בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ואתחנן
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שירה מרים בת הילה

ואתחנן תשע"א

undefined

הרב דב בערל וויין

תשע"א
2 דק' קריאה
כידוע לכולנו בתורה יש רבדים רבים. חז"ל לימדו אותנו שיש שבעים פנים לכל מה שנכתב בתורה. אנחנו גם יודעים ששום מילה כתובה לא יכולה להעביר לנו באופן מספק את כל הניואנסים והמשמעויות האפשריות הטמונות בה. משום כך, התורה צריכה ביאור, פירושים והסברים, כדי לאפשר לנו להגיע להבנה אמיתית של המסר שהיא מבקשת להעביר לנו.
ספר דברים כולו הוא חומש של ביאור ופירוש לארבעת החומשים הראשונים של משה. ובהיותו כזה, מעצם טבעו כפירוש, הוא עושה שימוש במילים אחרות ובביטוים שונים כדי לתאר אירועים ומצוות שכבר הוזכרו בתורה. דוגמה טובה לכך מופיעה בפרשת השבוע, שבה התורה חוזרת על עשרת הדברות שנתגלו לבני ישראל בהר סיני. הניסוח כאן, בספר דברים, שונה מעט מהניסוח שלהן בספר שמות. בתלמוד, בפירושו למשנה, נאמר שההבדלים האלה - כמו השימוש במילה "שמור" במקום במילה "זכור" בעניין מצוות השבת - מלמדים אותנו שהקב"ה אמר כביכול את שתי המילים האלה בבת אחת, דבר הנשגב מיכולתנו ומבינתנו כבני אדם.
מה שהתלמוד מבקש ללמד אותנו באמירה הזאת הוא שכל הפירושים האפשריים וכל רובדי המשמעות של התורה ניתנו לנו במקביל, בבת אחת, בהר סיני. רק התורה שבעל-פה ועבודת פרשני התורה בכל הדורות מגלות לנו את רובדי המשמעות המקוריים האלה, כדי שנוכל ללמוד אותם ולנהוג על פיהם. עצם השימוש במילים שונות כדי להסביר לנו מה שכבר נכתב בתורה מצביע על כך שאנחנו יכולים להבין את התורה לעומקה רק באמצעות התורה שבעל-פה ופרשני התורה הגדולים בכל הדורות.
בדיבר האחרון בעשרת הדברות, משתמשת התורה כאן, בספר דברים, במילה "תתאווה", ואילו בספר שמות היא משתמשת במילה "תחמוד". בדרך זו התורה מציינת בפנינו שיש צורות שונות של השתוקקות ורצון. האחת היא דחף, רצון רגעי שצומח מהזדמנות, מנסיבות, כמו פרסומת באמצעי תקשורת או פגישה אקראית. רצון כזה איננו מתוכנן מראש, ומקורו בחולשה אנושית טבעית שיש לכולנו, הרצון להשיג את מה שעוד אין לנו. אבל יש עוד סוג של רצון שהוא תשוקה מממושכת ומתוכננת שהייתה חלק מחיינו שנים או עשרות שנים. היא גובלת באובססיה או בהתמכרות. שני סוגי הרצון האלה עלולים להמיט חורבן על האדם. התורה מזהירה אותנו מפני התסמינים של ההתנהגות ההרסנית הזאת. השימוש בפעלים השונים, להתאוות ולחמוד, מלמד אותנו שיש סוגים שונים של רצון ושעלינו להתגונן מפני כל הסוגים.
בתלמוד נאמר שהעיניים רואות, ואז הלב חומד. בשמירה על העיניים אנחנו שומרים גם על הלב. דוגמה זו של פרשנות עצמית של התורה מבהירה לכולנו את הלקח וקוראת לנו ליישם אותו בחיינו בתבונה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il