כשנשלחו המרגלים, נתבקשו לבדוק את עוצמת העם הכנעני, "החזק הוא הרפה". מעתה ואילך כל הרוצה לבדוק חוזק כלשהו ישתמש במטבע לשון זו. הכותל שנועד למנוע נזק בין שכנים צריך להיבחן לפי הריב"ש אם "חזק הוא הרפה". רבי אברהם חיים אדדי (לוב וצפת, המאה ה-19, שו"ת ויקרא-אברהם) מספר שניתן להעיד על מותו של אדם אם "לשונו תפוס בשיניו בחוזק", אלא שיש "להבחין החזק הוא הרפה". גם תמיסות נבדלות זו מזו בחוזקן, וכפי שקובע הט"ז שיש "חילוק בין ים המלח לשאר מים... דלפעמים יש בשאר מים חילוק זה, החזק הוא הרפה". ור' אליהו (שו"ת יד-אליהו פולין וליטא, במאה ה-18) יודע לומר ש"אין חילוק בין יין ליין החזק הוא הרפה, דהא אין שיעור למזיגת המים".
וכך נבדלים ביניהם קולות, עד שיש מי שמתרעם על בחירת חזן שאיננו בקי, וכל מה שאיכפת לקהל הוא "שאגת קולו, החזק הוא הרפה, וצלצלותיו" (יד-יהודה). וכך גם מחלה, ש"זה תלוי לפי מחלת מעיו ולפי טבעו החזק הוא הרפה" (ערוך-השולחן), וכן אונו של גבר - "החזק הוא הרפה" (שו"ת מהריט"ץ).
אך לא רק בני אדם; גם מסמך משפטי יש לבודקו "החזק הוא הרפה, ואם יש בו כח לעמוד לפני יושבי על מדין, או אם יש פה לבעל דין להשיב עליו" (שו"ת אבקת-רוכל). וכך גם סברות - "אף כי דברי מר אמרותיו צרופה... אחווה גם דעתי החזק הוא הרפה" (שו"ת משאת-בנימין). נחזור לחזן שמוזהר ע"י בעל שו"ת רביד-הזהב, להבחין בין אותיות דגושות או רפות, ולקוראן "כפי משפט מוצא מבטאן, החזק הוא הרפה ולא יחליפנו ולא ימיר אותו".