ניתן לקיים את התורה, כי לא נפלאת היא ובלתי מובנת, ולא רחוקה היא, ולכן לא צריך לעלות לשמים ולהוריד מחדש את התורה, כי התורה פה על הארץ .
השימוש המקובל בניב זה הוא הקרוב ביותר למשמעותו המקורית, ואומרים זאת על מטרה מסוימת שהיא ניתנת להשגה : "לכן משתדל ד"ר הרצל בכל כוחו להראות ולהוכיח כי מדינת היהודים לא בשמים היא, כי קרוב אלינו הדבר מאוד" (אחד העם, הקונגרס ויוצרו).
משמעויות אחרות של הניב נגזרות מהסיפור על מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בנוגע לתנורו של עכנאי. חכמים לא אבו לקבל הוכחות נסיות מכיוון שלא בשמים היא, ועל חכמים לפסוק הלכה בלי התערבות מלמעלה , ואין משגיחין בבת קול (בבא מציעא נט:).
לכן גם אליהו הנביא לא יכול לשנות הלכה ע"י נבואה : "אם יבא אליהו ויאמר היתר ואיסור אין תלוי בו דלא בשמים היא" (שו"ת חיים ביד סימן א), ובודאי שאין פוסקים לפי הקבלה כנגד כל הפוסקים : "עם כל הכבוד לרבינו האר"י ז"ל, עטרת בראש כל אדם, אנן קי"ל לא בשמים היא, ומהיכא תיתי להניח דברי הפוסקים המפורסמים, ולתפוס דברי האר"י ז"ל, כהלכה למשה מסיני" (שו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן כה). מאותו הטעם אי אפשר להכשיר ספר תורה שנעשה לו נס, ולומר שהנס מוכיח את כשרותו (שו"ת רביד הזהב סימן א), וגם בדברי חלומות אין להשגיח מאותה סיבה: "ואין אנו צריכים לחלומו של רבינו יעקב הצדיק ממרוייש זצ"ל ולא לפתרונו ששאל ע"י שאלת חלום, ואין משגיחין בדברי חלומות דקיי"ל לא בשמים היא" (שבולי הלקט, סי' קנו).
מקור נוסף שאין להשגיח בו הוא הנכתב בעיתון : "הנה כבר איפסקא הלכה אין משגיחים בבת קול כי לא בשמים היא וכו' ואף כי קלא אילן וקול עלה נידף מכותב הצייטונג (העיתון) הכי שקר אחת לבד נמצא שם" (שו"ת יהודה יעלה חלק א - יורה דעה סימן קנז).
התורה אינה בשמים אלא אצל גדולי התורה (שו"ת הרשב"א חלק ג סימן ז). לכן פוסקים הלכה לפי הוכחות הלכתיות : "דעתי בזה היא בראיות ברורות, ולא שמענו ראיות על דעתו, ולא בשמים היא, וכי נניח תלמוד ערוך ונלך אחר דברים חלושים בלא שום ראיה" (שו"ת יכין ובועז חלק א סימן ה).