בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

בהוצאת "בית הרב" גליון מס' 148

שלום דורש סבלנות, אך האמת היא מוחלטת

פרסום דרשתו המקורית של הרב קוק, הידוע עד כה בע"פ, על רקע מאורעות תרפ"ט.

undefined

הרב ארי יצחק שבט

טבת תשע"ב
7 דק' קריאה
בעתון "ההד" מחודש טבת תר"ץ הובאה ידיעה מענינת על ידי הכתב י. איש שדה ובה תאור מסיבת הפרידה שנערכה לשני הפרקליטים סיר מרימן ולורד אירלי. וכן דברי הפרידה שנשא מרן הראי"ה באותו מעמד וזו לשונה: "בפגישת-פרידה 1 עם עורכי – הדין מצד היהודים סיר מרימן ולורד אירליי, שבה נאם מר קיש 2 והגיש למר מרימן למזכרת תנ"ך בכריכה יפה וללורד אירלי אלבום מארץ ישראל, אמר הרב קוק כדברים האלה:
'שתי המתנות שני סמלים הם. כי לכנסת ישראל יש שני מיני ידידים, שבשעת צרה עומדים הם לימינה ותובעים את זכויותיה: חסידי אומות העולם המכירים בזכויות הנצחיות של ישראל על ארץ מכורתו, ואחים שהשפעתם רבה בין אומות העולם אלא שמפני גלותנו הם רחוקים רחוק מקום שגורם גם לרחוק היחס לא"י. למר מרימן השייך לסוג הראשון נתנו תנ"ך שמתוכו יתברר לו עוד יותר צדקת דרישותינו וזכויותינו על ארצנו, 3 כי כל התוכן של התנ"ך קשור בקשר שבין ישראל לארצו. 4 ולמר רידינג הנחשב לסוג השני נתנו אלבום מארצנו, כי במדה שארץ ישראל תתקרב אליו ירגיש גם הוא יותר את קרבתו הנצחית אליה, ואל התנ"ך.
אתם מלאתם את תפקידכם לפני הועדה ועתה מצפה לכם תפקיד חדש. ושני התפקידים הזכיר הנביא זכריה בימי עלית עזרא באמרו: "האמת והשלום אהבו" (זכריה ח, ט). עד כה עסקתם בעבודה שתעודתה להשכין שלום, כי זוהי תעודת ועדת החקירה, ומעתה עליכם למלאות התפקיד השני, לברר את האמת. השלום הוא שמו של הקב"ה 5 והאמת חותמו. 6 ההבדל בין כתיבת שם ובין החתימה הוא, שאותיות השם נכתבות בזו אחרי זו ולא בבת אחת 7 וחותם 8 יוצא כולו בפעם אחת ולא קמעא קמעא. ואם עבודת השלום שבה עסקתם עד כה היתה מוכרחת להעשות לשעורים, 9 הרי מעתה, כשתבואו לגלות בעולם את האמת, 10 עליכם לגלותה כולה כמות שהיא בפעם אחת, כתכונת החותם' ". 11
שני עורכי הדין הודו על המזכרת ועל דברי הברכה.
הבה נתבונן מהו הרקע ההסטורי לידיעה שלפנינו, מדוע הוקמה ועדת החקירה? מי הם עורכי הדין שהתמנו מטעם הממשלה הבריטית לייצג את היהודים? האם ייצגו בנאמנות את הצד היהודי? מה היתה עמדתם ודעתם של חברי ההסתדרות הציונית, הועד הלאומי והרבנות הראשית? מה היתה דרישת מרן הרב מהפרקליטים בעתיד? ונבדוק את התחושה שמפעמת בלבנו למקרא הדברים.
