בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וזאת הברכה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

לאה בת רחמה

השלמת ברכותיו של יעקב אצל משה

אחרית הימים בברכת יעקב מול התורה והעבודה בברכת משה; מתן תורה דווקא לעם ישראל משום שהיו ראויים יותר ושייכותו של ישמעאל למילה משום דבקותו בחסדו של אברהם; כשם שהאש היא מקור חיות לעולם כך ישראל; ברכת יעקב הייתה בצד הגשמי וברכת משה בצד הרוחני להשלמה;

undefined

הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב

תשרי תשס"ב
4 דק' קריאה
וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו. שונה ברכתו של משה רבינו לישראל מברכתו של יעקב אבינו. יעקב בירך את בניו והודיעם את אשר יקרה אותם באחרית הימים, לעומתו משה מתייחס בברכתו לתורה ולעבודת ה' המתגלית בעם ישראל. וכה אמר בפתיחת ברכתו, ויאמר, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קודש מימינו אשדת למו. פירשו רבותינו, בתחילה פנה הקדוש ברוך הוא לבני עשו היושבים בשעיר שיקבלו התורה ולא רצו, חזר הקדוש ברוך הוא על בני ישמעאל היושבים בפארן ולא רצו. בני יעקב היו היחידים שקיבלו התורה. ואין כוונת חכמים ז"ל ששאל הקדוש ברוך הוא אומות אלו והשיבו בשלילה, אלא כאשר ביקש הבורא ליתן התורה לישראל ראה שרק הם ראויים לה, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק, בראשית ברא אלהים וגו', בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נברא העולם ובשביל התורה שנקראת ראשית נברא העולם (עי' רש"י לפסוק זה). כלומר, תורה אלהית המקרבת בני אדם לבוראם מתאימה לישראל שנאמר עליהם, עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיהו, מג, כא), אין שאר האומות מספרות תהילת ה' מפני שהינן חומריות ואינן יכולות להתעלות ממגבלותיהן. ישראל מקוראי הקדוש ברוך הוא, הם המתאימים לחיי תורה וקדושה ולכך להם בלבד ניתנה התורה, ובזה הם מגשימים את רוחניות העולם.

בני עשו ובני ישמעאל למרות היותם צאצאי אברהם ויצחק אינם ראויים ואינם מתאימים וכל שכן שאר האומות. אלא שיש לשאול מדוע נאמר בפסוק תחילה שעיר ואחר כך ישמעאל. והרי ישמעאל שהינו בן אברהם בלבד, מתאים פחות מאשר עשו שהוא בנו של יצחק ונכד אברהם. ואם עשו, אינו מקבל התורה בודאי שאין ישמעאל מקבלה? אולם כבר אמרו פרשנים קדמונים, ישמעאל דבק במידת החסד של אברהם ואילו עשו דבק במידת הדין של יצחק. עשו שהינו חומרי, לפי מידת הדין אין התורה מתאימה לו. אמנם עדיין ישנה אפשרות שישמעאל הדבק במדת החסד שעיקרה התחשבות בזולתו, ובמידה מסויימת היא ויתור בענייני עצמו, יהיה ראוי לתורה. ואכן במשך הדורות אנו רואים שבני עשו לא האמינו ביחוד ה' יתברך בורא שמים וארץ בעוד הישמעאלים מאמינים באלהים חיים ומלך עולם.

ועוד, הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק עשירי הלכה ה) כתב:

"אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה. והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עליה", עכ"ל.

יתכן שהפסוק המדבר על הופיע מהר פארן מכוון למקום מושבם של בני ישמעאל שהתערבו בבני קטורה, ובני קטורה שנתחייבו במילה שהיא חותם אות ברית קודש להיות עבדי ה', ושמא להם ראויה התורה יותר מבני עשו שלא נצטוו במילה. ועם כל זאת רק לישראל ניתנה התורה. כי המידות הטובות שנחלו אומות העולם אינן בשלמות. חסד בלא דין אינו חסד שלם ודין בלא חסד אינו טוב בעולם הזה. ישראל שיש להם חסד ודין שהוא האמת נמצאים בשלמות נפשית אשר התורה ראויה להם.

