בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

הפרת זכויות יוצרים ב'

undefined

הרב משה ארנרייך

תשע"ב
4 דק' קריאה
רקע עובדתי
חיים הינו צלם חובב, אשר מעלה תמונות שונות לאתר האינטרנט ויקי-שיתוף. הנתבעת היא חברה המפיקה ומפיצה שבועון בעל תפוצה רחבה. בשער אחד הגיליונות פרסמה הנתבעת תמונה אותה צילם התובע והעלה לאינטרנט במסגרת אתר ויקי-שיתוף. חיים לא קיבל קרדיט על הצילום, כלומר לא צויין שמו של התובע אשר צילם את התמונה.
חיים טוען, שהתמונה הועלתה לאתר ויקי-שיתוף, כאשר לצידה הוזכר הסכם השיתוף אשר מתיר את פרסום התמונה והשימוש בה, בתנאים מסוימים. התמונה פורסמה באינטרנט בכפוף להסכם השיתוף של ויקי-שיתוף CC-BY-SA-3.0) ). על מנת לעשות שימוש בצילום, על פי הסכם השיתוף חובה על המשתמש, אם רוצה לפרסם את התמונה, לציין את יוצר הצילום לצד התמונה (עקרון הייחוס- "by"). כמו כן, עליו לציין את שם הסכם הרישוי במסגרתו הותר פרסום התמונה, שכן בכך הוא מאפשר לעשות שימוש גם בתוצר שלו בהתאם לאותו רישיון עצמו (עקרון השיתוף הזהה – "sa"). החשיבות בציון הסכם השיתוף היא בכך שאזכור ההסכם מורה, במקרה שלנו לקוראי העיתון, שגם הם רשאים לעשות שימוש בתמונה שפורסמה בעיתון, בהתאם לאותו הסכם שיתוף. בעניין זה, ביקש התובע להבהיר, שהסכם שיתוף אינו מהווה ויתור על זכויות היוצרים, אלא התניה של הזכויות בדרישות המסוימות.
בעבר כבר פרסמה הנתבעת תמונה שהועלתה לאתר ויקי-שיתוף ללא מתן קרדיט, ואז הסתפק בפיצוי קל. כעת, אינו נכון להסתפק בפיצוי קל, אלא הוא דורש קיום חוק זכויות יוצרים, וחיוב בפיצוי על פי החוק. על כן תובע חיים דורש פיצוי בסכום כולל של 40,000 ₪, הכולל את הפגיעה בזכויות היוצרים ובזכות המוסרית העומדת לזכותו. הוא מתבסס על חוק זכויות יוצרים הקובע שלבית המשפט סמכות לחייב את הפוגע בזכויות היוצר, בסכום של עד 100,000 ₪.

תשובת הנתבעת
לטענת הנתבעת, באופן כללי ושיטתי, היא מקפידה על שימוש הוגן, נמנעת מפגיעה בזכויות היוצרים, ועושה שימוש בחומרים מן האינטרנט, רק בהתאם לרישיונות. בכל גיליון משובצות למעלה ממאה תמונות, שמקורותיהן שונים: חלקן תמונות של צלמים המוכרים לה את תמונותיהם, מיעוטן תמונות מוזמנות בהן נשלח צלם באופן מיוחד לצילום תמונה מסוימת, וחלקן תמונות שמקורן ברשת האינטרנט המותרות לשימוש חופשי.
כללם של דברים – השמטת שם היוצר במקרה הנדון, נבעה מתקלה טכנית ונעשתה בטעות גמורה. מדיניות העיתון הוא לשמור על זכויות יוצרים – הן זכויות כלכליות והן זכויות מוסריות, כמו במקרה הזה. הנתבעת נכונה להבא להוסיף בצד הקרדיט גם את סימון הסכם השיתוף.
הנתבעת נכונה לשלם לתובע סכום מרבי של 400 ₪, שהוא העלות עבורה לשליחת צלם למקום וצילום המוצג שפורסם.