מאז הצהרת בלפור על מתן מנדט לעם היהודי להקים בית לאומי בארץ ישראל, התעוררה התנגדות עזה מצד הערבים להצהרה. בגלל לחצם הוגבלה עליית יהודים לארץ, במרכז המאבק עמד הסכסוך על הכותל. כך הסיט המופתי חג' אמין אל חוסייני את ההמונים בהשתמשו בגורם הדתי, כלומר בסכנה הנשקפת למסגד אל-אקצה, מהשתלטות היהודים על מתחם הר הבית. מן הראוי לזכור כי הסטטוס-קוו מימי הטורקים היה מקובל על הממשלה הבריטית, שלפיו רחבת הכותל שייכת למוסלמים ואילו היהודים רשאים להתפלל ברחבת הכותל בחסד ולא בזכות. אי לזאת נאסר על היהודים להביא ספסלים, מחיצות, ספרי תורה ואף לתקוע בשופר ביוהכ"פ. למרות האיסור העמידו היהודים מחיצת בד ביום הכיפורים בשנת תרפ"ט, שסולקה ע"י שוטרים בריטים באמצע תפילת יוהכ"פ. למחרת האירוע, התייצבו מרן הרב עם עמיתו הרב יעקב מאיר וחברי הועד הלאומי במשרדו של מ"מ הנציב הבריטי, ומחו נמרצות על המעשה. הרבנות אף הכריזה על תענית צבור, ופרסם מרן הרב את מאמרו הידוע "כתלנו", המסיים בקריאה נרגשת זו: "ידעו כל עמי התרבות כולם וחבר הלאומים והעם הבריטי בעל המנדט ויראו לתקן את המעוות ולא יוסיפו לנגוע עוד בנחלת קודש הקודשים. וידעו מיהו זה העומד אחר כותלנו" (התור, י"ז חשון תרפ"ט).
ערבים המשיכו להתנכל ליהודים וכדי להוכיח את בעלותם, פועלים ערבים החלו לערוך שינויים מבניים במקום. חמורים עמוסי פסולת החלו לעבור ולהפריע ליהודים במהלך תפילתם. הרב דרש להפסיק את עבודתם, והמושל נענה בחיוב, אך לבסוף נכנע ללחץ הערבים.
בתשעה באב תרפ"ט, התקיימה תהלוכת נוער יהודי באשור השלטונות לכוון הכותל המערבי ובברכתו של מרן הרב. למחרת התפרצו כ-2000 מוסלמים לרחבת הכותל, הבריחו את היהודים ושרפו ספרי תורה. ההתנכלויות הגיעו לשיאן. כמאה יהודים בירושלים, במוצא ובחברון הידועים כמאורעות תרפ"ט.
כעבור חדשיים מינתה הממשלה הבריטית את ועדת שאו - לחקור את הנושא כדי להרגיע את הרוחות ולהגיש הצעות מעשיות על מנת למנוע את הישנות הפרעות.
ועדת החקירה, חקרה את המופתי בביתו כבקשתו, אך מרן הרב הופיע בפני הועדה קבל עם ועולם וטען לזכותנו על הכותל. הוא דרש שעדותו תהיה פומבית ופתוחה "האמת איננה לא בישנית ולא פחדנית" אמר. הופעתו הרשימה מאד ובעתון התור (א' טבת תר"ץ) נכתב: "ראש רבני א"י קידש שם שמים וישראל בעדותו... הוא נתן כבוד לתורה ולאומה". הרב קוק נקט עמדה תקיפה ובלתי מתפשרת בשאלת הבעלות היהודית על הכותל, לעומת הקו המתון של רוב חברי הסוכנות היהודית (ביניהם ד. ילין ועו"ד אליאש). כשהדיונים היו בעיצומם הציעה הממשלה הבריטית נוסח הסכם שלפיו יכירו היהודים בבעלותם של הערבים על הכותל, ואילו הערבים יכירו בזכותם של היהודים להתפלל ליד הכותל. כדי שהצעתם תהיה ברת תוקף, הרבנות הראשית היתה צריכה לאשר זאת. ואכן משלחת מטעם הועד הלאומי שבראשה עמד יצחק בן צבי, לימים נשיאה השני של מדינת ישראל, באו אל הרב כדי להשפיע עליו לקבל את ההצעה. כששמע מרן הרב את דבריהם ענה נחרצות: "חלילה לנו! עם ישראל לא ייפה את כוחנו לוותר בשמו על הכותל המערבי! אין לנו שום זכות לכך" (הרמ"צ נריה, מועדי הראיה עמ' תעז). בנו הרצי"ה כתב בספרו נתיבות ישראל (עמ' סב-סה) "...זכור יזכרו, גם אנשי הועד הלאומי... את תוקף עמדתו, הוראתו, והדרכתו של אביהם של ישראל, מורה הדור והדורות, בענין הסכם וויתור על הכותל בית חיינו. ולא הוסכם ולא הסכימה לכך האומה הישראלית בתוקף העמדה הזאת".

