ספק מול חזקה

המשנה – בדקה עצמה ונמצאה טמאה, ממתי חוששים שהיתה טמאה לפני כן?
שמאי – לא חוששים.
הלל – חוששים מהבדיקה הקודמת.
חכמים – 24 שעות או הבדיקה הקודמת (הקצר ביניהם).
(הגבלות:
החשש הוא רק ספק (לא אוכלים ולא שורפים).
תוס' – דווקא בקודשים ותרומה, אך בחולין לא חוששים).
סברות וקושיות
סברות: שמאי – לאישה יש חזקת טהרה, הלל וחכמים – החזקה הורעה (שהרי דרכה מתישהו לראות).
קושיות:
1. מקוה – טבל ומדד ונמצא חסר, האם חוששים אחורה?
הדין במקוה – חוששים ודאי,
ואילו בנידה – לשמאי לא חוששים, ולהלל וחכמים – ספק .
תשובה -
1. במקווה יש חזקת טומאה של הדבר שהטביל.
2. ניסיון להבדל נוסף -
במקוה החזקה שהוא מלא אינה טובה – שהרי כרגע חסר, והחיסרון הוא תהליך שקורה כל הזמן.
דחייה – גם באישה – כרגע ראתה והראייה היא תהליך.
2. חבית תרומה (ב: באמצע) – הפריש ואח"כ בדק ומצא שהחמיץ.
הדין בחבית – חוששים אחורה מספק (אמנם 3 ימים אחרי הבדיקה ודאי טוב (לרי"ח). הבעיה רק לרבנן שלא מפרישים מחומץ על יין גם בדיעבד, בניגוד לרבי (ב"ב פד:))
תשובה -
1. בחבית יש חזקת טבל .
2. ניסיון להבדל נוסף -
בחבית החזקה שהוא מלא אינה טובה – שהרי כרגע חומץ, וההחמצה היא תהליך שקורה כל הזמן.
דחייה – גם באישה – כרגע ראתה והראייה היא תהליך.
[מה ההבדל בין חבית למקווה - שבמקוה ודאי ובחבית רק ספק? תשובה - אכן אין הבדל , וזאת מחלוקת תנאים גם במקווה –
ת"ק – ודאי פסול,
ר"ש – ספק (ברה"י – טמא, ברה"ר – טהור).
ביאור המחלוקת:
ר"ש לומד מסוטה -
ברה"ר – טהור, (ברה"י – טמא מספק, וזה שבסוטה זה ודאי, זה כי יש רגליים לדבר).
רבנן –
ברה"י מטמא ודאי – לומד מסוטה.
ברה"ר שמטמא -
שני הסברים:
[לא לומדים קולא מסוטה ברה"ר, שהרי שם אין מציאות כזו.
דחייה – הרי ברור שלפי כולם כן לומדים].
אכן באופן כללי ספק ברה"ר טהור, וכאן זה יוצא דופן כי יש תרתי לריעותא .
א"א ללמוד מסוטה, כי בסוטה זה תחילת טומאה, וכאן מדובר על סוף טומאה כשכבר יש חזקת טומאה והספק אם נטהר.
[העיקרון של שתי התשובות דומה].

3. מבוי (ג. באמצע)
כשנמצא שרץ במבוי, חוששים אחורה ומטמאים גם טהרות שעברו שם מוקדם יותר.


שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני