בית המדרש

  • הליכה לערכאות ללא רשות בית דין
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודית בת איטה

הנפקא מינות היוצאות מין השיטות

undefined

הרב ניר אביב

תשע"ב
4 דק' קריאה
אחת הנפ"מ בין השיטות האם מותר לילך לערכאות היכא שדנין שלא כדין תורתנו ויחויב בקנס גדול יותר מאשר בדיננו, לפי שאם אנו אומרים שהרשות היא מטעם הפקר בית דין הפקר הרי שהפקירו ממון המסרב וניתן לומר שאפילו יותר ממה שחייב באמת לפי דין התורה, שהרי בידם של בית דין לענוש ולקנוס שלא מן הדין (חו"מ סימן ב'). אך לפי השיטות האחרות הרשות לא תועיל להוציא ממנו על פי הערכאות מה שלא זכאי על פי דיננו. וכן מבואר בתומים (סי' כ"ב, כ"ו).
נפ"מ נוספת תהיה במקרה שחתמו קודם לכן על שטר שאם תתעורר בעיה יוכלו להתדיין גם בערכאות, והנתבע הוא גברא אלמא שלא רוצה לבוא לבית דין, וכך כתב היש"ש (שם): "ומצאתי במרדכי פרק מרובה (סימן ע"ד) בשם ר"י, דק"ל כמו שכותבים בהרשאות, שיש לו לדון בכל בית דין שירצה, בין בדיני ישראל בין בדיני אומות, דאי אינש אלם הוא, ואינו יכול לכופו בדיני ישראל, מותר לכופו בדיני אומות העולם. והא דאמר בפרק המגרש (גיטין פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני גוים, היינו היכא שיכול להכריחו בדין ישראל. אמנם מצאתי בשם ר' מאיר, דאין מותר להכריח בידי גויים אלא אם כן יתירו בית הדין, או ראשי הקהל. וכן כתב המיימוני בסנהדרין (פכ"ו ה"ז) שאם לא רוצה לבא לבית דין, נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני גוים מבעל דינו עכ"ל. ולפי דעתי נראה, שמהר"ם לא עלה על דעתו לחלוק על ר"י, כי מאחר שהתנה כך בשטר ונתן לו רשות לדון בערכאות של גוים, פשיטא דלעניין זה מועיל, שאין צריך ליטול רשות, ולא הוה כמתנה על מה שכתב בתורה. אלא שעוקר קצת התקנה שנהגו בבתי דינים שבישראל, שלא לדון בפניהם אלא ע"י רשות, אם כן היכא שמתנה בשטר, פשיטא שמהניא. וכן מה שכתב המיימונ"י, שצריך רשות בית דין, לא איירי אלא כשלא כתוב בשטר. וכן יראה להדיא מתשובת הרא"ש (כלל ס"ח סימן י"ג) שהביא הטור סימן ס"א".
כלומר דווקא היש"ש לשיטתו שנטילת הרשות מבית דין היא מטעם תקנה ולא מטעם הפקר בית דין הפקר, ניתן לומר שאם לא רוצה לבוא עמו לבית דין יכול לילך לערכאות ללא רשות בית דין. אך אם הרשות היא מטעם שליחות או מהטעמים האחרים חתימה על שטר כזה לא תועיל. התומים כותב שחתימה על שטר כזה מועילה שאם כבר הלך ודן בדיניהם והתחייב יותר מדין תורה, שאינו יכול לתבוע חזרה את ההפרש. לרמ"א הסיבה היא שהוי כקניין לקבל עליו קרוב או פסול אם לא חזר בו ונפסק הדין שאינו יכול לחזור בו, אך לדעת התומים אין חילוק ומעיקר הדין היה יכול לחזור בו גם לאחר פס"ד, אלא שמאחר וכבר הלך ועבר האיסור של שימת אויבינו פלילים, אם כן כשחוייב בדיניהם כיון שהלך אדעתא דהכי אינו יכול לחזור בו. לכן נראה שלתומים הרשות היא מטעם הסיבה השניה שהזכרנו שהיא הזילות של דין התורה וכו'.
א. סיכום
לסיכום נראה לחלק הדין לג' סוגי נתבעים:
1. שומר תו"מ.
2. מחלל שבת בפרהסיא.