עתה ננסה להתרשם מי הם שני הפרקליטים, סיר מרימן ולורד אירלי, שנבחרו ליצג את יהודי הארץ בפני הועדה?
הברון פרנק בויד מרימן ((תר"מ-תשכ"ב/ 1880- 1962), הוא עו"ד אנגלי נוצרי אדוק ומאמין, שלימים כיהן בפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת השמרנים וכשופט מלכותי.
לורד אירלי זהו תארו הממלכתי של ג'רלד רופוס אייזיקס (תרמ"ט-תש"כ/1889- 1960), עו"ד יהודי מתבולל, אך משפחתו הייתה קשורה למפעל הלאומי. אביו, רופוס דניאל אייזיקס, המרקיז מרידינג, כיהן כשר החוץ וכנשיא בית המשפט העליון באנגליה, ועסק בהקמת מפעל החשמל בארץ, על שמו נקראת תחנת הכח רידינג בת"א. חמיו – לורד אלפרד מונד – הברון של מלצ'ט, כיהן כנשיא הראשון של הטכניון ועל שמו הישוב תל מונד. לורד אירלי, המכונה אף הוא: לורד רידינג, שימש בועדה כמשנהו של מרימן.

שניהם גילו מסירות רבה כדי להוכיח את אכזריותם של הפורעים הערביים בחברון ואת אשמתם. הערבים אף התלוננו שהיהודים זכו לפרקליטים מהשורה הראשונה של משפטני אנגליה. בענין הכותל, חברי הסוכנות היהודית הדריכו אותם לנקוט בקו מתון ולא לדרוש בעלות על הכותל לעומת עמדתו החד משמעית והנחרצת של הרב קוק.
בסיום תפקידם נערכה להם מסיבת פרידה, שהיתה החגיגה הראשונה של כלל היישוב מאז מאורעות תרפ"ט. כשמרימן נשא את דבריו הוא נתקבל במחיאות כפיים ממושכות. בדבריו הביע תקוה ותפילה "...שתשוב ההשגחה האלוקית אשר כולנו עובדים אותה איש לפי דרכו והשב תשיב לארץ הזאת את ברכת השלום".
לורד אירלי הודה בנאומו שכיהודי, נגעה המשימה לליבו בצורה שונה מאשר אצל מרימן. הוא גילה גאווה ואחווה לאומית והוסיף, "כשם שאני בוש שאינני יכול לדבר עברית, כך אני גאה על הרגשתי שאני חייב לדעת אותה".
באותה עת, לא ידעו החוגגים שהועדה האנגלית תפרסם מסקנות כל כך "נטראליות ומאוזנות", למרות העובדות שהוכחו היטב ע"י פרקליטנו, שבכל קנה-מידה, אשמתם של הערבים היתה ברורה.
הרב בדברי פרידתו לא חסך את שבט בקורתו על עמדתה הנייטרלית של הועדה האנגלית. הוא מכריז בריש גלי כי השניים טרם סיימו את מלאכתם. אמנם הועדה עסקה בהשכנת שלום, אך עדיין לא הושלם תפקידם ועליהם מוטל לגלות את האמת כולה כחותם, למרות ניסיונם של הבריטים להשתיקה.
לימים לימדם הרב פרק במשפט התורה: "בהלכה היהודית יש דין של "יאוש בעלים" גם מקרקע, אבל כשמישהו בא וגוזל קרקע של מישהו והנגזל מוחה וממשיך למחות, אין הבעלות של הנגזל פוקעת לעולם".



