בית המדרש

  • מדורים
  • ענג שבת
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

עלון מס' 1049

דיני השבוע ומנהגיו פרשת נצבים - וילך

undefined

רבנים שונים

אלול תשע"א
6 דק' קריאה
שבת פרשת נצבים - וילך
ההפטרה: "וש אשיש" (ישעיהו סא, י)
במנחה פרקי אבות: ה - ו
במוצש"ק לא אומרים "ויהי נועם... ואתה קדוש".

סליחות יוצאי אשכנז
מיום ראשון (הנוהג להתחיל את הסליחות באופן חגיגי במוצש"ק בחצות) מתחילים יוצאי אשכנז ומשכימים לסליחות, עד ערב יום כיפור.
במשנה ברורה (תקסה, יב) נאמר שרשאים לומר את הסליחות כל היום עד לשקיעת החמה. ברם, מלאחר חצות לילה ועד הנץ החמה - הוא הזמן המעולה לאמירת הסליחות.
נטילת ידיים וברכות התורה
יש לברך ברכות על נטילת ידיים ואשר יצר וברכות התורה קודם הסליחות (משנה ברורה מו, כז). המברך על נטילת ידיים לפני הסליחות לא יחזור ויברך אח"כ כשאומר הברכות. אבל אם הוא מתפנה אחר הסליחות, בסמוך לתפילה - יכול אז לברך על נטילת ידיים (משנה ברורה ו, יא).
יום רביעי, ערב ראש השנה - בסליחות אומרים תחנון אבל לא בתפילת שחרית, לא תוקעים בשופר.

התרת נדרים
נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה אחר תפילת שחרית על פי הנוסח בסידורים ובמחזורים וכד' (יש מערערים על הנוסח ואומרים "שמעו נא רבותי דיינים" (ואין אומרים "מומחים"); כן מדלגים על המילים "ובשם הוי"ה ברוך הוא" ועל המילים "ואפילו נזירות שמשון").
וכן אומרים את נוסח "מסירת מודעה" על פי הנוסח שם. ורמז נתנו לדבר בפסוק (במדבר ל, ב) "לא יחל דברו ככל (היוצא מפיו יעשה") - סופי התיבות הם 'אלול' (קצור שולחן ערוך סימן קכח סעיף טז).
כל יחיד ויחיד מתיר את הנדרים בפני שלושה אנשים, שכן התרת נדרים נעשית בפני שלושה. בשעת הדחק יכולים כמה אנשים לומר יחד את נוסח התרת נדרים, והמתירים יאמרו להם בלשון רבים "הכל יהיו מותרים לכם, הכל מחולים לכם, הכל שרויים לכם". ויש נוהגים להתיר נדרים בפני עשרה.
שלושת המתירים צריכים לשבת, כדין בית דין, ומבקש ההתרה אומר את הנוסח בעמידה, כדין בעל דין.
מי שלא ערך התרת נדרים בערב ראש השנה יכול לעשותה בעשרת ימי תשובה עד יום הכיפורים (ויש נוהגים לערוך התרת נדרים ביום שאומרים בו סליחות שלוש עשרה מידות).
התרת נדרים זו מועילה רק לנדרים שאינו זוכרם. אבל אם נדר אדם נדר והוא יודע בו וזוכרו, הריהו צריך לפרט את הנדר לפני שלושה היודעים בהלכות נדרים, ולפחות בפני אחד מן השלושה הבקי בהלכות נדרים, והללו יתירו לו רק לאחר שמצאו לו פתח של חרטה, התופס על פי דין.
כאן מקום להדגיש, כי אדם צריך לשמור פיו מכל לשון שיש בו נדר או שבועה. מן הדין יש למחות בפני אנשים שלשון שבועה שגור על פיהם מבלי שיתנו את הדעת על מוצא פיהם ("אני נשבע"...", "בחיי", "בחייך", וכד'), כי ענייני נדרים ושבועות הם חמורים מאוד ואינם ניתנים לביטול בנקל