דיון
בתשובה שעתידה להתפרסם בספר שו"ת משפטי ארץ 1 תומצת הבסיס לזכויות יוצרים בהלכה בזו הלשון:
הבסיס ההלכתי לשמירה על זכויות היוצרים כיום שנוי במחלוקת. להלן מספר אפשרויות שהעלו הפוסקים למקור האיסור:
גזל
משו"ת שואל ומשיב 2 עולה שיש ליוצר בעלות על יצירתו:
... דבשלו אדם רשאי לגזור שלא ידפיסו עולמית בלתי רשותו...
בשו"ת אגרות משה 3 הוסיף וכתב שהעתקה אסורה משום גזל:
...אבל לעשות טייפ (=קלטת) אחר מטייפ אחד שלא ברשות הוא איסור גזל .
נהנה – תשלום עבור הנאה
בשו"ת נודע ביהודה 4 קבע שבעל דפוס שהשתמש בסידור האותיות לדפוס שהזמין אדם אחר, חייב לשלם משום נהנה:
"לכן חייב שמעון לשלם כל שנהנה מסידור האותיות לפי חלקו כל אחד לפי מספר מה שמדפיס."
בעקבות זאת כתב הרב זלמן נ. גולדברג 5 שמי שנהנה מיצירה של אדם ללא רשותו חייב לשלם לו.
חוק ותקנה
הרב עובדיה יוסף 6 סבור שהאיסור מבוסס גם על חוק המדינה, על פי הכלל "דינא דמלכותא – דינא":
"שלום וברכה וישע רב. אודות שאלתו אם יש דין ירושה לבנים אשר אביהם חיבר חיבורים בדברי תורה, שיוכלו לאסור על כל אדם הדפסת החיבורים בלי רשותם, משום השגת גבול, או דילמא כיון דקי"ל (נדרים לז א) מה אני בחנם אף אתם בחנם, אין ליורשים זכות לעכב הדפסת החיבורים ולמנוע הפצתם..."
ועכ"פ לדינא פשט המנהג לאסור הן מדינא דמלכותא, והן על פי גזירת והסכמת המחברים, והרבנים המסכימים לחיבור.
הרב אברהם כהן 7 כתב שיש לאסור על בסיס "תקנת בני האומנות", כלומר תקנה שקבעו העוסקים בתחום.
הגבלת זכותו של הקונה – שיור או תנאי במכירה
הרב זלמן נ. גולדברג הציע להגן על זכויות יוצרים על ידי שיור הזכות להעתקה בידי המוכר בשעת הקניין וכך הוא סיכם את הצעתו 8 :
"אם אמר או כתב שלענין העתקה מהקסטה לא מכר, היינו ששייר זכות זו לעצמו, המעתיק ממנו נחשב גזלן, וחייב לשלם מדין גזלן, היינו שווי הקסטה."

למעשה הפסיקה כיום מקבלת את ההכרעה שאסור להפר זכויות יוצרים ושיש בכך איסור הלכתי (אף שיש חולקים בכך). זאת מלבד הפגם המוסרי הקיים בעשיית פעולות שפוגעות באנשים רבים, שפרנסתם תלויה בהקפדה על "זכויות יוצרים" ושכל עמלם יירד לטמיון אם התחום הזה יהיה פרוץ. עמדתנו היא שקשה לראות בהפרת זכויות יוצרים גזל ממש, כיון שלא מדובר בגזל של רכוש פיזי. אולם יש בזה איסור בגלל החוק ועל פי הכלל "דינא דמלכותא – דינא", וקיימת חובה לשלם על הנאה מעבודתו של היוצר.
עד כאן הדברים מתוך שו"ת משפטי ארץ.
דברים אלה מבססים בעיקר את האיסור לעשות שימוש ביצירה ללא רשות היוצר, או תוך פגיעה באינטרסים הכלכליים של היוצר.
העולה מכל האמור בגליון זה ובקודמו, שיש חובה הלכתית לעמוד בתנאי הסכם השיתוף הדורש ציון שם היוצר והסכם השיתוף מכמה טעמים: ההלכה, על פי רוב הפוסקים והפסיקה המקובלת, מכירה בזכויות יוצרים מטעמים שונים. יש חובה להזכיר את המקור ממנו לקוח רעיון או מידע, ובלא כן יש בדבר משום 'גניבת דברים'.

תשלום בשל הפרת זכויות יוצרים
היקף החיוב בשל הפרת זכויות יוצרים,על פי היסודות שמנינו לעיל, מושפע מתוכן האיסור.
גזל - אם יש בדבר משום גזל – היקף החיוב הוא על פי כמה שהחסיר הגוזל מן הנגזל. כיוון שהתמונה הותרה לפרסום ללא תמורה (אך בקיום תנאים מסוימים שלא התקיימו), נראה שאין בסיס לחיוב השבה – כיוון שהתובע לא נחסר ממון מכח פעולת הנתבעת.
הנאה – על פי היסוד של נהנה, על הנתבעת יהיה לשלם סך השווה לעלות שלה להשיג תמונה זו בדרך אחרת. כיוון שמדובר על ארון קודש שניתן לצלמו בלא מגבלות, מסתברת טענת הנתבעת שהנאתה בוודאי אינה גבוהה מהסכום שעולה לה לשלוח צלם במיוחד לצלם תמונה זו – כ400 ₪.
דינא דמלכותא – על פי החוק, בסמכות בית המשפט לחייב את הפוגע בזכויות יוצרים על פי שיקול דעתו, גם ללא הוכחת נזק, סכום של עד 100,000 ₪.

בגיליון הבא, נרחיב בתוקפו של חוק זכויות יוצרים ובאפשרות ההלכתית לממש סמכות זו בדין תורה.




^ 1.הרב חיים בלוך, הרב דניאל כ"ץ, הרב עדו רכניץ, שו"ת משפטי ארץ, הקדמה לפרק העוסק בזכויות יוצרים.
^ 2.חלק א, מד
^ 3.חלק או"ח ד סימן מ
^ 4.מהדורה תנינא - חו"מ סימן כד
^ 5.תחומין ו, עמ' 196
^ 6.שו"ת יביע אומר ז, חו"מ ט
^ 7.עמק המשפט ד, עמ' תקס-תקסג
^ 8.תחומין ו, עמ' 207
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il