בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוות האמונה ומהותה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב המחבר מישאל מכלוף בן אסתר זצוק"ל

אמונה תמימה ואמונה שכלית

היחס בין תמימות האמונה לניתוח השכלי.

undefined

אלול התשס"ג
3 דק' קריאה
יסוד הכל ותכלית הכל היא האמונה הטהורה ביוצר הכל המצוי והנעלם יתב"ש. והנה ידוע כי יש שני סוגי אמונה, יש אמונה מצד החקירה, ויש אמונה מצד הקבלה.

האמונה מצד החקירה, טובה למי שאמונתו קודמת לחקירתו, והחקירה באה רק לחזק אמונתו הקודמת ביתר שאת, ולהעמידה על בסיס חזק ואיתן, מבלי לערערה אפילו כחוט השערה, כי המאמין רק מצד החקירה לבד, לא נקרא מאמין אלא חוקר. לעומת זאת החקירה היא מסוכנת למדי, כי לא כל אדם מסוגל לצלול במים אדירים, לרדת לתהומות החקירה, ולעלות ממנה בריא ברוחו ואולי גם בגופו, מפאת עומק המושג וקוצר המשיג, ובפרט למי שאמונתו רופפת ותלויה על בלימה. בעוד שהסוג השני האמונה מצד הקבלה, הנו הדבר השוה לכל נפש, המנחה את האיש היהודי על מי מנוחות, ונוסך עליו מרגוע פלאי, ושלוה פנימית עילאית.

המאמין באמונה איתנה ומוחלטת כי יש מנהיג לבירה, וכל הפעולות הנסתרות והנגלות, הסיבות והמסובבות הן מאתו יתב"ש, הנו באופן טבעי מסוגל לעמוד כצור חלמיש מול התהפוכות והתמורות, תלאות ופגעי הזמן, פי כמה מהבלתי מאמין, אשר ברגע שקורה לו איזה דבר בלתי צפוי, או כל תזוזה שהיא במהלך חייו הסדירים והתקינים לפי דעתו, תכף כל החיים מאבדים את ערכם בעיניו, והוא עלול לההפך לחית טרף ולבצע כל מעשה נתעב ונאלח, אחרי שכל בנין חייו התמוטט בפתע פתאום.

הנה אין כאן המקום להוכיח במופתים חותכים על מציאות ה' יתב"ש, ואחדותו המוחלטת, ויכלתו המוחלטת והבלתי מוגבלת, והשגחתו על כל יצוריו. כי הרוצה בזה עליו לפנות לספרי החקירה האמתיים המלאים זיו ומפיקים נוגה, ובלי ספק שיבוא על סיפוקו. אולם נזכיר כאן דברים אחדים ופשוטים הנזכרים כבר בספרי רבותינו הקדושים אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, והמתעמק בהם ימצא מרגוע לנפשו הסוערת והבלתי יציבה.
א. דבר ידוע כי עדות של שני אנשים או יותר מתקבלת בכל מקום כעדות אמת, ומחייבים ומזכים על פיה.
ב. דבר שאתה בעצמך לא משוכנע בבטחון מוחלט שהוא צודק, ואילו מי שהוא אחר בטוח למעלה מכל ספק שהוא צודק, עליך לחשוב אולי באמת השני צודק ולא אתה.
ג. ברור הדבר כשמש שהאדם לא ברא את עצמו, והוא רק נברא.

הבה נסביר בקצרה את שלש נקודות הנ"ל אחת לאחת:
א. מקובל ומוסכם בכל העולם כי עדות של שני אנשים, ובפרט של מאה או אלף, מתקבלת כעדות אמת שאין להרהר אחריה, ומבצעים על פיה כל משפט בין לזכות בין לחובה. והנה את מעמד הר סיני הנשגב והנורא, מאשרים שש מאות אלף איש אשר ראו בעיניהם המחזה הקדוש והמלא הוד, ושמעו באזניהם את קול ה' הנאדר בקודש. היתכן לחשוב שכולם שגו ברואה? כולם הלכו שולל והנחילו טעותם לבניהם אחריהם לדורות עולם?
ב. הבלתי מאמין, עליו להודות שאין לו כל הוכחה וראיה המאשרת את אי-אמונתו, ורק הוא נסחף בזרם הזמן מתוך הרגל ונוחיות בבחינת עבדא בהפקירא ניחא ליה. ואם כי מצפונו נוקפו לעתים תכופות, הנהו משתדל להשקיטו ע"י יצירת תוכן מלאכותי הבא למלאות החלל הריק מתוכן האמיתי. ונוסף לכך לא נותן למצפונו מנוחה והתרכזות לשקול במאזני השכל את כל פעולותיו ומעלליו. ולכן מתאמץ למלאות כל דרישותיו גם הבלתי צודקות, ובלבד שמצפונו יתן לו מרגוע ולא יעיק לו.

לא כן המאמין, אין לו כל נקיפת מצפון, כי ברור לו שהוא הולך בנתיב היושר, ודרכו נכונה. א"כ ינסה נא הבלתי מאמין לשקול במאזני שכלו, אולי המאמין צודק, ולא הוא, כי במדה שהוא צודק, הצדק וההגיון מחייבים שלא מגיע שום עונש למאמין, כי כל רע לא עשה בזה. אולם אם המאמין הוא הצודק ולא הבלתי מאמין, יהיה נאלץ לבוא על ענשו על שהלך בשרירות לבו, ועל אי-אמונתו בבורא עולם יתב"ש לנצח נצחים. בקצרה, גם לפי השקפתו של הבלתי מאמין, עליו להביא בחשבון תמיד אולי המאמין הוא הצודק.
ג. ברור כשמש, שהאדם לא ברא את עצמו. תרחף בדמיונך מן המאוחר אל הקודם עד גבול יכולתך, בהכרח תגיע לנקודה המרכזית, כי גם האדם הראשון והאשה הראשונה, לא בראו את עצמם, אלא גם הם נבראים כמוך. ואם הם נבראים, הלוא מוכרח להיות בורא שברא אותם, והוא בורא עולם ה' יתב"ש לעד ולעולמי עולמים. אם תשקול היטב כל הדברים האמורים שהם בבחינת מעט המחזיק את המרובה, אין לך דרך אחרת אלא לחזור לצור מחצבתך, ולהאמין באמונה שלימה באלהי ישראל, ואל המעיין הנצחי של התורה הקדושה, אשר ממנו שאבו אבותיך ואבות אבותיך מאז היותם לגוי אחד בארץ עד עצם היום הזה. וזה עומק מאמרם ז"ל, בא חבקוק והעמידן [פי' כל תרי"ג מצות] על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה (מכות כ"ד ע"א).

* מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת הרב המחבר, להזמנות: 5244664 050.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il