ערב ראש השנה: יש להניח עירוב בתבשילין . הרוצה להכין מיום טוב לשבת, חייב לערב בערב יום טוב עירוב תבשילין בפת ובתבשיל. בלעדי זאת אינו רשאי להכין מיום טוב לשבת. ראו בהרחבה בעלון הקודם. אם שכח להניח עירוב בעוד יום (רביעי) יכול להניח בספק חשיכה. בשעת הדחק יכול להניח עד לפני "ברכו" של ערבית.
הדלקת נרות:
יש להכין לפני כניסת החג את הנרות גם לליל שני של ראש השנה ולשבת שובה, וכן אש שתבער, בכדי שניתן יהיה להדליק ממנה. מברכים: להדליק של יום טוב ושהחיינו. יש שמדליקות לפני כניסת החג ויש המדליקות כשחוזרים מבית הכנסת (בהעברת אש).

ראש השנה
הקדיש. מראש השנה ועד יום הכיפורים נוהגים האשכנזים לכפול בקדיש את המלה 'לעילא', וכדי לא לשנות ממספר המלים בקדיש אומרים 'מכל' במקום 'מן כל', לאמר: 'לעילא לעילא מכל...'. כך כתוב ב'קיצור שולחן ערוך' וב'ערוך השולחן' לומר 'לעילא לעילא', בלי ו'. כן נהגו האשכנזים לומר בסוף הקדיש ובסוף תפילות העמידה 'עושה השלום במרומיו'. אבל הספרדים נוהגים בנוסח הקדיש כבכל השנה ואינם משנים דבר.
ההוספות והשינויים. בתפילות העמידה שמראש השנה ועד יום הכיפורים מוסיפים הוספות בארבע ברכות: לפני 'מלך עוזר' בברכת אבות - 'זכרנו לחיים'; לפני 'ונאמן אתה' בברכת גבורות - 'מי כמוך אב הרחמים / הרחמן' (בנוסח אשכנז אומרים בכל התפילות 'אב הרחמים', אבל הספרדים ובנוסח ספרד אומרים 'אב הרחמן', חוץ מתפילות מוסף של ראש השנה, שבת שובה ויום הכיפורים, במנחה של שבת ובנעילה אומרים 'אב הרחמים'); לפני 'וכל החיים' בברכת ההודאה - 'וכתוב לחיים'; ולפני חתימת ברכת השלום - 'בספר חיים'. אם שכח את ההוספות, כל עוד לא ביטא שם ה' שבחתימת הברכה חוזר ואומר את ההוספה ומתפלל כסדר (למשל חוזר ל'זכרנו' וממשיך 'מלך עוזר'). אבל אם נזכר רק לאחר שביטא שם ה', איננו חוזר, אבל רשאי לאמרה (חוץ מההוספה 'מי כמוך') ב'אלקי, נצור'.
מראש השנה ועד יום הכיפורים חותמים בברכת הקדושה - 'המלך הקדוש', ובברכת השיבה שופטינו 'המלך המשפט'. הטועה, או המסתפק, שחתם 'הא-ל הקדוש' - אם נזכר תוך כדי דיבור (שיעור אמירת המלים 'שלום עליך רבי') ואמר 'המלך הקדוש' יצא ידי חובה - ובלבד שלא התחיל עדיין בברכה שלאחריה. ואם הוא לאחר השיעור של כדי דיבור, או שכבר התחיל בברכה הבאה, חוזר לראש התפילה. הטועה, או המסתפק, שחתם 'מלך אוהב צדקה ומשפט' - אם נזכר תוך כדי דיבור ואמר 'המלך המשפט' יצא, ובלבד שלא פתח בברכה שלאחריה. אבל לאחר השיעור של כדי דיבור, אינו חוזר.
בעשרת ימי תשובה נוהגים לומר 'שיר המעלות ממעמקים' בין 'ישתבח' לקדיש. העומד בין פרק לפרק בפסוקי דזמרה רשאי לאמרו עם הציבור. בנוסח אשכנז אין אומרים 'שיר המעלות ממעמקים'.