ומסיים הפסוק, מימינו אש דת למו התורה ניתנה מתוך האש. ומדוע? אלא כשם שהאש הינה המניע של העולם ומקור האנרגיה העיקרי, מהשמש שהיא כדור אש ועד חום הגוף המעכל את האוכל הבא אל פיו. כך התורה הינה מקור החיות והכוח בעולם. וזוהי מעלתם של ישראל שהם עורק החיים המרכזי בבריאה אשר מהם ומתורתם נמשך השפע בעולם. לזה כוונו חז"ל במדרש בראשית רבה שאמרו:

וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי אני, משם הוא מתחיל. כיון שעמד משה רבינו פתח להם בוְזֹאת הַבְּרָכָה. אמר להם הברכות האלו אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו את התורה שכתיב בה, וְזֹאת הַתּוֹרָה וגו'.

קבלת התורה על ידי ישראל מהווה שלמותם ומכאן הם ראויים להצלחת דרכם בכל אשר יפנו כדברי יעקב אביהם.
עוד אמרו במדרש שם דברים (יא, ג),

וְזֹאת הַבְּרָכָה, זה שאמר הכתוב (משלי, לא, כט), רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה מהו ואת עלית על כולנה? מדבר במשה על שנתעלה יותר מן הכל. כיצד? אדם הראשון אומר למשה אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקדוש ברוך הוא, אמר לו משה, אני נתעלתי יותר ממך, אתה כבוד שניתן לך ניטל ממך אבל אני זיו הפנים שנתן לי הקדוש ברוך הוא עמי הוא וכו'. דבר אחר, נח אומר למשה אני גדול ממך שנצלתי מהמבול, אמר לו משה, אתה הצלת עצמך ולא היה בך כח להציל בני דורך אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייבו כליה בעגל. דבר אחר, אברהם אמר למשה, אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ושבים. אמר לו משה, אתה היית זן בני אדם ערלים ואני הייתי זן בני אדם מהולים. ולא עוד אלא אתה זנת בישוב ואני הייתי זן במדבר. דבר אחר, יצחק אמר למשה, אני גדול ממך שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי את פני השכינה, אמר לו משה, אתה ראית וכהו עיניך אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים ולא כהו עיני. יעקב אמר למשה אני גדול ממך שנתפגשתי עם המלאך ונצחתי אותו, אמר לו משה, אתה נפגשת עם המלאך בפירבורין שלך (ברשות שלך, בארץ) ואני עולה אצלן בפירבורין שלהן והן מתיראין ממני וכו'. לפיכך אמר שלמה רבות בנות עשו חיל וגו', אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ונתעלה מן הכל הוא יברך את ישראל, וזאת הברכה.

נראה מדברי המדרש שאילמלא היה משה רבינו מתעלה מן הכל לא היה זוכה לברך את ישראל. ולכאורה אינו מובן שהרי יעקב אבינו ברכם אף על פי שלא התעלה על הכל? ואין לומר שיעקב ברך את בניו ועדיין לא נולד עם ישראל ואילו משה ברכם כאשר היו עם של ששים ריבוא, כי הרי אין ברכת יעקב לבניו ברכה פרטית להם, כי ודאי שזו ברכה לצאצאיהם אחריהם כאשר יהיו קהל וגוי (עיין בדברינו לפרשת ויחי). אלא, ברכתו של יעקב אבינו היא בצד הגשמי, כמו אב המחלק את נחלתו לבניו כן יעקב חלק את הארץ לבניו ונתן את השלטון עליהם ליהודה. כל זאת מתוקף היות הדברים הניתנים ברשותו ובבעלותו של יעקב אבינו. מה שאין כן משה שברכתו מהצד הרוחני, מצד התורה. וכשם שחלוקת הנכסים יכולה להעשות על ידי האב שהוא בעל הנכסים, כך העברת הברכות הנובעות מקבלת התורה על ידי משה רבינו לעם ישראל יכולות להעשות רק על ידי מי שהוא כביכול בעליהם.

לפיכך רק משה שנתעלה על הכל שכולו רוחני מיוחד, איש האלהים, הוא בלבד ראוי לברך את ישראל. וזה שאמר יעקב אבינו לבניו, ממקום שפסקתי אני משם הוא מתחיל, כי ברכותיו של יעקב הן בגדר הכנה הצריכה השלמה והשלמתן היא ברכותיו של משה רבינו.

ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בחנויות הספרים או בטלפונים: 9972675 02. 7507159 050. או באימייל kilab@netvision.net.il
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il