי. וז"ל הכתוב:
"אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן: וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: ... וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם"
(מלכים א פרק ח' א, סה)
באירוע זה התרחשו שני מאורעות מאוד משמעותיים שהפכו בית המקדש למה שהוא.
המאורע הראשון הוא הכנסת הארון לקדש הקדשים, מה שמשנה את מעמדו של הבית מ"במה גדולה" למקדש" (ירושלמי מגילה פרק א הי"ב).
המאורע השני הוא ירידת הענן על הבית והאש על המזבח, מה שהוכיח כי הקב"ה השכין שכינתו שם.

הכתוב איננו מפרט באיזו שנה חגגו שלמה והעם את חנוכת הבית.
אפשר לומר כי החגיגה התקיימה בשנה האחת עשרה, חודש לפני סיום העבודה בחודש מר-חשוון. אפשר לומר כי היא התקיימה בשנה השתיים עשרה, אחד עשר חודשים לאחר סיום העבודה.
אפשר גם להסביר בדרך שלישית. מיד אחרי תיאור החגיגה, מובא בכתוב:
"וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת: וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן: ...וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ" (שם, ט' א, י).
אם כך, יתכן והחגיגה הגדולה התקיימה בחודש תשרי של השנה העשרים וארבע, בתום עוד שלש עשרה שנה בהם בנה שלמה את ארמונו ואת כל קריית ממשלתו. בכך הפך שלמה את ירושלים ל-"קִרְיַת מֶלֶךְ רָב: אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב" (תהלים מ"ח ג-ד).
רק אז הוכנס הארון לקדש הקדשים, רק אז ירדה השכינה ושכנה שם.

המסקנה העולה מדברים אלה היא כי אי אפשר להפריד את הבניין הלאומי והמדיני מהבניין הרוחני. עצמאותה ובניינה של ישות מדינית היא תנאי לשלמות רוחנית ותורנית.

הבה נתפלל כי נזכה, מתוך הודאה לקב"ה על עצמאותנו המדינית, גם להתעלות רוחנית
שתאפשר השכנת שכינה מחדש בצורה גלויה בירושלים, בית ישראל, עיר הקודש והמקדש.