תקיעות שופר
חובה לשמוע 100 תקיעות היוצאים משופר. לפני התקיעות מברכים וברכה זו נאמרת לכל התקיעות, דמיושב ובתפילת מוסף, לכן, אין להפסיק בדיבור מברכת התקיעות עד סוף התקיעות שאחרי מוסף. רצוי לא לומר 'יהי רצון' שבין התקיעות.
לכתחילה יש להתחיל בתפילת מוסף לפני זמנה של מנחה גדולה (12.00 בערך). במוסף, 'ומפני חטאינו', יש לומר 'ואת מוספי יום הזכרון'. אם אמר 'ואת מוסף' ביום הראשון של ראש השנה, אם עדיין לא ביטא שם ה' בסיום הברכה, חוזר; ואם כבר ביטא שם ה', אינו חוזר. וביום השני, אף אם נזכר לפני סיום הברכה, אינו חוזר. ב'עלינו' יש לומר 'שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים לאל לא יושיע' לפני 'ואנחנו כורעים' (וכן בכל השנה). יש להפסיק בין 'ומתפללים לאל לא יושיע' לבין 'ואנחנו כורעים'. בחזרת הש"ץ כורעים ב'ואנחנו כורעים', והנופלים על פניהם יפרסו בד או נייר כנגד פניהם (ולא כנגד ברכיהם דווקא), כי אסור להשתחוות כשהפנים כנגד הקרקע.
במקום שנוהגים לתקוע באמצע מוסף של לחש, יחיד העומד עדיין באמצע הברכה מפסיק בתפילתו להאזין לתקיעות, ורק אחרי שגומר את הברכה אומר 'היום הרת עולם'.


המתפללים מנחה גדולה מיד אחרי תפילת מוסף, לפני הסעודה, לדעת הגר"א אין אומרים 'אבינו מלכנו', אפילו כשראש השנה חל בימי חול.

ליל ב' של רה"ש: מתפללים ערבית רק לאחר צאת הכוכבים בוודאות. אף בבית לא יכינו שום דבר להדלקת נרות, לסעודה וכדומה רק לאחר צאת הכוכבים - יניח לפני הקדוש ובהדלקת הנרות פרי חדש או ילבש בגד חדש ויכוון בשהחיינו גם על זה.
יום ב' של רה"ש תפילה ותקיעות כמו ביום הראשון. במנחה, גם מנחה קטנה לא אומרים אבינו מלכנו בגלל ערב שבת.

שבת שובה פרשת האזינו
ההפטרה: "שובה ישראל" (הושע יד, א).
מוצש"ק: ערבית לא אומרים "ויהי נועם... ואתה קדוש". אומרים "ויתן לך".
יום ראשון: צום גדליה (נדחה)

יום הכפורים
יום חמישי בערב - ערב יום כיפור - מנהג כפרות
יום שישי ערב יום כיפור שחרית - באשמורת הסליחות בקצרה בלי נפילת אפים. לא אומרים "מזמור לתודה", לא אומרים אבינו מלכנו וגם לא למנצח. חייב להרבות בסעודה, ואסור להתענות אפילו תענית חלום. רוחצין וטובלין, אפילו אבל בתוך שבעה רוחץ וטובל סמוך לשקיעת החמה.
מנחה: אחרי אלקי נצור בתפילה אומר: "יהיו לרצון, ואח"כ וידוי ועל חטא. באמצע הוידוי ועל חטא יכול להפסיק לקדושה, לפסוקים "קדוש קדוש" ו"ברוך כבוד", לאמן יהא שמיה רבא בקדיש ואחר דאמירן בעלמא, לאמן אחר אתה קדוש ואחרי שומע תפילה, לתיבת "מודים אנחנו לך", והכל כדין באמצע קריאת שמע. ואם שכח ולא אמר "יהיו לרצון" קודם הוידוי, יאמר זאת במקום שעומד קודם שמפסיק לנ"ל. (וכך הדין כשעומד באלוקי נצור כל השנה). לא אומרים אבינו מלכנו.
סעודה מפסקת. מפסיקין לאכול מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקודש. אם קיבל בפיו התענית אסור לו כבר לאכול.
קודם שהולכים לבית הכנסת מברכים הילדים שיאריכו ימים ויהיו עובדי ה'. ואיש את רעהו יפייס. זכות גדולה למחול מחילה גמורה לכל אלה שצערוהו.
מיום כפור עד אחרי ראש חודש חשון לא אומרים תחנון.

