דף טו.
השוחט לחולה בשבת:
- ר' אחא וי"א רב יצחק בר אבר א"ר – אסור לבריא שהרי אינו ראוי לכסיסה לפני השחיטה.
- רב דימי מנהרדעא – מותר לבריא שהרי גם בשביל כזית בשר לחולה צריך לשחוט את כל הבהמה.
- רב פפא – כשבער"ש היה חולה והבריא מותר לבריא כי הבהמה לא הייתה מוקצה בער"ש.

המבשל לחולה בשבת:
- ר' אחא וי"א רב יצחק בר אבא א"ר – מותר לבריא שהרי הבשר ראוי לכסיסה לפני הבישול, ורב השתיק את התנא ששנה שבשוגג יאכל ובמזיד לא.
- רב דימי מנהרדעא – אסור לבריא, גזירה שמא ירבה בשבילו. ולרב פפא כשקצץ מהמחובר בשבת אסור שהרי בכניסת שבת היה מוקצה.

משנה. א. השוחט (בדיעבד):
1. במגל – כשר. [הגמ' מסבירה שבמגל יד אסור לכתחילה שמא יבוא לשחוט בצד הפגום.]
2. בצור וקנה – כשר. [הגמ מסבירה שהמשנה שנקטה לשון דיעבד היא כרבי שמדובר בתלוש ולבסוף חיברו.] [ הברייתא, בכל שוחטין, בצור, זכוכית, קרומית של קנה – היינו ר' חייא, שמתיר במחובר אפילו לכתחילה.]

ב. הכל שוחטין [בגמ'. הביאור: לדעת רבה (טז'.) הכל בשחיטה (וכל בע"ח טעונים שחיטה) ואפילו עוף ולדעת רבא (יז'.) (שהקשה על רבה וס"ל שהמשנה מתייחסת לדיני השוחטים)- כפשוטו ומה שהוצרך לנקוט דין זה פעמיים: חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר
.
ג. לעולם שוחטין [בגמ'. לדעת רבה (טז'.) ר' ישמעאל היא, שהפס' "כי ירחיב... ואמרת אוכלה בשר" מתיר בשר תאוה (ולרב יוסף המשנה כר' עקיבא והחידוש שלא חוזרים להיתר נחירה) ולדעת רבא (יז'.היינו בין ביום בין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה.]

ד.בכל שוחטין חוץ מ:מגל קציר,שיני בהמה,ציפורן [בגמ' (יח:) המחוברת בגוף] מפני שהן חונקים [בגמ' (יח.) בשן אחת מותר לשחוט] [לרבא (יז.) מותר גם בצור, זכוכית, קרומית של קנה].

גמ'. רב כהנא: השוחט [בגמ': בדיעבד] בכלי המחובר לקרקע:
- רבי פוסל, הגמ' מעמידה במחובר מעיקרא
- ר' חייא מכשיר, הגמ' מסבירה שאפילו לכתחילה.

ברייתא. בכל שוחטין: בתלוש, במחובר, כשהסכין למעלה וצוואר הבהמה למטה, כשהסכין למטה וצוואר הבהמה למעלה

ברייתא.
א. אופנים ששחיטתו כשרה:
1. השוחט בסכין המחוברת למוכני והגמ' העמידה בגלגל של יוצרי כלי חרס שמסתובב בכח אדם והברייתא שהשוחט במוכני פסולה היינו כשהגלגל מסובבה ע"י זרם מים.
2. השוחט במחובר לקרקע [והגמ' העמידה בתלוש ולבסוף חיברו].
3. נעץ סכין בכותל ושחט בה [והגמ' העמידה במחובר מעיקרו]

ב. היה צור יוצא מן הכותל או קנה עולה מאליו ושחט בו – פסול. ומעמידה הגמ' שמדובר במחובר מעיקרו.
ג.
דף טז'.
השוחט בגלגל:
- בברייתא המכשירה- מדובר בגלגל של יוצרי כלי חרס (שמסתובב בכח אדם) או בגלגל שמסתובב ע"י מים ובכח ראשון וכר' עקיבא שאמר שאם כפת חברו והפנה עליו זרם מים ומת – חייב, שהרי המים נידונים כחיציו והיינו בכח הראשון של זרם המים שנפלו עליו מיד לאחר שפתח את מעבר המים.
- ברייתא הפוסלת- מדובר בגלגל שמסתובב ע"י מים או שמדובר בכח שני (שקשרו במרחק מזרם המים) דהוי גרמא.

רבי רצה ללמוד שהשחיטה צריכה להיות במכשיר תלוש מהפסוק "ויקח את המאכלת", ור' חייא דחה הוכחתו באמרו שהפס' בא להשמיענו זריזותו של אברהם.

רבא, תלוש ולבסוף חיברו:
א. לעניין עבודה זרה: נחשב תלוש, שהרי אמר מר (שטמ"ק: רב) המשתחווה לבית שלו – אסרו, שהרי אם אמר שנחשב למחובר הרי לא היה נאסר שנאמר "אלהיהם על ההרים" ולא ההרים אלהיהם.
ב. לעניין הכשר זרעים: מחלוקת תנאים אם נחשב תלוש או מחובר (עי' לקמן).
ג. לעניין שחיטה: הגמ' (טז':) דחתה ג' נסיונות לפשוט שהוי מחובר או תלוש מג' חלקי הברייתא: 1. היה צור יוצא מן הכותל או שהיה קנה עולה מאליו – שחיטתו פסולה, משום שאפשר להעמידה בכותל מערה (שדינו כקרקע). 2. נעץ סכין בכותל ושחט בה – שחיטתו כשרה. ודוחה הגמ', שאני סכין שאינו מבטלה בכותל. 3. במחובר לקרקע – שחיטתו כשרה, ודחתה הגמ' שהכוונה לסכין שנעצה בכותל שלא מבטלה.