^ 1.המסיבה נערכה במלון עדן בירושלים ביום א', י"ג בכסלו תר"צ, ראו "מסיבה לכבוד סיר בויד מרימן ולורד אירלי", דבר, י"ד בכסלו תר"צ, עמ' 1.
^ 2.קולונל פ"ה קיש (תרמ"ח-תש"ג/1888- 1943), הקצין האנגלי שעבד עם ההנהלה הציונית.
^ 3.ראו הרב צבי יהודה קוק, לנתיבות ישראל א, עמ' פב, שבאסיפה ציבורית בלונדון לרגל הצהרת בלפור, אמר הרב קוק, "כן יש, לא דווקא להודות, אלא בייחוד לברך את אנגליה על זכות זו, שזכתה להיות מחזיק, מסייע ותומך, בתקומת נצחיותה של כנסת ישראל.
^ 4.ביטוי נפלא שמסכם היטב את תפישת הציונות של מרן הרב קוק. ראו הרחבתו בנושא, "הלכה ומעשה", מאמרי הראי"ה, עמ' 524-537.
^ 5.בבלי, שבת י ע"ב, "שמו של הקב"ה שלום", על פי שופטים ו, כד, "ויקרא לו ה' שלום". על פי זה נפסקה להלכה, שלחן ערוך או"ח פד, א, שאין לומר "שלום" בבית הכסא, ראו שם במשנה ברורה, סק"ו, שמידת חסידות לא לכתוב "שלום" במכתבים, וכן נהג הרב קוק זצ"ל באיגרותיו לכתוב: שלו'.
^ 6.שם, יומא סט ע"ב, "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת".
^ 7.מרמז כאן הרב לסוגיית כתיבה בשבת, משנה, שבת יב, ג, "הכותב- בין משֵם (=אות) אחד בין משני שֵמות... חייב... אמר רבי, מצינו שם קטן משם גדול-- שם משמעון ושמואל, נח מנחור, דן מדניאל...". שאם תוך כדי כתיבת שם ארוך, כותב בשלב מסוים שם קצר אחר, כבר חייבים על כתיבת אותן שתי האותיות הראשונות. הרי כתיבת "שם" נעשה בשלבים.
^ 8.חותמת, ראו מלכים א, כא, ח, "ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתום בחותמו...", השוו בראשית לח, כה, "למי החותמת...".

^ 9.דרך השלום הוא משא ומתן ממושך, הדורש סבלנות ולקיחת שני הצדדים בחשבון להשלים אחד את השני, ראו עולת ראיה, עמ' של, "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".
^ 10.יתכן שמתייחס הרב קוק למה שמוזכר ב"מסיבה לכבוד סיר בויד מרימן ולורד אירלי" (לעיל הערה 1), שאפילו באותו טקס פרידה, התנצל מרימן אך נמנע מלפרט את הממצאים משום אתיקה מקצועית, עד לסיום עבודת הועדה. למרות בקשתו של הרב קוק, אף כעבור כמעט שנה, מצאתי שעדיין נמנע מרימן מלפרסם את פרטי הממצאים בחו"ל, Canadian Jewish Review, 22/8/30, p. 18.
^ 11.ראו אורות הקודש א, עמ' קל, ומוסר אביך, עמ' לג, שאמת חלקית הינה שקר, כך האמת היא כמו חותמת שבאה כולה בבת אחת. הסבר זו מופיע אצל ר"ח ליפשיץ, שבחי הראי"ה , עמ' קצג, בשם ר'"א פצ'ניק, שהזכיר הרב גם בהיותו באמריקה בהקשר של אחדות העם, שם הדגיש יותר את הצד של שלום, לעומת כאן שההדגש היה יותר על ה"אמת".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il