חג הסוכות
יום רביעי בלילה. קידוש בסוכה. גם הנוהגים לקדש בישיבה, בגלל ברכת "לישב בסוכה" עובר לעשיתה, יקדש מעומד. לאחר הקידוש יברך לישב בסוכה עובר לעשיתה (כלשון הרמב"ם והשו"ע תרמ"ג וכך פסק הגר"א). המסובים היוצאים בקידוש מפי אחר ושומעים גם ברכת לישב בסוכה מאומר הקידוש ומוכנים לצאת בקידוש לא יאמרו עוד פעם לישב בסוכה. ואחר יברך שהחיינו. ויאמר אושפיזין.
ליל ראשון חובה לאכול כזית פת בסוכה, וצריך לכוון על מצוות עשה כמו באכילת מצה בליל ראשון של פסח.
כל שבעה ימים עושה סוכתו קבע וביתו עראי.
שחרית - נטילת לולב. נוטל האתרוג בשמאל כשהוא מהופך והלולב בימינו ומברך על נטילת לולב ושהחיינו, אח"כ הופך האתרוג כשהפיטם למעלה ואז מכוון לצאת בנטילת הלולב. ומנענע למזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה ומטה.
אומרים הלל שלם עם 4 המינים, הושענות. מוציאים 2 ספרים לקריאת התורה. בראשון 5 קרואים בפרשת אמור (ויקרא כב, כז). בשני קורא למפטיר בפרשת פנחס (במדבר כט, יב). ההפטרה: "הנה יום בא" (זכריה יד, א).
בחול המועד לא מניחים תפילין, תפילה של חול ויעלה ויבוא, הלל, הושענות ומוסף של חג.
ערש"ק: פותחים ב"מזמור לדוד".
שבת חוה"מ שחרית: הלל, הושענות ולא נוטלים לולב. יש נוהגים לקרוא "קהלת". במגילה כשרה מברך "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו". מוציאים 2 ספרי תורה. בראשון 7 קרואים בפרשת כי תשא (שמות לג, יב). בשני מפטיר בפרשת פנחס. ההפטרה: "והיה ביום ההוא" (יחזקאל לח, יח).
במנחה לא אומרים צדקתך. במוצש"ק: בערבית לא אומרים ויהי נועם. אומרים ויתן לך.
יום שלישי בערב ליל הושענא רבה. נוהגים לקיים תיקון ולהיות ערים לקראת הוצאת פתקי "גמר טוב". שחרית אומרים את כל ההושענות וחובטים הערבה.
יום רביעי ליל שמחת תורה: בהדלקת הנרות מברכין שהחיינו. ז' הקפות עם ספרי תורה. לאחר ההקפות נוהגים לקרוא לתורה לשלשה "וזאת הברכה".
שמחת תורה שחרית : הלל שלם. קריאה בתורה בפרשת וזאת הברכה. נוהגים שכל הציבור עולה לתורה (גם ילדים לפני בר מצוה).
תפילת גשם : מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" במוסף (גשם, ג בסגול ולא בקמץ).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il