בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • חולין
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן שמחה

הדף היומי הקצר

חולין - דף ל'

שיעור דף יומי בקיצור

undefined

הרב אורי בריליאנט

כ"ד תמוז תשע"א
2 דק' קריאה 19 דק' האזנה

(כט: שורה 6 – ל. מתחת לאמצע)

ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או רק בסוף

המחלוקת
השאלה היא האם אפשר שתחילת השחיטה מוגדרת כ"שחיטה" –
ר"ל – לבסוף
,
רי"ח – מתחילה ועד סוף.

א. נפקא  מינה -
פסולים
– עולת העוף למטה
חיובים – שחוטי חוץ
חלותטומאה בהתעסקות עם פרה אדומה

ב. מה נחשב "תחילת השחיטה"
דווקא שלב שאין לו משמעות עצמאית,
כמו - מיעוט סימנים.[1]

אבל - אם להתחלה יש משמעות עצמאית – לפי כולם מתייחסים גם להתחלה.
למשל - בעולת העוף עשה סימן אחד למטה וסימן שני למעלה – שלפי כולם ההתחלה פוסלת (וכן בגוי ששחט סימן ראשון).

אבל – אם שחט סימן ראשון בחוץ - יש מחלוקת האם נחלקו
רבא – כמו מיעוט סימנים (שנחלקו בזה),
רב יוסף – כמו סימן למטה – שלכו"ע מתייחסים אליו.

(כט: באמצע)

ג. קושיות לכאן ולכאן

A. מהמשנה בפרה
פרה (ד,ד) – כל העוסקים בפרה אדומה נטמאים.
אם הפרה נפסלה:
אם נפסלה בשחיטה (רש"י – התנבלה) – אין כאן פרה כלל וכולם טהורים (גם מי שהתעסק לפני הפסול).
אם נפסלה בהזאת הדם – יש כאן פרה (עד הפסול), ומי שהתעסק עד הפסול טמא, ומי שאח"כ טהור.

1. ר' זירא – ראיה לר"ל שה"שחיטה" רק בסוף
כי אם ניתן לחלק את השחיטה לשלבים, ניתן לטמא את מי שהתעסק גם במקרה הראשון שנפסלה בשחיטה – שהרי התעסק עם "שחיטת פרה".
דחיית רבא - השלב הראשון נחשב שחיטה, רק אם בסוף השחיטה אכן הושלמה, אך כאן למפרע אין שחיטה כלל.

2. רבא – ראיה לרי"ח שהשחיטה גם מההתחלה
אם יש שחיטה רק בסוף, המשנה יכלה לחלק בין טמאים ללא טמאים גם בפרה שלא קרה בה פסול, אלא ש:
1. שחטו שני אנשים – הראשון יהיה טהור,
(לרבנן, אך לר' אלעזר בר' שמעון יש איסור על שניים לשחוט (אמנם בדיעבד כשר) ולכן לא סביר שהמשנה תחלק כך).
2. אחד ששחט והחליף בגדיו, שהראשונים יהיו טהורים.
דחייה – אכן ניתן היה לחלק כך, אך המשנה רצתה לעסוק רק בפרה שנפסלה.

(ל. 6+)

B. משחיטת פסח בחול המועד – ששחיטה רק בסוף (משנה פסחים סג.)
הקדמות:
איסור שחיטת פסח על חמץ – גם לכל קרבן כשר ששוחט במהלך החג.
פסח בחול המועד: לשמו – פסול, שלא לשמו – שלמים,
ממילא:
שחט פסח על חמץ בחוה"מ -
לשמו – פטור, שלא לשמו – חייב.
ומדייקים – סתמא=לשמו (ופטור), מכאן שפסח צריך עקירה (מח' בזבחים עג:).
ודחו בני החבורה – כאן מדובר שהתחייב בפסח שני, ולכן הפסח עדיין ראוי וצריך עקירה, אך אם לא ראוי לפסח שני – אז סתמא שלא לשמה (וכשר כשלמים).

ולענייננו – אם ישנה לשחיטה גם בהתחלה – נפסל לגמרי כבר בהתחלה,
אבל – אם רק בסוף, בהתחלה לא נפסל אבל נדחה מפסח שני (=עקירה), ואז סתמא שלא לשמה וצריך להיות כשר (וחייב על חמץ).
תשובת אביי – עדיין ראוי לפסח שני (דמיו) ולכן אין כאן עקירה עד הסוף.



[1][1] לגבי סימן אחד בבהמה – לא ברור האם זה נחשב "תחילה" כמו מיעוט סימנים, או שלפי כולם יש לו משמעות.



שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il