תשובה:
אם יגמר המצבר אין זה מוגדר כנזק כספי, שהרי ניתן להניע מחדש על ידי כבלים והמצבר יטען מחדש תוך כדי נסיעה (ע"י האלטרנטור), לכן לכל היותר יש כאן גמילות חסד שהיא למנוע טירחה ובזבוז זמן של בעל הרכב. אמנם עוסק במצוה פטור ממצוה אחרת, אך רק בדבר שמוגדר כמצוה, כגון: השבת אבידה, אך כאמור כאן אין הפסד ממוני ואין זה בגדר השבת אבידה. גם אין כאן משום מצות "הקם תקים עמו" שהרי אינו תקוע באמצע הדרך.
לכן נראה, שעליך להמשיך לתפילה במניין, ורק אחר כך לחזור למקום ואם זה עדיין רלבנטי לחפש את בעל הרכב.
בעניין גדר העוסק במצוה פטור מן המצוה ישנם עוד פרטים רבים, אך במסגרת תשובה זו אין המקום להאריך בהם.
מקורות:
דין עוסק במצוה פטור מן המצוה מקורו בגמ' בסוכה (כ"ה ע"א), ולגבי אבידה עיין בגמ' בבב"ק (נ"ו ע"ב) שלרב יוסף שומר אבידה הוא ש"ש כיון שבשעה שעוסק בניעור האבידה נפטר ממצות צדקה ואינו חייב לתת לעני פרוטה באותו הזמן. לכן, לכאורה היה מקום לומר שאם עוסק במצות השבת אבידה פטור ממצות התפילה, אולם כאמור אין כאן השבת אבידה או דבר אחר המוגדר כמצוה לעניין זה.
יותר מכך, בהשקפה נוספת נראה שהמצוה שבה עוסק השואל היא מצות התפילה, שהרי נחשב עוסק במצוה לאו דווקא בשעה שעושה המצוה אלא אף ההולך לדבר מצוה נחשב כעוסק במצוה ממש ונפטר ממצוה אחרת באותו הזמן, כמבואר בשו"ע בהל' סוכה (או"ח תר"מ, ז'): "שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה, בין ביום ובין בלילה". ועיין בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' רע"ה) שכתב "נראה פשוט מכל הפוסקים דגם בהליכתן מקרי עוסק במצוה". לכן, יש לפטור את ההולך להתפלל ממצוה אחרת המזדמנת בדרכו.
אמנם בשו"ת יביע אומר (ח"ד יו"ד סי' י"ט) מביא בשם שו"ת שם אריה (חיו"ד סי' ס"ד) שהעוסק במצוה פטור מן המצוה היינו כששניהם מצות שבין אדם למקום, אבל העוסק במצוה שבין אדם למקום ובאה לידו מצוה שבין אדם לחבירו אינו נפטר מהמצוה שבאה לידו. ולפי זה היה מקום לומר שתידחה מצות התפילה שהיא מצוה שבין אדם למקום מפני מצות גמילות החסד. אולם הגר"ע יוסף מכריע לבסוף שאין לחלק בזה בין מצות שבין אדם לחבירו למצות שבין אדם למקום. וכל שכן כפי הנאמר לעיל שאין כאן מצוה מוגדרת לעניין זה שמצוה אחרת תידחה מפניה.