בשבת לפני תפילת מוסף אומרים (בקהילות אשכנז) את תפילת אב הרחמים. תפילה זו חוברה בזמן הפרעות של מסעי הצלב, ותוכנה הוא בקשה מהקב"ה לנקום בגויים על הדם הרב שהם שפכו.
סיבה נוספת לכתיבת תפילה זו היא מפני שמשפחות שלמות קדשו יחד את השם כשמיאנו להגיד בפה שהם מאמינים באותו האיש, וזה היה לאות ופלא בכל הגויים מסביב. על זה כתב גם הרב זצ"ל שגבורתם מתחברת עם גבורת לוחמי בר כוכבא. (תודה לרב אלחנן בן-נון שהאיר את עיני בנקודה זו.)
בסוף התפילה מופיעים פסוקים מהתורה, מהנביאים ומהכתובים שבהם קריאה לנקמה בגויים (כנראה שאז עדיין לא ידעו שקריאה לנקמה בגויים איננה התנהגות יפה). והנה בין הפסוקים מופיע פסוק שלכאורה נראה בעל כיוון הפוך לחלוטין : "ונקיתי דמם". לכאורה אם ה' אומר שהוא ינקה על הדם, אז מדוע הקריאה לנקמה בגויים. כמובן שיש גם סתירה פנימית בתוך הפסוק, כי מיד מופיעים המילים "לא נקיתי". גם עיון בהקשר שבו נכתב הפסוק מעורר תמיהה, כי כל הפרק (יואל ד') עוסק במשפט שהקב"ה יעשה לעתיד לבוא (בקרוב בימינו) בגויים על הדם הרב ששפכו.
אלא, שהכל נובע מנטייה טבעית שלנו לחלוקה סימטרית של הפסוקים והמשפטים שבתפילה, לשני חלקים שוים באורכם. אם נעיין בטעמים נראה שחלוקת הפסוק הנכונה היא "ונקיתי, דמם לא נקיתי." וכפי שמסביר רש"י במקום שה' אומר לגויים, שגם אם הוא מוכן לנקות על יתר החטאים שלהם, אבל, על הדם שהם שפכו בעם ישראל הוא בשום אופן לא ינקה, ולכן הוא ינקם מהם.
אפשרות נוספת להסביר את הפסוק היא שהחלק הראשון של הפסוק הוא בעצם שאלה, וחלקו השני של הפסוק הוא התשובה. כלומר "ונקיתי? דמם לא נקיתי." (תודה לרב אלחנן בן-נון שהאיר את עיני לגבי אפשרות ההבנה הזו)
נקפיד אם כך על חלוקה נכונה של הפסוק, כדי שחס וחלילה לא נהפוך את תוכנו, ומי יתן, שבזכות שנקפיד על כך, נזכה לראות את הנקמה בגויים בקרוב בימינו. אמן!