רש"י בפירושו לפרשת השבוע מדגיש את הרעיון של סיבה ותוצאה. רש"י מציין שזה נכון במובן השלילי וגם במובן החיובי. במילותיהם של חכמי המשנה, "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה". לכן חכמינו מתארים את האדם החכם כמי שרואה את הנולד, שצופה את תוצאות המעשים והאירועים. לא רק המעשה של הפרט הוא בעל חשיבות. גם לרצף המעשים ולהשלכות שנובעות מאותם מעשים של הפרט חשיבות לא פחותה.
החייל היהודי שלוקח אליו אישה יפת תואר בשבי ברגע של תאווה איננו מתכנן שהתוצאה הסופית של המעשה הזה תהיה מריבה מתמדת ושנאה בבית ובסופו של דבר בן סורר ומורה. אך בחיים לכל התנהגות יש השלכות שרבות מהן אינן מכוונות, וכך גם למעשים שנובעים משיקול דעת לקוי ומתשוקה בהמית.
אך גם ההיפך מזה נכון. מעשה חיובי ברוח המסורת והתורה מוליד עבור עושהו הזדמנויות בלתי צפויות לעשות עוד מעשים של טוב וחסד. קיום מצוות מוביל ליצירת גדר הגנה שמקיפה את ביתו של האדם ומועילה לו בהרבה דרכים אחרות ובלתי צפויות. שוב, היהדות מחויבת לראיה ארוכת טווח בחיים ולהבנה שאין מעשה שאדם עושה בחייו שבאמת אין לו השלכות כאלה או אחרות.
אדם שעושה מעשה צדקה וחסד יקבל הרבה הזדמנויות נוספות לעשות צדקה וחסד. קמצן יגלה מהרה שאיש לא יבקר בביתו או במשרדו. אולי בתחילה הוא יחוש הקלה בעקבות זאת, אך בסופו של דבר הוא יצטער על כך, מפני שנלווה לזה גם אובדן מעמד, שם רע ובדידות של הנשמה.
מספרים על איש עשיר שבגלל עושרו נתן כל כך הרבה צדקה ולכן באו לביתו מבקרים רבים והוא זכה לכבוד גדול בקהילה. אנשים באו אליו לקבל עצה ונחמה, על אף שלא הצטיין במיוחד בפיקחות או בחוכמה. יום אחד הוא החליט שלא ייתן עוד לצדקה. כשהחדשות האלה פשטו, הידלדל מספר המבקרים בביתו חיש מהר, ובסופו של דבר אנשים הפסיקו להגיע. האיש קבל בפני אשתו ואמר: "אני לא מבין למה אנשים הפסיקו לבוא. הבדיחות המצחיקות שלי ועצותיי הטובות עדיין עומדות לרשותם".
לא פעם אנשים טועים לחשוב שהכבוד ותשומת הלב שהם מקבלים באים להם בזכות עצמם, כאשר הם ניתנים להם בעצם רק בגלל מעשיהם הטובים. ברור שמעשיו והתנהגותו של אדם הם הדברים שיוצרים את שמו הטוב ואת מעמדו בעיני בני אדם וגם בשמים.
הפסוק הפרשת האזינו מנוסח בצורה חריפה: "לו חכמו ישכילו זאת, יבינו לאחריתם." הפסוק מתייחס לא רק לעובדה שבני האדם מתים בסופו של דבר. אין ספק שהוא מדבר גם על ההשלכות של מעשינו כאן, בימי חיינו.