3. חברה מסחרית או ממשלתית.
1. נתבע שומר תו"מ המסרב לבוא לבית דין חובה על התובע ליטול רשות מבית דין.
2. נתבע מחלל שבת בפרהסיא, פסק המנחת יצחק (ח"ט, סי' קנה) כך: "וע"ד אשה ישראלית מחללת שבת בפרהסיא, וגם בנה מחלל שבת ודר עם נכרית ל"ע, ועזבה את הדירה בחוב כמו אלפיים דולר, והאגודה הבונד כתבו לה מכתב קשה לשלם החוב, ולא צייתה להם, ובזה כתב כבודו דיש לו רשות לילך לדיניהם, דהנה קיי"ל מחלל שבת בפרהסיא הוי כמומר לכל התורה כולה, ואיתא בש"ע (חו"מ סי' כ"ו) בכסף הקדשים (סק"א בסופו) וז"ל שבפשיטות כל מומר גם ששייך בו אף על פי שחטא ישראל הוא מכל מקום לגבי משפט הו"ל כנכרי ממש לדון ליהודי כנגדו, בין כפי זכותו על פי חוקי התורה הקדושה בין כפי זכותו על פי ערכאות של גויים, ובבחינת כן משפטיך אתה חרצת, שכך הוא לגרעון זכותו שהרי יכול לאבד ממון עצמו כרצונו". עכ"ל. דעת המנחת יצחק לדונו כגוי לעניין שמותר להוציא ממנו בערכאות יותר מדיני ישראל, אך גם בזה צריך ליטול רשות מבית דין 1 .
3. חברה מסחרית כגון חברות ביטוח או חברה ממשלתית נראה שלמיקל יש מקום לסמוך על השיטות המקילות, הן על אלה המפרשנות את דעת הרמב"ם ושו"ע להקל היכא דאיכא אומדנא ברורה היכא שלא יבוא לבית דין (כסף הקדשים, כנה"ג), והן כיון שבד"כ חתומים הסכמים בהם כתוב שידונו לפי כללים וחוקים מסויימים ובבית דין של ערכאות שאז אין צורך בהפקר בית דין הפקר (יש"ש) [וכן מפורש בתומים (סימן כו ס"ק ב') וז"ל "אפילו לא הלך כלל בדיני אומות העולם רק השטר שכתב היה עשוי בדתי גויים הרי קבל על עצמו דיני גויים"], והן מצד ההשוואה לגברא אלמא שלא יבוא לבית דין שלחלק מן הפוס' אין צריך ליטול רשות מבית דין (כנה"ג לדעת רא"ש וטושו"ע). אולם ודאי שלכתחילה נראה שאין כדאי לסמוך על זה, לפי שנראה מרוב הפוס' שגם בכהאי גונא בעינן ליטול רשות מבית דין, וגם אין זו טירחה רבה, ראוי לעשות כן.
[דברינו נכתבו להלכה אך לא למעשה, ולמעשה צריך לבדוק מהו המנהג כיום, שיתכן שאם גם שלומי אמוני בית ישראל היראים נוהגים במקרה זה לילך לערכאות של גוים בלי רשות מבית דין, וסומכים על הדעה המקילה של רב פלטוי גאון והרא"ש, על כגון זה נאמר מנהג עוקר הלכה, או שמא כיון שמדובר באיסור תורה של "לפניהם" דהוי חילול ה', הוי איסורא ובזה לא אמרינן מנהג עוקר הלכה, וצ"ע] 2 .



^ 1.לפי הגרז"נ גולדברג אין צורך לטול רשות דוקא מבית דין שדן בפועל בד"ת, אלא כל ג' הכשרים לדון יכולים להזמין את הנתבע לחתום על שטר בוררות, ומשלא ייענה לפנייתם פעם אחת, יתנו רשות לתובע לתבוע בערכאות. עיין בביכורי אביב תשובה ה' בהערת השוליים.
^ 2.אכן, אח"כ שאלתי את הגר"י סילמן בעל הפתחי חושן המכהן כאב"ד בבית דינו של הגר"נ קרליץ ואמר לי שכך הם נוהגים במקרה וברור שהנתבע לא יבוא לבית דין אין צורך בתביעה ובית דין מתירים מיד. גם הגרא"י כלאב אב"ד הרבני אזורי ירושלים אמר שכן המנהג. ואם בבית המשפט פסקו לטובת התובע יותר ממה שמגיע לו בדין תורה, אמר לי הגר"י סילמן שהוא מחויב להחזיר את ההפרש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il