במה מדובר

האמורא

הכל שוחטים – לכתחילה

ושחיטתן כשירה – בדיעבד

וכולן ששחטו ואחרים רואים – כשירה בדיעבד

בעיות עם השיטה

תירוצים

1. טמא

רבה בר עולא

בחולין

בקדשים – כשאומר שלא נגע

כשלא נמצא ואחרים ראו שלא נגע

לגבי חולין – מה החידוש שמותר?

לגבי קודשים – כבר נאמר בזבחים!

לגבי חולין – צריך להעמיד חולין שנעשו על טהרת הקדש ושם כקודש.
לגבי קודשים – כבר נאמר בזבחים, וצריך לומר שכאן או שם הובא דרך אגב.

שאר השיטות -
ברור שלגבי הקדשים – עיקרו בזבחים, וחולין – שנעשו על טהרת הקודש אינן כקודש.

2. כותי

(בהנחה שכותי גרי אמת).

אביי -

כשישראל עומד על גביו

כשנכנס ויוצא/לא היה – בודקים אם אוכל

קשה

ראיות רבא משמירת יין (ע"ז)-
1. המניח כו"כ וישראל נכנס ויוצא. דחייה – "המניח" – בדיעבד.
2. "אין השומר צריך להיות יושב ומשמר".

עונה אביי – שם לא נגע ביין, אך כאן נוגע וחוששים.

1. קשה "אחרים",

2. ראיות רבא.

3. כותים גרי אריות.

רבא

כשנכנס ויוצא

כשלא היה – בודקים אם אוכל

1. קשה "אחרים".
2. כותים גרי אריות.

3. ישראל מומר לנבילות לתיאבון

רב אשי

כשבדקו הסכין לפני (כרבא)

כשבדקו הסכין אחרי

קשה

1. קשה "אחרים".

2. חולקים על רבא.

4. מומחין/מוחזקים

רבינא

שידוע מראש שהוא: מומחה (יודע ההלכות)

שרק אחרי השחיטה:

בדקו שהוא מומחה

אינו כאן, ואחרים מעידים זאת עליו

רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן

מוחזק (שחט כמה פעמים ולא "התעלף")

מעיד על עצמו שלא נתעלף

לא חוששים להתעלפות