לפי רוב המפרשים עם ישראל יצא ויבוא למלחמה לפי החלטת המנהיג , אך יש שפרשו כי העם יצא ויבוא לפי פסק אלעזר הכהן. על פיו יצאו ועל פיו יבואו (כז כא)
משתמשים בביטוי לתאר מנהיג שכולם שומעים בקולו , כגון מרן הרב : "ולא ידעו ולא יבינו שאין זו סברת מרן בש"ע שמפיו אנו חיין על פיו יצאו ועל פיו יבואו" (שו"ת צדקה ומשפט חלק אורח חיים סימן ה), או בפניה לחכם, כשמודיעים לו כי כל מה שיפסוק יהיה מקובל עליהם : "על פי התורה אשר יורנו ועל המשפט על פיו יצאו ועל פיו יבואו" (שו"ת מהרלב"ח סימן קכז).
כך הגבאי של חברא קדישא: "נראה כי בני חברא קדישא המה הבעלים ע"י הגבאי אשר על פיו יצאו ועל פיו יבואו ולו משפט הבחירה" (שו"ת קול מבשר א, א), או האומן הגדול הקובע כיצד יארגו את השטיחים: "שהרי הם אינם עושים המלאכה במצות הישראל, אלא במצות האומן הגדול, על פיו יצאו ועל פיו יבואו" (שו"ת זרע אמת סי' לב).
לעתים אין יוצאים ובאים לפי אדם, אלא לפי לוח השנה : "הישמעאלים שלנו יש להם לוח לעתותי היום והלילה שעל פיו יצאו ועל פיו יבואו הקוראים על המגדלים" (שו"ת ישמח לבב, חלק אורח חיים סימן י), וכן: "ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם, כי בלוח העמים ישפיקו... איוואן עומד על הבמה ו"תוקע בשופר" ועם ישראל שומע לקולו, על פיו יצאו ועל פיו יבואו... ועל פיו יחוגו וישבתו" (אלחנן ליב לוינסקי, עוד מעט על איצטגנינות).
גם סידור בעל סמכות יכול להיות מורה דרך: "גולת הכותרת "תכלאל עץ חיים" בקבעו סדר ונוסח תפילה מפורש ומבואר וביסוס הנוסח הנכון של מתפללי נוסח בלדי, ומאז נקבע על פיו בד"כ הנוסח בבתי הכנסיות בלדי, ועל פיו יצאו ועל פיו יבואו" (הרב פנחס קורח בהקדמתו לסידור תכלאל המבואר).