פרשה זו מסתיימת בתיאור לידתו של נוח. ד' מודה, כביכול, בצדיקותו של נוח, ונוח נושא חן בעיניו. חז"ל לימדו אותנו שהיו עשרה דורות מאדם הראשון ועד נוח. בכל הדורות האלה נראה שלא הופיע שום אדם שהיה ראוי לשאת חן מיוחד בעיני האל עד בואו של נוח ולכן הוא קיבל את השכר של כל הדורות האלה.
בכל זאת, נוח עצמו סופג ביקורות מעורבות, במקרה הטוב, מהמדרש והתלמוד בעניין גדולתו. הגישה הזאת ניכרת אצל כל המפרשים וגם התורה עצמה בפרשה הבאה, פרשת נוח. למעשה, המדרש אומר על סוף פרשת השבוע הזאת שהיה זה נוח שמצא חן בעיני האל, שנוח האמין שהוא מצא חן בעיני האל, אבל האל לא מצא חן כדי להיות נוכח במצב הזה. כל זה בא להדגיש את האכזבה המרה מעשרת הדורות הראשונים של האנושות.
התורה עצמה נותנת ביטוי לעבודה זו כשהיא אומרת שהקב"ה התחרט כביכול על כל עניין בריאת האדם ועל חופש הרצון והבחירה שהעניק לו. בני האדם, גם בני אדם צדיקים יחסית כמו נוח, התגלו ככישלון חרוץ, פשלה ענקית, טעות בעלת השלכות עצומות. כבר בפרשת בראשית אנחנו רואים שהם נגועים בכל סוג של התנהגות פלילית שאפשר להעלות על הדעת: עבודת אלילים, רצח, גילוי עריות, שחיתות, עבדות, כיבוש, קללות ואלימות. התורה מציירת לנו תמונה קודרת מאוד בפרקי הפתיחה שלה.
אם כך, מדוע הקב"ה מסכים לשאת, כביכול, את כל הרוע הזה? שוב, כפי שנראה בפרשת השבוע הבא, העונש של המבול וההשמדה של מיליוני אנשים בגלל חטאיהם אינו משפיע באופן ממשי על הדור הבא של האנושות. אז למה לא לוותר על כל העניין? שהקב"ה יסתפק בבריאת מלאכים, שאין להם שום רצון חופשי, שאינם חוטאים לעולם ושתמיד עושים את מצוותו?! אך לקב"ה יש סבלנות. הוא ימתין עוד עשרה דורות עד שסוף סוף יקום אדם שיצדיק את ניסוי בריאת האדם של האל.
רש"י מצטט את המדרש בפרשת השבוע שאומר שהבריאה של השמים והארץ, של כל היקום המורכב והנפלא הזה, הייתה שווה לו רק בזכות כניסתו של אברהם אבינו לתמונה. הקב"ה מוכן, כביכול, להמתין 20 דורות ולראות מיליוני אנשים סוטים מדרך הישר ומורדים בו, מכיוון שבזכות אדם אחד כל זה יהיה כדאי. אדם ראשון יכול היה להיות האדם הזה, אך הוא לא התאושש מהחטא הראשון בגן עדן. נוח יכול היה להיות האדם הזה, אך הוא לא התאושש מהטראומה של המבול ומהשתיינות שלו בעקבותיה. אך אנחנו רואים שבעיני האל, די באדם אחד ויחיד כדי להצדיק את כל תהליך הבריאה.
כל אחד מאתנו בחיי היומיום שלנו וביחסינו עם הזולת יכול להיות האדם הזה. חכמינו אמרו שכל אדם צריך לומר לעצמו "בשבילי נברא העולם". המשימה של בני האדם להצדיק במעשיהם ובהתנהגותם את הבריאה היא עדיין אתגר לכולנו, ועל אחת כמה וכמה כשמתחילה שנה טובה וחדשה.