יוסף ואחיו, החשמונאים ודורנו

התנהגות בני יעקב, אחי יוסף אל יוסף מזעזעת כל קורא. יוסף עצמו מרגיע את אחיו ואומר להם: "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מ"ה, ח). מכירתו של יוסף למצרים הובילה את יוסף לפתור את חלומות פרעה, להציל את ארץ מצרים ולהיות לפליטה גדולה גם לארצות מסביב. זהו חלק ממהלך א-להי מתוכנן שתכליתו להביא לקיום הנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים - ירידת ישראל למצרים ויציאתם משם.
"וישלחהו מעמק חברון, אמר ר' אחא: הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון 'ועבדום וענו אותם' (בראשית רבה פ"ד). המהלך הא-להי מתקדם לקראת המטרה גם ללא ידיעת השותפים הפעילים בהגשמתו.
בעת המפגש המרגש של בני יעקב עם יוסף לאחר נתק של 22 שנים, אין זכר בכתוב להתנצלות של האחים בפני יוסף על השלכתו לבור ומכירתו. לאחר מותו של יעקב חוששים האחים לסגירת חשבון על ידי יוסף ואומרים לו:

מדוע לא ביקשו האחים את סליחתו של יוסף לפני כן? ייתכן שהאחים השתכנעו שמעשיהם הם שהביאו להצלת העולם מרעב ולכן אינם צריכים לבקש סליחה.
הרמב"ם (הלכות תשובה ו', ה) משיב לשאלה מדוע נענשו המצרים במכות מצרים הרי הם היו מחויבים לפי ברית בין הבתרים לשעבד את בני ישראל: "וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם". תשובתו הברורה של הרמב"ם היא ששותפותו של אדם במהלך א-להי אינה מפקיעה את בחירתו החופשית ואינה מסירה ממנו אחריות להתנהגות ראויה. למרות שמעשיהם של האחים קידמו את מהלך הירידה למצרים, אסור היה להם להתנהג אל אח כפי שהתנהגו ליוסף. עם איחודה של המשפחה היו האחים חייבים לבקש את סליחתו של יוסף. הימנעותם מלדבר על כך ולהתנצל העמידה אותם לאחר מותו של יעקב בחשש לחייהם ובצורך לשים דברים בפי אביהם המנוח (לשנות מפני השלום בלשון חז"ל).
הרמב"ם בהלכות חנוכה (פ"ג) מתאר את משמעות נצחון בני חשמונאי בכך ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני" וזוהי סיבה להתקנת חג חדש על ידי חז"ל. גם אנו זוכים לחיות בדור בו חזרה מלכות לישראל בארץ ישראל. צעדנו כברת דרך משמעותית מפזורה יהודית גולה בין עמים עד הלום, ועוד דרך רבה לפנינו עד שנזכה למלכות הראויה. המהלך א-להי בו אנו חיים ומתפקדים גם בלא מודע, עלול לבלבל וליצור תחושת פטור מאחריות אישית ואף מבחירה חופשית. הרמב"ם לימדנו שגם כאשר יש גזירה א-להית מפורשת הבחירה החופשית והאחריות האישית של כל פרט אינה מתבטלת. על כל פרט מוטלת החובה לנהוג בדרך הישר והטוב בין אדם למקום ובין אדם לחבירו.
שאלות זהות יסודיות נמצאות היום על סדר היום הציבורי. אם נלמד לסגל לעצמנו כעם את דרך השיח הציבורי ולא את הגישה הדוגלת בנקיטת מעשים חד צדדיים, נחסוך מעצמנו מחלוקות, ניכור ושנאת חינם.