בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גליון מס' 143 בהוצאת בית הרב"

מגד מנחם אב תשע"א

undefined

הרב זאב קרוב

אב תשע"א
3 דק' קריאה
"ותבנה בית המקדש במהרה בימינו - ההכרה באה, שכל הקלקולים הפרטיים באה רק מחסרונה של הארת החיים הכלליים. חורבן בית המקדש שנטל כבוד מבית חיינו, הוא הוא הגורם שעולמנו נחשך, והנשמות סובלות מצרים ומחשכים... על כן מוכרחת הנשמה הישראלית לבקש את תיקונה בשורשה, יוחזר כבוד ה' על מכונו..." {עולת ראי"ה חלק א עמ' קכז }.


לחשוב ציבורית
מאז חרב בית המקדש חווה עם ישראל לא מעט חיי חושך. צרות וסבל אישי וציבורי, נדודים ורדיפות, מחלות ו"סתם" קשיים כאלה ואחרים. צרות אלה באות מפני שאדם לא רואה נכון את החיים ואת הסובב אותו וממילא הוא פועל ועושה דברים המסובבים חסרון וקשיים. מדוע אדם לא רואה נכון את חייו? מדוע קשה לו להיות בבחינת "חכם הרואה את הנולד"? מדוע אדם נוהג בחוסר זהירות למרות הידיעה על הסכנות והקטל בדרכים?
הגורם לכך הוא חוסר הארת חיים כלליים. כשחיי האדם הם אישיים ופרטיים וכוח ראיית החיים נמצאת בד' אמותיו של האדם אין הוא יכול לחיות חיים נכונים. מנקודת חיים נמוכה ומצומצמת נראה העולם באופן מעוות וחלקי.
אנו זקוקים להארת חיים כללית בכדי לגרש את החושך כדי למנוע גישה מוטעית לחיים.

עולם היחיד מוגבל ומצומצם ואין הקב"ה מאיר לאדם את החיים למענו בלבד. העולם נברא למען הכלל ולא למען היחיד. "אין השם יתברך מייחד שמו על הפרטי, כי הפרטי בלא צירוף הכללי אינו תכליתי כלל." (משך חכמה פרשת אחרי מות).
בית המקדש היה המקום דרכו הקב"ה האיר לנו הארת חיים כלליים. בית המקדש היה מקום, דרכו עוברת עבודת העם כציבור והשראת השכינה על עם ישראל. חורבן הבית שנבע משנאת חינם, מהתכנסות בקונכייה האישית והתעסקות פרטית, הביא להפסקת הארת חיים כללית ולריבוי החושך והצרות בעולמנו.
אנו מתפללים לבורא העולם שיבנה את בית המקדש ויחזיר את הארת החיים הכללית לחיינו אבל עלינו מוטלת החובה לשנות את מרכז כובד חיינו מהחשיבה האישית והפרטית לחשיבה ציבורית.

בברכת האורח שבברכת המזון אנו אומרים "שיהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר". מה כוונת הברכה? האם היא באה לדאוג לנוחיותו האישית של האדם, לאמור, יהיה מקום עבודתך קרוב למגוריך ולא תאלץ לבזבז זמן ולהיתקע בפקקים בדרכך לעבודתך ?

הרב קוק מאיר את עינינו בהבנת הברכה. אם האדם שקוע רק בעצמו ובצרכיו הוא, הרי שחייו אינם חיים. כל אחד מאיתנו הוא חלק מהציבור כולו, ורק מתוך היותו קשור לציבור ופועל למענו יש משמעות אמיתית לחייו. " כי היחיד בקרב הציבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף " (ריה"ל)

לכן, חשוב מאד "שלא ישים למרכז חייו רק עניינו הפרטי". אל לו לאדם להיות שקוע וטרוד כל הזמן בצרכיו ונכסיו האישיים. הכרח הוא, "שענייני הציבור והכלל יהיו קרובים אל לבו". שישים מבטו כל הזמן גם אל צרכי הציבור ויהיה נכון לעזור ולסייע בכדי לקדם את הציבור כולו.
נכסינו האישיים צריכים להיות "קרובים לעיר". העיר מציינת את מקום חיי הציבור. לא מדובר בתיאור גאוגרפי גרידא, כי אם במשמעות מקום העיר שהוא מקום חיי הציבור.
זוהי הברכה לשלמות חיי האדם. שיהיו עיסוקיו האישיים נעשים כל הזמן מתוך קרבה נפשית ומעשית לצרכי הכלל. גם בית המקדש מקום עבודת הציבור והכלל, ייבנה ויתקיים בשעה שחיינו האישיים יהיו דבוקים ומחוברים בחיי הציבור.
החלוקה בעם ישראל לפרטים ולמחנות, הפיצולים הרבים, מביאים לחשוב ב"קטן", באופן מאד פרטי ומצומצם. אני עסוק בישיבה שלי, אני דואג לפרנסה שלי, לישוב שלי וכדומה. אווירה זו מרחיקה אותנו מהארת חיים כללים ומבניית בית המקדש השלישי.
"התשוקה היותר גדולה שממלאת את לב הגדולים שבבני אדם, השלמים והצדיקים היא להיות תמיד עובד עבודת הכלל. להיטיב כפי כוחו אל הכלל כולו כפי אשר תשיג ידו, שזוהי עבודת ה' התמימה במובנה האמיתי... אם כן, לא רק השעות שבהן הוא מתייחד בפועל בעבודת הכלל הן מלאות מתעודת חייו, כי אם כל שלשלת חייו, כל צרכי השלמתו, בין הרוחנית בין החומרית כולם יהיו לתועלת להגדיל טוב הכלל". (עין איה שבת י סימן ט).


אנו מתפללים שבמהרה נצא מחיים "בגובה העיניים". אנו רוצים חיים מאירים אור הרבה יותר גבוה. אור אמת אשר יסלק כל עיוות וחושך מחיינו. אנו רוצים שהשינוי ייעשה במהרה ולא באיטיות.
"השאיפה למהירות הבנין נותנת מעוף של קדושה מברקת בנשמתנו, והשקיקה, שהמהירות הזאת תהיה בימינו, מקשרת את כל מהות החיים שלנו, גם בצורתם הזמנית, ליסוד הקדושה השלמה העליונה, שכל הארץ תאיר מכבודה, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" (עולת ראי"ה שם).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il